אכן כל כך הרבה שקרים... שקר על גבי שקר...

את אמורה להבין בשקרים. הרי את עיתונאית.

תביני, בדרום אין לנו כלום חוץ ממפעלי ים המלח. לולא הם ל-150 אלף איש לא היתה פרנסה. ואני לא מגזים.

לא מפעלי ים המלח הורסים את הים. כולנו הורסים אותו. אנו שואבים את המים היקרים שאמורים להגיע אליו כבר חמישים שנה. בגלל זה הוא מתייבש.

אז תפסיקי לשקר גברת.

הפגיעה בעקרון ה"לא-תשקר!" הפאן-רוחני היא קודם כל פגיעה של האדם בעצמו. חיינו עלי אדמות (ואולי לא רק שם) נסמכים על האמת: התקשורת שלנו עם עצמנו ועם זולתנו ויכולתנו לכוון את עצמנו בעולם בנויות על האפשרות של מידע נכון. ברגע שאנו משקרים - ולו ב"מעט", בסיטואציות שנראות "לא עקרוניות" או "לטובת אחרים" - אנו פוגעים במרקם האישי והחברתי העדין של האמת, עליו מושתתת האפשרות לחיות חיים איכותיים. ברגע השקר, משהו מתועד בתוכינו, אירוע שאינו מורגש אולי בפעם הראשונה שקורה, אך כשמצטברים בו עוד ועוד "רישומים" כאלה, מתחיל האדם לחוש שלא בנוח, מאבד ביטחון בעצמו ובאחרים (כי בטוח שגם הם נוהגים כמותו) ואט אט, חייו הופכים לגיהינום של ממש. ונהפוך הוא: לא רק שחיי זה המקפיד על האמת נוחים וטובים, מסורות רבות מסבירות כי בכוחו אף לשנות את המציאות (לשנות מצבים "שקריים" ביחס למהותנו, כמו מחלה למשל) כרצונו: מכיוון שמה שהביע מאז ומתמיד תאם למצב הדברים הנתון בעולם, זה "יחזיר לו" כשיתאים את עצמו אליו אם יאמר לפתע משהו שונה (אם יגיד, למשל, לחולה "אתה בריא", האחרון יקום ויבריא)...

טעמו וראו כי טובה היא האמת!

שמראה כיצד צמחה תעשיית הפרסום במערב דווקא מתוך התיאוריות של פרויד על התת מודע של ההמונים. זה יתן לך פרספקטיבה נוספת על השקר מאחורי תעשיית הכזבים וכיצד היא מושרשת בחברה:

http://www.bbc.co.uk/bbcfour/documentaries/features/century_of_the_self.shtml