נפרדנו טראח: הקלות הבלתי נסבלת של הוויתור
אני רוצה להגיד לכם שאתם נפרדים יותר מדי בקלות, יותר מדי בקלות מוותרים. יותר מדי בקלות מרימים ידיים. נכון, זה קשה, אבל אז מה?
שניכם הייתם נשארים אם הייתם יודעים שאוהבים אתכם, שמקבלים אתכם
צילום: Andrew C., SXC
אני רוצה להגיד לכם שאתם נפרדים יותר מדי בקלות, יותר מדי בקלות מוותרים. יותר מדי בקלות מרימים ידיים. זה קשה, נכון, אבל אז מה.
אני מתבוננת בכם. אני רואה שני אנשים וזה לא שהם לא רוצים להיות ביחד, אבל כל אחד כל כך מרוכז בדרך שלו, בעולם שלו, בצעד שלו.
זה לא שאתם לא יכולים להיות שותפים לדרך, אבל בשביל זה צריך לראות מעבר, בשביל זה צריך גם לוותר.
את לא הבעיה שלו.
זה עוד שלב שהוא עובר עכשיו, אחר כך הוא ימצא את האמצע.
אתה לא הבעיה שלה. היא עכשיו פותחת את המקום הרגשי שלה, אחר כך היא תדע להכיל גם אותו. כלומר אותה.
אבל אתם לא. כלומר, זה מפחיד מדי. זה מפחיד מדי אז אתם בורחים, זה מפחיד אז נפרדים. אבל רגע אחד, הרי רק לפני שנייה אהבתם כל כך והיה לכם טוב ונעים. רק אתמול הילכתם ברחוב עם לב פתוח ורחב וניצוץ בעיניים.
להיפרד, כמה שעושים את זה בקלות. אני רוצה להגיד לכם להישאר ביחד במציאות ולא במקום אחר. אני רוצה להגיד לכם אז מה, אז מה אם קשה. אני רוצה להגיד לכם: תנו יד האחד לשנייה. שני ילדים שהולכים לאיבוד.
שניכם גם רוצים להישאר. ושניכם הייתם נשארים אם הייתם יודעים שאוהבים אתכם, שמקבלים אתכם, שהולכים אתכם. שרואים לא רק את הקטן.
לו רק לא הייתם רואים בקטן.
לו רק הייתם יודעים שיש דבר כזה, שותף לדרך.
חברות. היא חוצה את הפחדים. אפשר להגיד בה הכול ואז להישאר. לפעמים בורחים ממנה, אבל היא לא בורחת כל כך מהר.
כל כך בקלות אתם מוותרים על להיות ביחד. כל כך בקלות זה נהיה קשה מדי. כל כך בקלות אתם מעדיפים לעשות את הצעד, רק שהוא לא יעשה לפניי. נדמה לכם שזה קל יותר, נדמה לכם שלבד זה עדיף. הרי כמה חרא הציף היחד. אבל הביחד רק הציף, החרא היה שם קודם ויהיה שם גם אחר כך, אם לא תנקו אותו.
הרבה יותר קל לנקות ביחד.
יעל צבעוני היא כותבת ויוצרת כדרך חיים. מנחה סדנאות 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים בכתיבה ויצירה. www.mi-la.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם