בתרבות האינסטנט שבה אנו חיים, אין לנו אורח רוח... סבלנות היא מילה המכילה ''סבל'' ... אנחנו רגילים לזרוק מהר מאוד מה שלא עובד ולקנות חדש, משוכלל וטוב יותר. אנחנו אכן מוותרים בקלות מידי, מהר מידי, מבלי לרדת לעומק ומתוך מחשבה שלכל אחד, ממש כמו לכל דבר, יש את הבא אחריו...
מה שאנו מתקשים לראות זה שהכל בנו. בתוכנו. מה שלא נפתר מול בן או בת זוג אחד או אחת, יגיע לבקרנו גם אצל האחר.
זה לא אומר שתמיד ובכל מחיר צריך להישאר יחד, אבל כיום, בעידן הקלות הבלתי נסבלת של הפרידה, להישאר יחד זה אומץ לב.כמובםן, כשיש אהבה.

תודה ובהצלחה

זוגיות היא מקום שבו יוצאים לא רק המקומות הנעימים שלנו........... וכשהמציאות לא מתחרבת עם הפנטזיה אנחנו מתכווצים מפוחדים הנה זה לא הולך,מסקימה עם זה שחברות אמיתית יכולה להכיל בלי אגו כשיש אהבה זה המקום שממיס את האגו ומאפשר להיות חמה שאני מתוך מקום שמרגיש בטוח,וגם הבטוח הזה לא תמיד בטוח מכיוון שזו אומנות בפני עצמה להכיל את השוני של מי שמולנו .
תודה לך על המילים החכמות והשיתוף
רויטל

''שניכם הייתם נשארים אם הייתם יודעים שאוהבים אתכם, שמקבלים אתכם, שהולכים אתכם''

נכון.

יעל אני קולטת את האהבה שלך אל בני הזוג המדוברים. אני שלא מכירה אותם מניחה שכל אחד מהם מרגיש לבד. לבד בתוך העולם הפנימי שלהם.
וזה באמת מפחיד.
תודה!

כן רבותי וגבירותי, לברוח אבל מהר אין טעם לשקוע ולשקועעע לא טוב מנסים ונותנים תקוה לא הלך הולכים לא נתקעים כל יום שעובר לא חוזר החיים יפים חבל לבזבז אותם יש חיים אחרי הגרושים

א. צודקת סנונית כנראה...
ב. יש הרבה התמודדויות ומהמורות לעבור בחיים משותפים אבל אם מצליחים בזה ולא נופלים לפחים מזדמנים מובטח הרבה אושר ובעיקר ילדים בריאים יותר.
לוקח שנים עד שלומדים לחיות ביחד אבל אחר כך רואים איזה כיף זה

אני משוחחת על הנושא הנ''ל
אני חושבת שזה יכול לתרום לאנשים במצוקה.
גם אני הייתי שם, עד שבחרתי להתחיל לצעוד לבד, בדרך חדשה, בלא הקשר התלותי והמזיק שהייתי שקועה בו כמה עשורים.

מומלץ

זה לא ויתור מהיר,וזה לא בהנף קולמוס.
אבל מגיע הרגע שאין יותר על מה להלחם ,אין יותר יחד , ישנם שני אנשים זרים בבית אחד.
לפעמים צריך לדעת מתי להגיד די מתי לוותר,ולא כל החלטה כזו הינה כישלון לעיתים החלטה כזו היא חזרה לחיים שלו ושלה.
גם רופאים יודעים מתי להפסיק לנסות ולהחיות את המת .
ולכן כשהגופה מולנו ולמרות שהיא עדיין חמה צריך לשחרר ולתת לה ללכת .

שמתחיל להיות קשה, דורש מאמץ - שם מרימים ידיים מהר מדי.
מי שהבין - הבין, ומי שלא - לא.

את צודקת אבל יש אנשים שמוותרים ומה בעצם אפשר לעשות זאת הבחירה שלהם והם משאירים אחריהם חיים מרוסקים ולא רואים את זה אפילו כי הם בריצת אמוק ,בבריחה, אז אנחנו נשארים מאחור אוספים את השברים ומקווים שהאיש/אישה הבאה שלנו לא יפחדו כל כך ולא יוותרו מהר