המסלול העוקף: אשת פלא
השיטוט בין עולמות אחרים כילדה, הקורס בניסים שהציל את חייה בגיל 18, העבודה המשותפת עם אבי יסעור, הרגע המכונן שבו הבינה שתמשיך את דרכו והמפגש הקארמתי עם בן הזוג. תחנות הרוח של אפרת שר-שלום הנגבי
אפרת שר-שלום הנגבי, מנחה בכירה ב"קורס בניסים" וממייסדי הקורס בארץ. עוסקת בהוראתו יותר מעשרים
"הגעתי לקורס בניסים בדרך נס כמובן. ברגע משבר בחיי מתוך תפילות מאוד עמוקות מצאתי את עצמי בבית של חבר. על קופסת גפרורים היה כתוב 'הנני רוח', אחד המשפטים מתוך הספר 'קורס בניסים'. באותו רגע עבר בי רטט וידעתי שזה בדיוק מה שחיפשתי. הקריאה שלי לאלוהים נענתה, הוא שלח עזרה.
"פיליס הכירה את מי שכתבו את הקורס, הוא היה הדבר הבא ועדיין דיברו עליו בסתר. לא העזתי אז לשאול על התנ"ך החדש, זה הרגיש מקודש. ברגע אחד הצטרפו הדברים, וברגע הבא הצטרף משפט נוסף, כתוב בכתב יד של גלעד, 'אני בבית. הפחד הוא הזר כאן'.
"הקורס נכתב במיוחד בשבילי. כך לפחות הרגשתי. כמו כל תלמיד שאוהב את הקורס הזה, אהבתי את השפה שלו, את התוכן. הרגשתי שלראשונה מישהו הבין אותי באופן עמוק ביותר. הקורס הציל את חיי. מהרגע שפגשתי את אבי והייתי תלמידתו ידעתי שיום יבוא ואעמוד לצדו ואלמד את הקורס בניסים.
"זה קרה הרבה יותר מהר משחשבתי. ישבנו כמה תלמידים של אבי בביתו בנוה צדק. אבי היה בדרכו לארצות הברית לכמה שנים ובסלון התקיימה ישיבה של המורים חדשים. מהחדר הסמוך שמעתי את אבי אומר בקול דרמתי: 'מישהו חייב לשמור על אש התמיד'. דממה. מי שהדברים כוונו אליו שותק. ואני יוצאת מהמחבוא ואומרת: 'אני אשמור על אש התמיד'".
"את ספי פגשתי בערב שבועות. ברגע שראיתי אותו ידעתי שאני מכירה אותו. ההיכרות היתה עמוקה באופן בלתי ניתן לתיאור. ידעתי את נשמתו כמו שאני יודעת את נשמתי. ידו השמאלית היתה אז משותקת מפציעה שעבר 27 שנים קודם לכן. יד בלתי מתפקדת, חלשה ושדופה.
עשר שנים קודם לפני הפגישה איתו היה לי ויז’ן שבו ראיתי את עצמי ילדה בת 12 בשואה. גופתי מוטלת בקבר אחים בין אלפי גופות אחרות. בוויז'ן ראיתי את העיירה והנהר שעבר בה, את הבית בו גרתי עם משפחתי וצריח הכנסייה שמעליו.
"חצי שנה לפני לפגישתנו ספי ביקר באותה עיירה. התיאור שתיארתי בפניו התאים באופן מוחלט לעיירה בה נספו סבתו ודודתו בת ה-12 בהרג המוני מול הבור. כפי שתיארתי בפניו, נהר עבר בעיירה.
"חודש לאחר ההיכרות בינינו שלח לי ספי מאמר שנכתב על ידי אביו הפרטיזן, וכך נכתב בו: 'יריתי ברוצח אימי ואחותי אשר נרצחו באקציה שהיתה בערב שבועות'.
"300 קילומטרים אחד מהשנייה, אנחנו בשיחת טלפון שלאחר קריאת כותרת המאמר. לא רק ערב שבועות יום פגישתנו עולה לנגד עיני - אני רואה ששם אביו הוא שמחה בן משה משבט לוי. שם אבי שלי הוא משה בן שמחה הלוי.
"בשניה התהפך העולם. רגע אחד וספי מזהה עצמו כנער האוקרייני שהיה בן בית במשפחה שגויס ובידו הרובה. 'אני מבקש סליחה', הוא אומר לי בטלפון. 'מזמן נסלח', אמרתי לו. באותו רגע אצבע אלוהים נגעה בראש של ספי והגוף כולו התמלא באור. ידו השמאלית נפתחה ונרפאה כאחת".
"כילדה הייתי יוצאת מהגוף והולכת לעולמות אחרים. הסתובבתי בעולמות עליונים. הם הכינו אותי כדי שלא אשכח מי אני ומה הייעוד שלי. בת תשע, שישה ימים של מלחמה וניצחון גדול. ירושלים בידינו. התבוננתי במלחמה, בשמחה, בהרג. לא יכולתי לשמוח. לבד בחדר עומדת בסמוך לשולחן גדול מעץ. מדברת עם אלוהים. מדברת על השלום. ולפתע קול. 'מה את מוכנה לעשות כדי שיהיה שלום?', הוא שואל פעם אחת, ופעם שניה.
"התשובות שנתתי אינן מספקות את אותו קול. אני מבינה שהשאלה חשובה ועליי לתת תשובה ראויה. אני חושבת היטב. יש לי תשובה וגם בקשה. השלום שאני מתכוונת אליו אינו רק השלום בין ישראל והמדינות השכנות. אני מכוונת לשלום עולמי. 'כן', אומר הקול. ואני עונה 'אני מוכנה לתת את חיי כדי שיהיה שלום בעולם'. באותו רגע היתה דממה עמוקה. ברכה גדולה על ראשי.
"לא שכחתי. כיוונו אותי. ברגע הזה ובכל הרגעים המשמעותיים בחיי עזרו לי לא לשכוח מה שהבטחתי לעשות בעולם הזה. המחויבות שלי לשלום היא שהובילה אותי ל'קורס בניסים', למפגש עם פיליס ואבי, למפגשים רבים וטובים ומברכים מאוד וגם להקמת 'זמן מדבר', אתר אקולוגי רוחני במדבר יהודה שנועד לעבודת שלום ומפגשי שלום".
"'אחותי היא' הוא פואמה על חייה של הגר המקראית מנקודת מבטה. ב'זמן מדבר' גרנו בשכנות וחברות עם שבטים בדואים. למדתי להכיר את חייהם מקרוב, למדתי על הקושי של הנשים. למדתי לאהוב אותם ולראות בהם אחים.
"סיפורה של הגר המקראית נגע בי מאז ילדותי, אהבתי אותה מאוד. רציתי לתת להגר קול. קולה שהושתק דובר עכשיו בשם כל הנשים אשר אסור להן להשמיע קולן, דעתן ותחושת ליבן. הגר היא הנביאה הרואה למרחקים, העושה כל שביכולתה כדי לקרב בין בניו של אברהם. צוואתה היא צוואת אהבה בין אחים. צוואה של שלום".
"בורכתי לזהות אחים ואחיות. אנשים מרגשים אותי ביופי שלהם ובייחודיות שלהם. מפליא אותי הדבר. בשנתיים האחרונות ההדרכה איתה אני עובדת מבקשת שעבודת הקודש שלנו תכיל ותכלול אומות ועמים.
"כולנו שייכים לאותה משפחה, המשפחה היא האנושות והיא באחריותנו, לכן עלינו להתפלל בצוותא למען שבטים אחרים, למען הפלנטה. היום יותר מתמיד עלינו לראות אנושות אחת מוארת, לחזק את רעיון החירות בעולם, לחזק את הנשים שנשללה מהן זכות הדיבור, זכות השירה והבעת עצמן. הקריאה היא לכולנו להתפלל למען אלה שאין להם ועשות למענם. זוהי אחריותנו. ליצור קהילה אנושית אחת".
"כל בני האדם רוחניים. אלוהים ברא אותנו בצלמו ודמותו. הרוח באה לידי ביטוי באופן מדהים דרך מוזיקה ואמנויות, כל האמנויות. אני רואה את הרוח בכל מקום. התפקיד של כולנו הוא לעורר את הרוח על ידי היזכרות בה. זה האוהב הוא רוחני, והרי כולנו אוהבים. אהבה היא אלוהים ואין מי שרוח נעדרת ממנו.
"התפקיד של ילדי הניו אייג’, התפקיד של כולנו הוא לזכור שכל בני האדם שווים, כולנו בנים לאלוהים, כולנו אחים. התפקיד שלנו הוא לאהוב, לסלוח, לחמול, להושיט יד, לחייך, לעזור לזולת. זאת רוחניות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם