בעיות זהות: על מסעדת "ג'ורג'יז" בירושלים
"ג'ורג'יז" היא מסעדה סימפטית המציעה שירות מעולה ומגישה אוכל גיאורגי לא רע, אבל סובלת מבעיית זהות קלה. ליובל היימן דווקא יש סימפטיה
רגע אחרי זה שמו לנו על השולחן בקבוק צ'ה צ'ה - המקבילה הגרוזינית לוודקה של השכנים מרוסיה - 60 אחוז אלכוהול, ואז פניו של הדפיוטי קרנו. הוא פתח בקבוק, מזג לכולם וקם לברך את יושבי המקום. התהליך חזר על עצמו עד שנגמר בקבוק הצ'ה צ'ה השני. בשלב הזה העניבה ירדה לאזור החגורה, ובברכה האחרונה הפונקציונר הגיאורגי החביב כבר התנדנד. מה אגיד לכם, היה תענוג.
מאז אני חסיד גדול של אוכל גיאורגי. זה לא רק האוכל המשובח אלא כל האווירה מסביב: השתייה החריפה, העובדה שלא מורידים מהשולחן את המנות הראשונות אלא עורמים עליהן את הצלחות של המנות העיקריות והצ'ה צ'ה כמובן. לאחרונה יש התפתחות יפה בתחום האוכל הגיאורגי בירושלים. לטרנד הצטרפה לא מזמן מסעדת "ג'ורג'יז" שביקרתי בה הפעם, ובקרוב אמורה להיפתח עוד מסעדה גיאורגית ברחוב החבצלת בירושלים.
"ג'ורג'יז" היא מסעדה סימפטית. אולי זה מיקומה הצדדי במה שידוע כרחבת רג'ואן ליד המשביר, מקום שכמעט איש אינו מגיע אליו. פעם דודו ברזאני, הידוע כדיוויד דה קינג, היה מצייר שם גרפיטי כאילו מחתרתי על הקיר שמול המסעדה.
חרף העובדה ש"ג'ורג'יז" היא לא המסעדה הגיאורגית הטובה ביותר שאכלתי בה, היא הצליחה להתחבב עליי. השירות היה טוב מאוד והמלצרית הייתה לא רק קשובה וסימפטית, אלא מלאת חוש הומור. אלה תכונות שגורמות לאוכל להיות טוב יותר ממה שהוא באמת. אפשר להשוות את זה למה שפוטושופ עושה לקמטים של מדונה.
מה שלא מובן לי ב"ג'ורג'יז" - והאמת שגם בחלוצת המסעדות הגיאורגיות בירושלים "קנגורו" - הוא ריבוי המנות הלא גיאורגיות בתפריט. אפשר למצוא שם המבורגר, מעורב (אמנם נתנו לו את השם מעורב טביליסי, אבל לפי המרכיבים הוא זהה למעורב ירושלמי), קבבים, סטייק וכדומה. אף שמעולם לא יזמתי הקמה של מסעדה, לא ברור לי מדוע מסעדה אתנית צריכה להוסיף לעצמה נוצות לא לה. מדוע לא להיצמד למסורת? לי נדמה כי שמרנות יכלה להיטיב עם מסעדה מהסוג הזה יותר מהגשה של ריבוי מאכלים משלל עדות וזרמים ביהדות ומחוצה לה.
נאמן לתיאוריה הזאת נצמדתי למנות הגיאורגיות. בצהרי היום יש עסקית ובראשיתה מקבלים פיתות (טובות וטריות) המכונות "לבאש", אם כי "הלבאש" שאכלתי בארץ המקור היה שונה לגמרי. איתן מקבלים
יש אפשרות לקבל חומוס וטחינה, אבל אנחנו דרשנו רק סלטים מקוריים. סלט החציל עם משחת האגוזים הוא גולת הכותרת מבחינתי. הוא מורכב מחתיכות חציל מטוגנות שמעורבבות עם משחת אגוזי מלך ומתובל בחומץ, כוסברה וחילבה. זה של "ג'ורג'יז" היה מניח את הדעת, לא יותר. היה גם סלט לוביה נחמד, וסך הכול זה היה חיובי. המתאבן הבולט ביותר היה סציבי, חזה עוף ברוטב אגוזים.
הזמנו גם צ'יבורק, מאפה מטוגן ובתוכו בשר טחון. הגרסה של "ג'ורג'יז" הייתה חריפה יותר מהמקובל, מעט פריכה מדיי ולא ממש מאוזנת מבחינת היחס בין בצק למילוי. מרק החרצ'ו, שבאופן מסורתי עשוי מנתחים שמנמנים של כבש עם הרבה עשבים ודגש על כוסברה, הוכן מבשר עגל שבושל כמו שצריך, הכיל אורז והיה מספק בהחלט. לקינוח הזמנו חצי מנה של חינקלי, כיסונים ממולאים בבשר טחון, בדיוק אותה תערובת כמו שקיבלנו בצ'יבורק. מה שהיה יפה בעניין הזה הוא שביקשנו לקבל רק חצי מנה של חינקלי, אפשרות שלא הייתה קיימת בתפריט. ברוב המקומות היינו נתקלים בפרצוף עקום, אבל במקרה הזה המלצרית פשוט שאלה כמה נרצה ובזה סגרה עניין. הארוחה, כולל בקבוק סטלה, עלתה 151 שקל (במסגרת הארוחה מקבלים שתייה קלה וחמה).
כאמור "ג'ורג'יז" היא מסעדה חביבה וסימפטית, והיא רק צריכה להיסגר על זהותה ולהחליט אם היא קוסמופוליטית או גיאורגית.
ג'ורג'יז, קינג גורג' 16, ירושלים. טל: 02-5020053.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם