ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

לחגוג את החיים: כשגידול ממאיר הופך למאיר

סיפורה המדהים של אלמוג כץ, שהתבשרה שיש לה גידול סרטני בשד ולמרות המלצת הרופאים לנתח, החליטה להקשיב לקול הפנימי ולרפא את עצמה. לפני חודש גילתה שהגידול הסרטני הפך לשפיר. בשבת הקרובה היא תחגוג את החיים במסיבה ענקית, וכולם מוזמנים

הסיפור הבא שייך לאותם סיפורים מעוררי השראה, מהסוג שנותנים תקווה. זהו סיפור שמתחיל בבשורה קשה על מחלה, ממשיך באמונה פנימית חזקה ומסתיים בהילולה ענקית בטבע.

באוגוסט האחרון קיבלה אלמוג כץ, מרפאה שמאנית, מטפלת ומנחת סדנאות, בשורה קשה -  בבדיקות שגרתיות שערכה התברר שיש לה גידול סרטני בשד. זה קרה יומיים בדיוק לפני שהיתה אמורה לטוס לפורטוגל, כדי לעבוד כאסיסטנטית בריפוי שמאני. "עברתי באותו היום טלטלה מאוד גדולה", היא מספרת. "מיד עלו שאלות – איך לטפל, לנסוע או לא, האם לדחות את הטיפול וכו'".

למחרת בבוקר הגיעה התשובה. לא מהרופאים ולא משום גורם חיצוני אחר אלא מהמקום הכי עמוק בתוכה. "לקראת הבוקר התחברתי לתחושה מאוד עמוקה – זה היה חיבור מאוד עמוק ללב שדרכו ידעתי שהכל בסדר. אז גם ראיתי בבירור את הדרך שאני אטפל בעצמי, וידעתי שזו תהיה דרך טבעית. הבנתי שעכשיו הזמן ליישם את כל העבודה שעשיתי בשנים האחרונות, והרגשתי שלווה מאוד גדולה ושקט פנימי. היה לי ברור שאני הולכת לרפא את עצמי".

אלמוג נסעה לפורטוגל, ורק כעבור חודש, כשחזרה, ניצבה בפעם הראשונה מול המציאות המפחידה. "הרופאים אמרו בקול אחד שצריך דחוף ניתוח, ושהגידול אלים. אבל למרות כל הקולות האלה הרגשתי את ההדרכה הפנימית שלי מאוד צלולה, והיא אמרה לי שהכל בסדר ושאמשיך בבחירה ובדרך שלי, וככה גם אמרתי לרופאים".

איך הם הגיבו?

"הרופאים אמרו לי שאני מתאבדת, במילים האלו. הם אמרו שאני טועה ושאלו אותי מי סיפר לי שזה אפשרי בכלל לרפא את עצמי. אמרתי להם שהלב שלי, הקול הפנימי, והם אמרו בקול אחד – אל תקשיבי לקול הזה. היתה הרבה התנגדות מצדם, ולא היה פשוט לעמוד מול הקולות האלה, אבל בכל פעם שהתחברתי לקול הפנימי הזה, ללב, לתודעה שיודעת הכל ולא מושפעת מכל הקולות – שם היה  שקט, ושם היתה שלווה ובהירות, שזאת הדרך שלי".

ואיך הסביבה הגיבה?

"בשלושה-ארבעה חודשים הראשונים שיתפתי רק חברה מאוד טובה ואת המורה הרוחנית שלי, שמאוד קרובה לליבי – הן מאוד תמכו בי ובדרך שלי וליוו אותי במהלך החודשים האלה. למשפחה החלטתי לא לספר, כמו שהחלטתי לא לספר גם למעגל החברים. הרגשתי שמאוד חשוב לי לעשות את העבודה הפנימית העמוקה רק ביני לבין עצמי, ובתקופה הראשונית זה מה שעשיתי. בגדול, גם לא לקחתי טיפולים מבחוץ. עבדתי עם הכלים הרבים שהיו לי ועם ההדרכה שלי".

מה זה אומר?

"אני עובדת הרבה מאוד עם שפת האור, גיאומטריה מקודשת, ככה שעבדתי עם שיטות שרכשתי במהלך השנים, אבל בעיקר עם החיבור ועם ההקשבה. מבחינתי המהות, העיקר, היה לחזור אל תוך הלב ולהקשיב למה נכון לי ברגע הזה.

"שחררתי את ההצמדות למה נכון ומה לא נכון. בכל רגע ורגע הקשבתי ללב, גם כשהקולות מבחוץ היו קולות מפחידים. הבנתי שהקולות המפחידים הם בעצם שיקוף של הקולות הפנימיים שהיו אז בתוכי – עברתי אז דרך גלים של פחד מאוד חזקים.

"אבל בכל פעם שהתחברתי ללב, הלב אמר לי להמשיך בדרך שלי ושהכל בסדר. לא יכולתי להתעלם מזה – זה היה כל כך צלול וברור. אז אזרתי אומץ ללכת אחרי הלב ובמשך החודשים הראשונים לא היו הרבה קולות מבחוץ חוץ מהקולות של הרופאים.

"בהקשר הזה חשוב להבהיר שאין לי שום התנגדות כלפי הרפואה הקונבנציונלית או איזושהי אג'נדה שהדרך שלי היא הדרך הנכונה. המסר שכן הייתי רוצה שיהדהד זה שלכל אחד יש דרך משלו, ולכן מאוד חשוב להקשיב עמוק פנימה, בכל רגע ורגע.

"אמרתי לעצמי שאם באיזשהו רגע אני ארגיש שעכשיו זה הזמן הנכון לעשות ניתוח אני אעשה את זה, אבל היה לי חשוב שזה לא יהיה מתוך הפחדים או הדעה הקולקטיבית שקיימת מול המילה סרטן, שזו מחלה סופנית ושחייבים לטפל בה בדרך כזו ולא אחרת.

"היום אני רואה בבהירות שאפשר לרפא כל מחלה, מתוך תודעת הבריאות. אני מהתחלה החזקתי את התודעה הזאת, שאני בריאה, ומהרגע שקיבלתי את הבשורה היה לי ברור שקיבלתי מתנה כדי לגדול ולצמוח ולפרוץ דרך גבולות, מה שעוד לא עשיתי עד היום. שאלתי את עצמי – אוקי, אני עושה עבודה פנימית כבר הרבה שנים, ואני בעצמי מטפלת – אז מה הסרטן בא להגיד לי? מה עוד לא שוחרר?".

אחרי שלושה חודשים היא החליטה שהיא בשלה לשתף חברים נוספים. "הרגשתי שיהיה נכון לשתף בהתחלה רק חברות – ליצור מעגל נשים מכיל ותומך, וזה מה שעשיתי – זימנתי את כל החברות הקרובות למעגל, ושם שיתפתי מה אני עוברת בחודשים האלה.

"המעגל הזה הביא אלי הרבה תמיכה ואהבה. אבל יחד עם זאת הוא הביא גם הרבה אתגרים, כי פתאום היו הרבה יותר קולות מסביב, ביניהם גם קולות דואגים של  כמה חברות שניסו לדחוף אותי לעשות ניתוח. היום אני רואה גם בקולות האלה מתנה ענקית, כי למרות שהם עוררו בי ספקות פנימיים, הם גם עזרו לי להתחבר יותר ויותר ללב. זה היה אתגר וברכה כאחד.

"עם הזמן נוצרו עוד מעגלים שהתקיימו פעם בחודש, כל פעם בבית אחר, ששימשו לי כמעגל תמיכה וריפוי. מתוך המעגל נוצר עניין התרומות. כל אחת החליטה לתרום כמה שיכלה, כדי שאוכל להיעזר בטיפולים מבחוץ.

"עוד דבר חשוב ומהותי שקרה לי היה בעקבות זה שעברתי דרך גלים עצומים של פחד, של מוות. זה היה מעיר אותי בלילות לפעמים. בסופו של דבר הסכמתי ללכת עד הסוף, לחוות עד הסוף את המוות. מה שקיבלתי מתוך זה שראיתי שיכול להיות שאחת האופציות כתוצאה מהמחלה היא שאני אלך, שלא אשאר פה, והייתי אמורה להכיר בכך שזו אופציה קיימת, ולהסכים עם זה.

"רק כשעברתי דרך

הפחד הזה, הבנתי שהאמונה שלי - האמונה ברוח, באלוהות, שיושבת בתוך הלב שלי -  לא קשורה בכלל בתוצאה. גיליתי שאני מאמינה בדרך שלי לא בגלל תוצאה כזו או אחרת, או אם אני אשאר כאן בגוף שלי או לא, וההבנה הזו היתה מבחינתי מאוד משמעותית וחזקה".

ציון הדרך המשמעותי ביותר התרחש בחודש שעבר. לשמחתה הגדולה קיבלה אלמוג אישור וחיזוק לכך שהדרך שבחרה בה היתה הנכונה ביותר עבורה. "ב-1 במרץ ערכתי בדיקה, בעצם בדיקה ראשונה מאז הביופסיה שגילתה את הסרטן, ולשמחתי הרבה התגלה שאין לי יותר סרטניים בגוף.

"הגידול עדיין בגוף, אני מרגישה אותו. אבל אין אף תא סרטני, שזה אומר שהגידול הותמר לשפיר. זה היה פשוט מדהים. היה לי ברור גם שהריפוי ממשיך, כי עוד צריך לפרק את הגידול עצמו, ושהעבודה לא נגמרת אף פעם, אבל זה היה הרגע המאושר בחיי".

לדבריה, המסר החשוב שקיבלה בעקבות הגילוי על הסרטן היא ההבנה שאת החיים צריך לחגוג. ועכשיו. לא אחר כך ולא רק אחרי שמקבלים בשורה טובה כזו או אחרת, אלא כל הזמן. בכל רגע ורגע נתון. "כל עוד אני כאן – אני חיה את החיים במלואם, וזו אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי בתוך המסע הזה. לכן המהות של החגיגה לא קשורה לתוצאה, היא פשוט לחגוג את החיים בכל נקודת מוצא שאנחנו נמצאים בה".

במהלך הדרך המופלאה שעשתה, מרגע הידיעה ועד הריפוי, היה רגע אחד חזק במיוחד, אותו היא זוכרת בבירור: וויז'ן מוחשי לגמרי שבו ראתה לפניה מסיבה ענקית, חגיגה אליה מוזמנים כל האנשים שרוצים לחגוג יחד איתה את החיים. החיזיון הזה התרחש בחודש הראשון למחלה, במהלך השלב הקשה ביותר. בשבת הקרובה החיזיון יתממש במסיבה ענקית שתתקיים ביער הפיות בבית אורן, כשההכנסות לה ייתרמו להמשך הטיפול בגידול.

"בחודש הראשון של המסע התעוררה בי השראה", היא משחזרת. "ראיתי בעיני רוחי מסיבה ענקית, חגיגה גדולה שאליה אני מזמינה לא רק את החברים ואת החברים שלהם אלא את כל מי שאי פעם נשק בחיים שלי וגם כל מי שאני לא מכירה ברמה הפיסית – ובעצם את כל מי שרוצה לחגוג איתי את החיים.

"ראיתי את הוויז'ן הזה כמה שבועות אחרי שהתבשרתי שיש לי סרטן והוא היה כל כך חזק וממשי, שהרגשתי שאני הולכת לעשות את זה. שיתפתי את שתי הנשים, שמאוד התרגשו ונרתמו לעשות את זה, והתחלנו להיפגש כדי להוריד את זה לקרקע. אבל אחרי שתי פגישות הרגשתי שאני עדיין לא בשלה להכיל את זה ולחשוף את זה לחברים, אז ביקשתי שנעצור, וככה זה נשכח.

"מאוחר יותר, באחד המעגלים שעשינו, כמה חברות העלו הצעה ליצור מסיבה כדי לגייס כספים להמשך הטיפולים. זה נורא ריגש אותי, כי לא שיתפתי אותם בוויז'ן שלי, וכשזה הגיע מהן היה לי ברור שעכשיו זה הזמן הנכון ואני הולכת לעשות את זה. הבנתי שאני צריכה להעביר את המסר של חגיגת החיים הלאה לעולם.

"וככה התחלנו, אני והחברים האהובים להיפגש כדי ליצור את זה. פתחנו את מעגל הנשים גם לאנרגיה זכרית, והתחלנו ליצור את האירוע המדהים הזה. ידעתי שבשבילי זה ריפוי מאוד עמוק – להסכים לחגוג את החיים בכל רגע, בלי שום קשר לתוצאה, ובלי קשר לשאלה אם אני בריאה, חולה, שמחה או מאושרת.

"חוויתי מאוד חזק את הרעיון שהחגיגה מתרחשת כל רגע, שהחיים עצמם הם חגיגה אחת גדולה והתמלאתי בהודיה מאוד גדולה. התחלתי לראות את החיים באופן אחר לגמרי. זה הרגיש כאילו עד עכשיו ראיתי את החיים דרך זכוכית, ופתאום ניפצו אותה והכל נהיה הרבה יותר בהיר, צלול ושמח.

"אני מזמינה למסיבה לא רק את החברים ואת החברים שלהם אלא את כל מי שאי פעם נשק בחיים שלי וגם כל מי שאני לא מכירה ברמה הפיסית – ובעצם את כל מי שרוצה לחגוג איתי את החיים".


חגיגת החיים של אלמוג תתקיים בשבת הקרובה, 9.4, בבית אורן. לפרטים על האירוע בפייסבוק ליחצו כאן

למצגת על המסיבה ביו-טיוב

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...