דגן בגן: על צמח השעורה
רבים מתבלבלים בשמה וקוראים לה "גריסים", היא נחשבת לתוספת לא פופולרית ואף אחד לא זוכר שהיא בכלל אחד משבעת המינים. שחר שילוח מוכיחה ששעורה זה לא רק בירה ומכינה ממנה מג'דרה טעימה
לעומתו, אחד מדגני הארץ שאמורה להגיר חלב ודבש – השעורה, קצת נשכחה עם השנים ונדחקה לכדי מוצר שברוב המקרים משמש לא יותר מתוסף למרק או לחמין. את השעורה מכנים משום מה "גריסים" והיא כמעט ואינה מגודלת בארץ. אנחנו כאן כדי לעשות לה קצת כבוד ולהזכיר שאפשר לעשות איתה עוד דברים חוץ מבירה.
לעומת האורז, עולות החיטה והשעורה על שולחנותיהם של בני אברהם כבר אלפי שנים. פעם, כשללחם היה מעמד קצת יותר מכובד, הדגנים שמהם נאפה היו סמל לשפע, הצלחה, שובע וברכת שמיים. בעיקר בגלל זה זכו החיטה והשעורה למקום של כבוד בין שבעת המינים והן מוזכרות כמובן במקרא. אחד מסיפורי התנ"ך המפורסמים ביותר שבהם מופיעה השעורה הוא זה של יוסף בעל החלומות:
יוסף, בן הזקונים האהוב במיוחד על יעקב ורחל, חולם חלום נבואי בו הוא ואחיו אוספים שעורים בשדה ולפתע ערמתו של יוסף מתרוממת וקמה והערמות של כל האחרים משתחוות
האחים, שגם ככה שמו כבר עין על האח הקטן והמיוחס שהסתובב ביניהם בכתונת פסים גנדרנית, שנאו אותו עכשיו כפליים, ולא נדרש יותר מעוד חלום שחצני אחד כדי שימכרו אותו לשיירה של ישמעאלים.
ליקוט שעורים גם מפגיש בין רות, מהגרת וגיורת רעבה, לבין בועז, חקלאי מצליח שמגדל שעורה ודואג להשאיר ממנה לקט, שכחה ופאה למען הנזקקים. מסיפור האהבה המוצלח הזה נוסדה שושלת מלכות – נינם של רות ובועז הוא דוד המלך.
מי שמתעניין באוכל מקומי מקורי יודע שמג'דרה "אמיתית" עשויה מבורגול, כלומר חיטה, עם עדשים - והיא טעימה לא פחות.
הפעם אילתרתי אלתור כפול: במקום אורז או בורגול השתמשתי בשעורה ואת העדשים החלפתי בשעועית מש. קיבלתי משדרה, מג'דרה של מש ושעורה.
צורת ההגשה דווקא נשארה בעינה: ניסיתי לחקות את צורת הגשת המג'דרה שבה נתקלתי במסעדות ערביות. על תלולית הדגנים והקטניות מפזרים בצל מטוגן ושבבי שקדים קלויים שמוסיפים פריכות, מתקתקות ופיקנטיות.
המרכיבים:
2-1 כפות שמן זית (לשלב 1)
פלפל, כמון
1 כוס שעורה
3 כוסות מים
1 כוס מש, שהושרתה לילה מראש במים
מים לכיסוי המש
מלח
2-1 כפות שמן זית (לשלב 4)
2 בצלים, חצויים ופרוסים
½ כוס שבבי שקדים מולבנים
ההכנה:
1. מתחילים עם השעורה: שופכים לסיר את השמן והתבלינים ומחממים. מוסיפים את השעורה ומטגנים קלות. מוסיפים 3 כוסות מים ומלח, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים ללא כיסוי עד שהשעורה רכה והמים נספגו בה (40 דקות).
2. המש: בעוד השערה מתבשלת, מניחים בסיר מש, מכסים במים עד גובה של שתי אצבעות מעל המש. מרתיחים, מנמיכים את האש ומכסים. מפסיקים את הבישול כשהמש נגיס, אך לא מתפורר (כ-15 דקות).
3. על מחבת יבשה קולים עד להזהבה את שבבי השקדים ומניחים אותם בצד.
4. מטגנים את הבצל עד להשחמה מעוררת תיאבון.
5. מרכיבים: מוסיפים את המש לשעורה (או להפך) עד לקבלת היחס הרצוי ביניהם. מפזרים למעלה בצל ושקדים.
גיוונים: אפשר להמיר את המש בשעועית אזוקי, עדשים שחורים או עדשים חומים. אם לא רוצים לבשל את המש או העדשים, אפשר להנביט אותם עד שהם אכילים גם במצב נא.
הזנה: 10. דגן מלא וקטניות. קצת ירקות בצד ויש לכם ארוחה מושלמת.
ידידותיות לסביבה: 8. המוצרים העיקריים מיובאים וגם הגז עובד שעות נוספות, עם זאת אפשר לקנות הכול בתפזורת ואין שימוש בחשמל. חיות, כתמיד, לא נוצלו.
ידידותיות למשתמש: 8. יש כאן ריבוי מסוים של סירים וגם צריך לזכור להשרות את המש מראש. חוץ מזה העבודה פשוטה.
הדאווין: 8.5. מצד אחד מקורי, מצד שני – כולנו כבר אכלנו מג'דרה.
זיל הזול: 10. המרכיבים זולים למדי ביחס לתמורה. המוצר היחידי היקר יחסית הוא השקדים, אבל צריך מעט מאוד ממנו. טיפ: קנייה בתפזורת מוזילה עלויות וחוסכת שקיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם