כל עילג מלך: על הומיאופתיה ומלוכה
את האוסקר לשנת 2010 בחרה הוליווד להעניק ל"נאום המלך", דרמה תקופתית על יורש עצר שסובל מגמגום - הזדמנות מצוינת לבדוק מהן התרופות ההומיאופתיות בהן נעזרת משפחת המלוכה הבריטית במציאות
ביג לייק למלך שגמגם: את האוסקר לשנת 2010 העדיפה הוליווד להעניק ל"נאום המלך", דרמה בריטית תקופתית על אביה של אליזבת השנייה, מלכת אנגליה.
הזכייה הזו מסקרנת במיוחד לאור העובדה שהאנקדוטה האנינה על המלך ג'ורג' השישי היא די בלתי רלוונטית לזמננו, בטח שבהשוואה לסרטו של דיוויד פינצ'ר, "הרשת החברתית". המועמד הכמעט ודאי שלא זכה עוסק בהיווצרותה של התופעה חובקת העולם, מגדירת העידן הנוכחי ומשנת-התודעה, הידועה בפשטות גם בתור פייסבוק.
וכמובן שפרס האוסקר הטרי הוא הרמה להנחתה בטור הנוכחי. נאום המלך מתאר את התמורה שעבר המלך ג'ורג' השישי, המגולם בווירטואוזיות על ידי קולין פירת' (אלוף נעוריי ובטח גם של כל מי שצפתה ב"גאוה ודעה קדומה"); ברטי, אחיו של יורש העצר הבריטי, הוא גבר בגיל העמידה שנחבא אל הכלים וסובל מגמגום משתק. הוא נסחף בתהפוכות הגורל ומומלך על האימפריה הבריטית. תהליך מורכב של תרפיה בדיבור מאפשר לו לבסוף, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, לשאת דברים ברהיטות.
בנאום מעורר ההשראה, שבו הלמך הופך למלך, הוא מצליח לקבץ
לוג היה מטפל אוסטרלי שהצעיד את המלך להישג חסר התקדים באמצעות שיטה מקורית, חצופה כמעט, אף על פי שלא אחז בהכשרה פורמלית כלשהי. עובדה זו בולטת במיוחד לאור הטיפולים הרבים והכושלים שעבר ג'ורג' השישי אצל כל מומחי זמנו.
משפחת המלוכה הבריטית ידועה בדבקותה בהומיאופתיה כבר מספר דורות (זו אולי גם הסיבה שדחפה את מחברי "ריפוי או פיתוי" להקדיש את ספרם לנסיך צ'רלס). מבחינה היסטורית, המלך ג'ורג' השישי, אביה של מלכת בריטניה אליזבת השנייה, היה חלק משושלת ארוכה של בני מלוכה שנעזרו בהומיאופתיה.
ה"רומן" הזה החל בזמנה של המלכה אדלייד, רעייתו של המלך ויליאם הרביעי, שנרפאה ב-1835 מבעיית בריאות קשה, אשר לא נעזרה באופנים המקובלים לזמנה. מאותה נקודה ואילך, פנייה להומיאופתיה נחשבה לבון-טון בקרב האריסטוקרטיה הבריטית, וחלקם נסעו לפריס לקבל טיפול ישירות מדר' סמואל האנמן, מי שפיתח את השיטה ופעל באותן שנים בצרפת.
אחת מצאצאותיה היותר ידועות של אדלייד היא המלכה ויקטוריה (1837-1901), שטופלה על ידי דר' פרדריק קוין (Quin), נצר למשפחה אריסטוקרטית בזכות עצמו, שקנה את עולמו בקרב האצולה הבריטית. הוריו של המלך ג'ורג' השישי, העומד במרכז הסרט, היו תומכים נלהבים של ההומיאופתיה: אמו, הנסיכה מארי, עמדה בראש קמפיין התרמה לשיפוץ בית החולים ההומיאופתי בלונדון שהקימה המלכה אדלייד, ואילו אביו, המלך ג'ורג' החמישי, נעזר בהומיאופתיה למחלת הים שלו.
כאיש ים נלהב, העומד בראש אימפריה ימית, היתה לריפוי הבעיה הזו חשיבות גדולה במיוחד עבורו.
ג'ורג' החמישי טופל בעזרת אחת התרופות ההומיאופתיות העיקריות לעניין, המופקת מטבק וקרויה Tabacum. אירוניה מצערת היא שהמלך ג'ורג' החמישי נעזר בטבק הומיאופתי, ואילו בנו מת בגיל מוקדם יחסית מהתמכרות לסיגריות (עובדה הנרמזת בסרט מספר פעמים, כשרופאיו ממליצים לו על סיגריות "לריכוך הגרון" לקראת נאומיו מעוררי החרדה והכושלים).
ג'ורג' השישי הוקיר תודה להומיאופתיה, וכינה את אחד מסוסי המרוץ שלו "היפריקום" (Hypericum), על שמה של אחת מהתרופות ההומיאופתיות הבולטות למצבי טראומה למערכת העצבים.
בתו אליזבת השנייה, מלכת בריטניה הנוכחית, ממשיכה במסורת המשפחתית ומטופלת אצל דר' פיטר פישר. חשוב להדגיש כי לא רק האצולה הבריטית ניחנה בחיבה מיוחדת להומיאופתיה: במהלך המאה התשע-עשרה זכתה ההומיאופתיה לפופולריות עצומה בקרב האריסטוקרטיה האירופאית בכללה, החל בנפוליאון השלישי, עבור במלכים הסקנדינביים וכלה בשושלת הצארית של רוסיה.
אך כאז, כן היום: במקביל, סבלה ההומיאופתיה מקשיים כתוצאה מההתנגדות של הממסד הרפואי. למרות התמיכה המלכותית בה, ואולי במידת מה גם בגללה, ההומיאופתיה בבריטניה כיום סובלת מאתגרים רבים, ואחת הדוגמאות לכל היא בית החולים ההומיאופתי, שבשנה האחרונה נאלץ להחליף את שמו ל"בית החולים הלונדוני לרפואה אינטגרטיבית". ביקרתי בו ב-2007, וכבר אז היתה אווירת נכאים שנבעה מקיצוצים מכוונים בתקציבו.
ומג'ורג' השישי אני רוצה לעבור למלחי באריום. אם נתקלתם בבאריום, כנראה שהתבקשתם לשתות נוזל לא טעים לקראת בדיקת מערכת העיכול שלכם, וסליחה אם אני מזכירה נשכחות. דר' יאן סחולטן (Scholten, 1996), הומיאופת הולנדי חדשני ומרתק שבחן וחקר באופן שיטתי יסודות כימיים שונים בטבלה המחזורית (שוב סליחה שאני מזכירה נשכחות, הפעם משיעורי הכימיה בתיכון), הגיע למסקנה שהיסודות הכימיים מתארים שלבים שונים בחיי האדם.
את השלבים הללו מחלק דר' סחולטן לתקופות חיים לפי השורות השונות בטבלה. באריום הוא יסוד המצוי במחזור השישי של הטבלה המחזורית, שבה מופיע גם הזהב. הזהב בהומיאופתיה, בתמצית קצרצרה, מזוהה עם שיאה של מנהיגות, עם אחריות, כובד ראש ותפיסה אינטגרטיבית, מרחיקת לכת, של מנהיג האומה.
כאשר בוחנים את האיכויות ההומיאופתיות של כל שאר היסודות הסמוכים לזהב נראה וריאציות מוצלחות יותר או פחות על הנושא הזה. לדוגמא, מי שזקוק לאחד ממלחי היסוד באריום הוא מנהיג ביישן, או אדם שמנהיגותו מוטלת בספק, ממש כמו המלך ג'ורג' השישי, לפני וגם אחרי שהוכתר.
אתה לא חייב להיות מלך כדי להיעזר בבאריום ההומיאופתי. זה יכול להתבטא גם כמנהל שמרגיש בוסרי, מוקטן, מגוחך ונלעג על ידי הממונים או אפילו על ידי הכפופים לך; אתה גם יכול להיות אדם בעמדת כוח זוטרה יותר, שמרגיש שעליך לרצות את הסביבה, אחרת הסטטוס הניהולי יופקע מידיך.
בבחירה ליהוקית יפהפייה, ב"נאום המלך" מגולם ראש הכנסייה האנגליקנית, המושח את ג'ורג' השישי למלוכה, על ידי דרק ג'קובי, שגילם דמות מרכזית ב" אני קלאודיוס", נצר לשושלת קיסרי רומא, אדם מגמגם שעולה לגדולה "בטעות".
כתמיד, חשוב לי להדגיש שאין תרופה הומיאופתית אחת ויחידה לאבחנה קלינית נתונה, וכך בוודאי גם כשמדובר בגמגום: למעלה ממאה תרופות הומיאופתיות מתאימות לאנשים הסובלים מגמגום, בהן גם חלק ממלחי הבאריום – מלחים אלה, בצורתם ההומיאופתית, עשויים להתאים כאשר מדובר בחוויה שבה התפקידים המוטלים עליך גדולים עליך, כשאת/ה חש/ה לא בשל/ה לתפקיד, כשאת/ה בטוח/ה שתיתפס/י כנלעג/ת, מגוחכ/ת, וכשנדמה, אם לנקוט בשפה קבלית, שהכלי קטן מכדי להכיל את האור.
תודה לדיינה אולמן
לאתר של רחל שבי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם