הבארדו נאה לנו: שולטים ברוח, פרק 2
ספר המתים הטיבטי מיוחס לפאדמאסאמבהה, דמות מיסטית מיתולוגית שעומדת מאחורי כמה מהטקסטים החשובים בתורת הנסתר הבודהיסטית ושאפה להביא שחרור והארה רוחנית להמונים. סיפורה של אגדה
במאמר הקודם נסחפנו אחר האמונה הבהאית לעיסוק בעיקרון האחדות. שטנו בחסות הבהאא אוללה לצידה של הנפש במסע לעבר יוצרה - גרעין אלוהות משותפת. הפעם נשנה כיוון ונפליג במעלה הזרם אל עבר המוות ומה שבא אחריו.
היעד נותר זהה, רק הדרך משתנה. דרך הוואג'ריאנה, הלוא היא דרך הטנטרה, דרך היהלום, היא מארג מורכב של רעיונות וטקסים מיסטיים תחת קורת הגג של הפילוסופיה הבודהיסטית. זו נחשבת לקיצור הדרך הנכסף להתעלות הנפש, אך כדי לעבור בקיצור יש לצלוח את התופת.
הפאדמאסאמבהה, דמות מיסטית מיתולוגית, חיבר את אחד הטקסטים החשובים בתורת הנסתר הבודהיסטית - ספר המתים הטיבטי. מדריך זה מופנה אל המת עצמו, ומלווה אותו בחמלה במסע דרך ה'בארדו', אותו שלב לימינאלי בו על פי האמונה הבודהיסטית משוטטת הנפש בין התממשויותיה הגשמיות השונות. המדריך משתדל להכווין את המת אל עבר הגילוי המלא וההארה המשחררת מכל סבלי העולם הזה.
כמו כל אגדה ראויה, הסיפור לוקח אותנו הרחק מעבר להרים, לממלכה נידחת למרגלות ההימלאיה. השנה היא 700 לספירה הנוצרית, ולמרות אגמים צלולים, אחו שופע ואוויר הרים מזוכך, חייהם של תושבי ההמלכה מרים. המלך, שלא הצליח להעמיד יורש, הוציא תסכולו על נתיניו, עד שמנביעת החמלה הקוסמית ראו בצרתם ושלחו מזור בדמות זרע לוטוס קטנטן.
הזרע נחת על אי מבודד באמצע אגם רחב ידיים ונבט ללוטוס צבעוני שהפלא ופלא צמח במרכזו ילד. המלך, שבזבז את כל אוצרות הממלכה על קורבנות לאלים, יצא למסע ייאוש אחרון בחיפוש אחר אוצר חדש שיוכל להקריב בתמורה לבן זכר. כך הגיע לאי שבמרכז האגם ומצא את הילד ממתין לו בחיוך מסתורי.
המלך ראה זאת כסימן והכתיר מיד את ילד הלוטוס כיורשו. עם ילד הפלא לצדו, הממלכה פרחה ושגשגה ובאה הרווחה והשלווה למקום. אך הפאדמאסאמבהה הרגיש שאינו ממלא את ייעודו - הבאת שחרור והארה רוחנית להמונים. הוא ביקש להמשיך בדרכו, אך המלך לא נאות לבקשתו. בלית ברירה, ילד הפלא ברח.
שנים ארוכות שוטט כנזיר קבצן ורכש ידע מהמיסטיקנים הגדולים של תקופתו. הוא צלל לעולם הווג'אריאנה והעמיק לחקור בכתבי הטנטרה הסודיים. לאחר שצלח לרמת 'פתיחות הגוף', שלב מכריע בדרך להארה המוחלטת, חזר לממלכה ממנה בא כדי לשתפם בתובנותיו, אך משזוהה בידי אנשי המלך הועלה למוקד ללא דיחוי.
הפאדמאסאמבהה, שלא התרגש מהבלי העולם הזה, נשאר בתנוחת לוטוס נינוחה עד שהתפזר עשן המדורה ונגלתה להמון דמותו המחויכת שרויה במדיטציה עמוקה וללא פגע. מופע הפלאים היה משכנע, ורבים נהרו להתחמם לאורו. הוא המשיך לממלכות השכנות, שם זכה לקבלות פנים דומות - הורעל ולא נפגע, הושלך לנהר גועש והפך את כיוון הזרימה ובכל אשר פנה הותיר שובל מאמינים.
באותה תקופה כבר התפרס הבודהיזם בשלוש ממלכות הדרקון - סיקים, בוטן וטיבט, אך היה נחלת המלכים והאצולה. פשוטי העם עוד החזיקו בשלל אמונות פגאניות במורשת 'הבאון'.
הפאדמאסאמבהה השכיל לשלב את האלים והשדים הקדמונים לכדי מערכת סמלים מורכבת המסבירה את פילוסופית העולם הבודהיסטית ובבסיסה באה הבחנתו הברורה של הבודהה בדבר האשליה שבקיום הפרטי והורגת באחת את קיומו של האגו.
רבים מתלמידיו ותלמידותיו זכו בהדרכתו להתעלות לרמות הגבוהות ביותר בסולם ההארה המיסטי, אך את יצירתו הגדולה - ה'בארדו תודול', או בשמו המוכר יותר - "ספר המתים הטיבטי", חסך מבני דורו לטובת הדורות הבאים.
על פי האמונה, הפאדמאסאמבהה ראה שהעולם עומד בפני עידן פורענות ולכן החביא כתבים במערות ההימלאיה למען יתגלו לדור שאחרי המבול. ה'בארדו תודול' התגלה במאה השתיים-עשרה בידי קארמה לינגפה, מאסטר בטנטרה הטיבטית. 'בארדו' פירושו לימינאלי - מתקיים על הסף, בין השמשות. 'תודול' פירושו שחרור, הארה. זהו אם כן המדריך להארה דרך השלב הלימינאלי שבין חיים לחיים, או בפינו המערביות - המוות.
עבור הבודהיזם, כשם שלידה אינה התחלה המוות אינו סוף - שניהם דפנות באותה דלת מסתובבת. בראיה זו המוות אינו סף מסתורי ממנו אין חזרה - כל יצור חיי חווה מוות ולידה אינספור פעמים.
הספר לפיכך אינו מתאר מוות בשימוש המערבי של המילה ואינו מיועד למתים כפי ששמו המתורגם מציע. הוא מיועד, כפי שהגדיר הפסיכולוג הנודע יונג, "עבור אותם 'משונים' אשר אינם מחשיבים יתר על המידה את המטרות והכוונות של הסיביליזציה של ימינו". זהו מדריך להרפתקנים. למשוטטים הנועזים בעמקי התודעה האנושית.
אך לפני שנצלול בעצמנו פנימה, מילת אזהרה; בתקופתו של הפאדמאסאמבהה, הידע המיסטי שנצבר אודות עולם 'הבארדו' - שלב הבין לבין, נחשב לידע מורכב ומסוכן ולכן נשמר בסוד. ספר המתים הטיבטי יועד לשימושו של אדם המקדיש עצמו לעניין בליווי מורה מנוסה ומוסמך.
עם תרגומו לשפות המערב במאה הקודמת, היה לראש חץ בחלחול פילוסופיית המזרח למערב והספר חדר לליבם של סופרים והוגים רבים כגון האקסלי, יאנג, לירי ועוד שהגדילו שמועתו בקרבנו. מי מהם הציץ ונפגע קשה לדעת, אך יצר הסקרנות דוחף קדימה.
המדריך להארה דרך המוות פונה ישירות לאדם המת, משום שעל פי הפאדמאסאמבהה השלב הראשון בשביל המהיר להארה המוות. לא המוות האשלייתי ממנו מפחד האגו אלא מוות עמוק של התנתקות סופית מהאשליה של התגלמותנו הגשמית.
כדי לעזור לנו, מתאר הספר בדרמתיות סדרה של הרפתקאות בהן מתנגשת הנפש בבלילת אלים ושדים משלל מיתולוגיות ההימלאיה, כאשר קולו המרגיע של המדריך תמיד נוכח ברקע ומזכיר שכולם פרי יצירתה של תודעתנו הכוזבת, ומורה ברכות לכיוון היציאה.
הפאדמאסאמבהה מחלק את הבארדו לשלושה. מיד בהתחלה, ברגע המוות ממש, מגיע שלב אובדן האגו ובו הנפש זוכה באחת לראות באור בהיר ובוהק. שלב זה אינו נחשב לנדיר וכל שדרוש כדי להגיע אליו הוא רגע קטן של התמסרות ואמונה.
כל מי שהתנסה בישיבה משותקת ומשתאה נוכח נוף טבעי הפרוס בפניו מבין על מה מדבר הכתוב כשהוא מתאר את התפוררות הקטגוריות האנושיות ותחושת התעלות והתמזגות עם העולם סביב. אך הבזק האור ממהר ונעלם והנפש נמשכת בידי אשליותיה לבארדו השני.
בשלב זה עולים מולה בהבזקים מהירים כל השדים והרוחות, הפחדים והאהבות והשמחה והצער שאי פעם ידעה. כידיד תומך מזכיר המחבר שוב ושוב שהן החלומות המתוקים והן סיוטי האימים הם בגדר בועות סבון שהופרחו בתודעתנו. רק בשלב השני מתחילה הנפש להכיל את כובד המשמעות שבניתוקה המוחלט מהאגו.
השלב השלישי מכונה 'שלב הכניסה מחדש' ובו מתכוננת הנפש לשוב להתממשות גשמית. לאחר שלא הצליחה להכיל את הניתוק, מחפשת הנפש להיוולד מחדש. הפאדמאסאמבהה מייעץ להישאר רגועים בשלב זה. אין מה לעשות, אם הנפש רוצה לחזור, צריך לאפשר לה.
שלב זה מאופיין בחזיונות יצריים ומיניים המאורגנים על פי מערכת קארמתית המוכרעת מסיכום מעשי העבר ומלוות את הנפש בהתמזגותה אל תוך התממשות גשמית חדשה המחזירה אותה למעגל הלידה והמוות.
לסיכום, כאילו כלאחר יד, מוסיף ה'בארדו תודול' שלושה שלבי ביניים נוספים - שלב הערות הרגילה, המדיטציה, והחלום. בכך מסכם עבורנו הפאדמאסאמבהה את גישתו הספירלית של הבודהיזם לקיום כמעגל חיים אשלייתי ומתמשך (סאמסארה) ובו נפשות מחוברות שרויות בתנועה מתמדת מהתממשות אחת לבאה במסע מתמיד לפסגה ממנה יוכלו לחזות בתמונה הגדולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם