כוכב עליון: הרוחנו-אקטואליה של השבוע
הטיול למזרח שינה את חייו, אבל במקום להניח להשפעת המדיטציה להתפוגג הוא המשיך לנדוד, סירב להתברגן והפך להילר. סיפורו של ישו, ההיפי העברי הראשון, שחוגג יום הולדת
השבוע חגג העולם הנוצרי את חג המולד, המציין את יום הולדתו של אחד האנשים המשפיעים ביותר על תרבות המערב – ישוע מנצרת.
סיפור חייו, כמו גם תאריך לידתו המדויק, אינם ברורים. הוא לא כתב ספרים ולא העסיק אנשי חצר שיספרו את סיפורו. הוא לא בנה לעצמו בתי תפילה, מקדשים או ארמונות. אין הרבה חומר לחפור בו כשמנסים להבין מי היה האיש שלכבודו סנטה קלאוסים שמנים גוררים בין הקניונים מזחלות מלאות בצעצועי פלסטיק מתוצרת סין.
רוב הידע על ישוע מקורו
מהמעט שיש בידינו עולה תמונה של איש חיובי במיוחד, כזה שלא מגיע לו הכינוי ישו, ראשי תיבות של יימח שמו וזכרו. בנם של מרים ויוסף מנצרת היה יהודי שחי כיהודי למרות נטיותיו האנטי ממסדיות, הילר וההיפי העברי הראשון.
הדמות של ישוע, כפי שהיא צרובה בתודעה של רובנו, מקורה באמנות הנוצרית מאירופה. הוא נראה כמו שוודי זהוב שיער, עם מחלפות וזקן ארוכים, עיניים כחולות ותווי פנים נורדיים. יש להניח שלא היה כזה - לא היו אז עדיין מתנדבים סקנדינבים בקיבוצי הצפון. אפשר לנחש שישוע נראה כמו גבר ישראלי ממוצע, עם שיער כהה גלי, עיניים חומות, אולי עם ניצוצות ירקרקים בתוכן, עור שמשתזף בשמש ופלומת שיער על הזרועות והחזה. לא כולם אוהבים את זה, אבל ישוע היה אחד משלנו.
בהודו פגשתי אנשים (מעמים שדומים קצת יותר מאתנו לישוע המפורסם מהציורים של אלברכט דירר ורפאל) שקראו לנחילי הבחורים הישראלים, אלה שחורשים את הודו על אופנועי אנפילד ומפסיקים להסתפר ולהתגלח, Jesuses, ישועים. ממש כמוהם, גם הישוע המקורי, הבחור שגדל לפני כאלפיים שנה בנצרת, טייל במזרח, כך מאמינים לא מעט אנשים.
לפי תיאוריית השנים האבודות של ישוע הנער ביקר בהודו ובטיבט, למד את הוודות הקדושות, השתלם ביוגה, אסף כמה תובנות בודהיסטיות וחזר הביתה כשבתרמילו הוא נושא את רעיון הלחי השנייה, סלידה מקפיטליזם ומוטיבציה לעשות יותר אהבה ופחות מלחמות. סימוכין למסע הזה נמצאים בחלקים ממגילות קומראן הכוללים כנראה את הקטע העתיק ביותר מהברית החדשה, זאת בנוסף לכתבי נאג חמאדי שנמצאו בסיני, נכתבו כנראה במאה הרביעית אחרי הספירה ומתעדים את ראשית הנצרות, ולאזכורים בכתבי הקודש ההינדיים.
כמו רבים וטובים אחריו, הטיול למזרח שינה את חייו של ישוע, אבל במקום לתת לשיעורים לחלוף ולהשפעת המדיטציה להתפוגג, הוא משאיר את התרמיל על הגב, ממשיך לנדוד ומסרב להתברגן. הוא היה יכול לחזור לנצרת, לעבוד בנגריה של אבא, לבנות בית קטן שצופה אל העמק, להתחתן עם בחורה נחמדה מהגליל ולהוליד ילדים, אבל זה לא התאים לו. ישוע היה נווד היפי אמיתי.
בדרשה על ההר הוא מציע להשתחרר מהחומרנות ("אשרי הענווים כי המה יירשו את הארץ"), ממליץ לאדם עשיר למכור את כל רכושו ולחלק את הכסף לעניים, פרקטיקה שנהוגה אצל בני דת הג'ייניזם בהודו, ומסביר שעודף רכוש מפריע לחיי הרוח. הוא מרפא בהילינג מצורע בכפר נחום, מחזיר למשותק מכפר חסדא בירושלים את יכולת ההליכה, ומשיב אדם חדור שד לשפיותו לאחר טיפול קצר בבית הכנסת.
ישוע הידידותי לסביבה חוסך משאבים ושובר את השוק כשהוא הופך מים ליין ומצליח להאכיל אלפי בני אדם בחמש כיכרות לחם ושני דגים קטנים מהכנרת. עם עוד כמה נסים כאלה לא היינו צריכים להתמודד היום עם בעיית דיג היתר שמרוקנת את הימים והאוקיינוסים מחיים.
הצעיר בוגר הודו מעודד אהבה בנוסח עקרון השוויוניות הבודהיסטי וקורא לתלמידיו לחבב אויב כאוהב: "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם" (מתי 44); ולהרחיב את מעגל האהבה גם כלפי זרים: וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַהוּ הַמְיֻחָד שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִים עוֹשִׂים זֹאת". (מתי 47)
ישוע האנטי ממסדי לא אהב את הכיבוש הרומי, סלד מעסקני הדת היהודים (אך לא מהיהדות עצמה!) והתחלחל לנוכח מסחור עבודת הקודש. בחג הפסח האחרון בחייו הקצרים עולה ישוע לבית המקדש ומגלה שהמקום הפך למעין קניון יהודי קדום: חלפני כספים, סוחרי בעלי חיים מציעים למכירה חיות לזבחים, ציבור של עושי שופינג וכוהנים עסקנים שנבהלו מנוכחותו של ההיפי הצעיר המנסה לגזול מהם את במת המנהיג. "ויבוא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את הקונים ואת המוכרים. ויהפוך את שולחנות השולחנים, ואת מושבות מוכרי היונים ויאמר להם: הלא כתוב כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, ואתם עשיתם אותה מערת פריצים" (הבשורה על פי מרקוס).
הבלגן הזה הוביל בסופו של דבר למותו על ידי הרומאים שחששו ממרד. יש הטוענים שעסקני הדת, שנבהלו גם הם מרוחו המהפכנית של הבחור הרוחני, בחשו בהחלטה להעלותו על הצלב. מצד שני, יש המאמינים שישוע הורד מהצלב בעודו בחיים על ידי חסידיו שהביאו אותו להודו. קבר הנחשב לקברו של ישוע מצוי בקשמיר ואפשר לבקר בו עד היום.
אלפיים שנה אחרי פעילות המחאה במקדש, טיפולי הילינג בחינם וקריאה לאהוב הרבה ולקנות מעט, חג המולד שנחגג לכבוד ישוע הפך להילולה פרועה של שופינג וזלילה: יערות עצי פלסטיק בסלון, גרביים שילדים תולים על האח במטרה למצוא בהם מתנות, סיילים מטורפים וארוחות דשנות כל כך, שאחריהן לקרדיולוג יש הרבה מאוד עבודה. הילר לא יעזור כאן, אבל את האוכל עדיין אפשר לחלק למנות קטנות יותר, כמו אז ליד הכנרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם