ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

אווטאר@בודהה: המקדש הבודהיסטי התלת-ממדי הראשון

מקדש בודהיסטי עתיק ביפן מפאר את קירותיו במסכי אייפד ענקיים, עליהם מרצדים דימויים של פסלי בודהה עתיקים. כנראה לא ממש כוס התה של מיסטר שקיאמוני

בשנים האחרונות אפשר להבחין בתהליך מעניין שעובר על הדתות הוותיקות, ובפרט על הנצרות. מכומר שרוכב על סקייטבורד, ועד גורמים בוותיקן שמביעים עניין בתופעת העב"מים - נדמה שהממסד הדתי עושה הכול כדי להתאים לרוח הזמן, לדבר בשפה של הדור הצעיר ולא להיתפס כמיושן.
 

אקט ברוח דומה מגיע כעת דווקא מכיוון הבודהיזם, וליתר דיוק מכיוונו של מקדש בודהיסטי יפני בשם ביודוין (Byodoin) בקיוטו. המקדש, שבין קירותיו פועל גם מוזיאון ענק, הפך לאחרונה לראשון בעולם שנעזר בטכנולוגיית תלת-ממד, כשעל גבי חמישה מסכי אייפד המוצגים בין כתליו ירצדו דימויים של פסלים בודהיסטיים עתיקים. המקדש נבנה לפני כאלף שנה והוא אחד העתיקים ביפן, וכן בעל מעמד של אתר בעל מורשת עולמית מטעם אונ”סקו.

הפסלים התלת-ממדיים שיוצגו הם חלק מאוסף המונה 52 פסלי עץ שכותרתם “בוסאצו על עננים”. הם גולפו בשנת 1053 והוכרזו כאוצר לאומי על ידי הממשלה היפנית. כדי ליצור את האפקט התלת-ממדי נעשה שימוש בסורק לייזר, שסרק את העבודות המקוריות מכל כיוון אפשרי כדי ליצור תמונה מדויקת ככל האפשר. התוצאה הסופית שתוצג על גבי מסכי האייפד תאפשר למבקרים לראות את הפסלים כפי שהיו במאה ה-11- על צבעוניותם ופרטיהם העשירים, שכיום איבדו מהברק המקורי שלהם.

מונשו קאמי, אחד מיוזמי החידוש הטכנולוגי, סיפר “רציתי שאנשים יוכלו להרגיש את הערכים האסתטיים בני אלף השנים, וגרפיקת המחשב אפשרה לשחזר איך הפסלים האלה נראו במקור. הפסלים משויכים על פי האמונה לג’וקו, אמן נחשב מהמאה ה-11 שהתפרסם בזכות הפסלים הדתיים שיצר, ונחשב למי שניסח מחדש את האמנות הבודהיסטית ביפן. 

את המבקרים במקדש מקבל כעת המחזה של 52 הבוסאצו על עננים, הנדמים כמרחפים באוויר מסביב לפסל מרכזי של הבודהא כשהוא ישוב על לוטוס במקדש ביודויין. נוכחותם של האייפדים במבנה והסביבה ההיסטורית הזו מעלה לא מעט הרהורים בדבר מקומה של הקדמה לצד המסורת. נראה שאין זה מקרי לפגוש אייפד לצד פסלים בודהיסטיים בני אלף שנה דווקא ביפן - מדינה שגאה בהתקדמות טכנולוגית לצד שמירה נוקשה על ערכים מסורתיים.

אבל לצד הטבעיות של המסורת והטכנולוגיה בקונטקסט היפני, עולה גם המשפט המפורסם שטבע חוקר התקשורת מרשל מקלוהאן

- “המדיום הוא המסר”. על פי תפיסה זו, לכל טכנולוגיה או מדיום יש נטיות משל עצמו, ועצם הבחירה בשימוש במדיום מסוים היא בעלת השלכות מרחיקות לכת. אם כך, מה ניתן לומר על נטיות המדיום התלת-ממדי שבו בחרו להשתמש במקדש הבודהיסטי?

התלת-מימד חזר לחיינו אשתקד, עם הסרט "אוואטר", ולווה בשיח משיחי כמעט סביב החוויה הדתית-אקולוגית שחולל הסרט אצל חלק מהצופים. החווייה החושית של התלת-ממד, שמאפשרת חוויה חדה של ממשיות - בדומה לחוויה הפסיכדלית, משתלבת היטב עם חוויה דתית. אבל עדיין, המחשבה על מחשבים של חברת אפל כחלק ממקדש דתי מעלה קצת אי-נוחות ותהיות בדבר הצורך המחייב של התקופה ליישר קו עם האופנה האחרונה. שכן בסופו של דבר, עצוב קצת לחשוב על המסורת הבודהיסטית נסחפת בגל סרטי טראש הוליוודיים. ואולי עוד נקבל מהניסוי הזה את המחשבים המוארים הראשונים? אחרי אייפון ואייפד אולי באמת הגיע הזמן לאייבודהה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...