לא קונים: היום הבינ"ל ללא קניות
רוחות רעבות הן משל לא רע למפלצות הקניות שהפכנו להיות. יש להן פה זעיר וכרס אדירה, ועל כן הן תמיד רעבות ולעולם סובלות. שחר שילוח לא קונה
התאריך הנבחר ידוע בארה"ב כ"יום שישי השחור". זהו יום השישי שלאחר חג ההודיה, אחד מימי הקניות העמוסים ביותר באמריקה, שפותח את עונת הקניות של החגים. "יום ללא קניות" נועד למחות על תרבות הצריכה, שגורמת נזקים קשים כל כך לסביבה: ניצול חזירי של משאבי טבע מצד אחד, ויצירת כמויות בלתי נתפסות של אשפה בלתי מתכלה מהצד השני, בתוספת הרבה זיהום ופגיעה בבני אדם ובבעלי חיים בדרך.
במחשבה ראשונה, יום אחד שבו לא שולפים את הארנק או את כרטיס האשראי הוא לא סיפור גדול ולא אתגר יוצא דופן – הרי לא כל יום אנחנו יוצאים לשופינג. לא? בואו נראה. גם אם לא הסתובבנו בקניון זה או אחר, לא קפצנו למכולת, לא ביצענו רכישה באינטרנט ואפילו לא שילמנו על חניה, אנחנו קונים וקונים וקונים בכל פעם שאנחנו מפעילים מכשיר חשמלי, צופים בתוכניות בכבלים, מדליקים את הגז ומדברים בטלפון.
אנחנו חיים במסע רכישות בלתי פוסק, וגם אם אנחנו מחליטים באופן מודע לעצור את מזרקת הכסף הגועשת, יהיה מי שידאג להשאיר אותנו במצב של ווינדו'ז שופינג מתמיד, בו אנחנו מתחזקים תודעה של קניות גם כשאנחנו גולשים באינטרנט בחיפוש אחר מידע חתרני, צופים בסרט טבע או מאזינים לתוכנית מוזיקה מסוגה עילית ברדיו, ללא שום כוונה להוסיף עוד חולצה לארון הבגדים או עוד חטיף למזווה.
אני מניחה שלא כך נראו חייה של סבתא שלי. גם לא של הסבתא מהצד השני, ובטח לא של האמהות שלהן. היום אנחנו חיים בעידן שבו אדם מוגדר על פי הרגלי הצריכה שלו. לא השכלה, לא ייחוס משפחתי, לא מוצא ולא כישורים מספרים את הסיפור שלך. הראה לי את ערימת השקיות מתחת לכיור שלך ואגיד לך מי אתה. שופרסל או שוק הכרמל, קסטרו או קום איל פו, יונדאי או טויוטה.
לא ניכנס כאן לתהליכים היסטוריים וסוציולוגיים שהפכו את בני המערב (ועם הזמן גם אומות אחרות) לארנקים מהלכים. מה שמעניין הפעם את הטור הרוחנו-אקטואלי הוא ההווה, ובהווה אנחנו רוחות רעבות. בבודהיזם הרוחות הרעבות שייכות לאחת משלוש צורות הקיום הנחותות. אם נאייר את אותם יצורים בדיוניים-אך-אמיתיים, הם ייראו כמו דמויות עם כרס עצומה בגודלה ופיות זעירים כמו קוף של מחט. הכרס
העיסוק האינסופי בשופינג המנסה להרגיע את רעבונן של הרוחות הרעבות דומה למנהג סיני מסורתי. החודש השביעי בלוח השנה הסיני הלונארי (הירחי, כמו שלנו) הוא חודש הרוחות הרעבות, ובו תושבי סין, סינגפור, טייוואן, וייטנאם ומדינות אחרות עסוקים בלפייס, להתחנף ולפחד מפני רוחות מתים שבאו לסדר עניינים לא סגורים בעולם החיים. הם עושים זאת בין היתר בעזרת חגיגות, ארוחות וממתקים שמושארים מחוץ לפתחי הבתים עבור הרוחות. שיאם של האירועים הוא ביום החמישה עשר של החודש השביעי, בו מצוין פסטיבל הרוחות הרעבות.
גם אנחנו מנסים לפייס רעב כרוני מכרסם, ומאמינים שעוד ג'ינס, עוד קוביית שוקולד ועוד סט של צלחות ירגיעו אותנו. מותג האופנה "מנגו" השתמש בסלוגן "קניות זה תרפיה" באחד הקמפיינים שלו. זאת לא הייתה הצעה לתפיסת עולם חדשה, אלא תזכורת לתפיסה נפוצה שקיימת זה מכבר. אבל אם קניות היו מרפאות, מסע רכישות ממוצע היה מרגיע אותנו לפחות לעונה אחת שלמה ומותיר אחריו אנשים שבעים ומגרגרים מעונג. אך מכיוון שקניות קשורות דווקא לדיכאון ולחרדה (הנה הוכחה לדוגמה), נדרשות עוד ועוד קניות כדי לנסות, לשווא כמובן, לחבוט בראשה של מפלצת המרה השחורה המרימה את ראשה המפחיד בתוך הבטן הריקה שלנו. על ראשה של המפלצת מוטחים בזה אחר זה משקפיים, מגפיים, מכנסיים וספרי בישול, אבל אצלה, מה שלא הורג מחשל. האם בושם ממותג, איזה קלווין קליין או דונה קארן יסתמו לה את הפה? לא, זה לא עובד. לוגואים, מותגים ופרזנטורים נחשקים רק מפמפמים את הרעב - וגם את האשליה.
האנשים שרוצים שנקנה קלווין קליין יודעים טוב מאוד איך לשכנע אותנו שקלווין קליין ירגיע את המצוקה. כך, בזמן שהפצע מעמיק, איש לא אומר לנו שהתרופה צריכה לבוא ממקום שונה לחלוטין שאינו נמצא בשום קניון. אף אחד לא אומר לנו את זה, כי לא משתלם כלכלית לגלות את הסוד האיום. האמת הזאת מפחידה גם אותנו, כי הפחד משינוי הרגלים הוא ההרגל החזק ביותר.
למה הבטן ריקה? אולי בגלל שבתוך המרוץ הגדול של עבודה, לימודים, סידורים ומחויבויות אחרות אין לנו מספיק זמן למלא אותה בדברים שנחשבים מותרות רוחניות. אם היינו קוראים יותר ספרים (לא כולל "אבא עשיר אבא עני"), שרים יותר במקלחת ומחוצה לה (אבל לא ג'ינגלים), מציירים יותר ואוכלים לאט, היינו מסתובבים פחות בקניונים? אולי. יכול להיות שמשתלם מאוד לנסות.
יום ללא קניות הוא סוג של מדיטציה מעשית. החופש מהארנק הוא הזדמנות לראות עד כמה אנו מכורים לו, כמה דברים שאנחנו לא באמת צריכים מוצאים את דרכם אלינו ומערפלים את התודעה בעזרת סוכר, אשליות, מחשופים, קפאין ועדשות משקפיים צבעוניות. יום ללא קניות אינו שונה בהרבה מישיבה שקטה במדיטציה ללא צריכה של בידור תודעתי כמו מוזיקה, דיבורים, חלומות בהקיץ וטלוויזיה.
לסיום: טיפ לנגמלים. אם כבר עשיתם קניות, סרבו לשקית הממותגת וטמנו את הרכישה בתיק שאתו באתם מהבית. חוץ מצמצום הנזק לסביבה, תשברו כך את טקס השופינג, שכולל הליכה ברחוב עם שקית ממותגת ואז פריקתה החגיגית בבית. חולצה שהתכרבלה בתיק יחד עם הסלולרי, הארנק והטישיו נראית יותר כמו עוד חולצה אחת ופחות כמו תרופה לכל המכאובים שלכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם