1. לא להיכנס לקניונים. לקנות אוכל במכולת ליד הבית או אצל ירקן(לא במתחם קניות), ותרופות בבתי-מרקחת ולא בסופרפארם.
2. למעט להשתמש בקניות בכרטיס אשראי. עדיף מזומן.
3. חפשו בארונות שלכם: תגלו אוצרות בארונות הבגדים, וגם כלים נשכחים בארונות המטבח.
4. הביאו כמתנה: ריבה תוצרת בית, עוגה שאפיתם וכו', יותר זול ממתנות קנויות, ותזכו להערכה יותר גדולה.
5. אם חשקתם בכ''ז בסיבוב כדי להתעדכן, צאו לאחר שעת הסגירה, לסיור מול חלונות ראווה מוארים, וכניסה סגורה.
6. תהנו מפעולות אלה, היו גאים בעצמכם, מגיע לכם. אל תסבלו מהחסכון.
7. אם מצבכם מאפשר: קבעו תאריך תפוגה לצום הקניות. אבל תסיקו מסקנות מהתקופה שנמנעתם מקניות. תגלו כמה אפשר לחסוך!

מי שיכול ורוצה שיקנה מי שלא יכול וקונה בעיה שלו
מי שיכול ולא קונה מעולה
אבל נא לא לכפות על הציבור דעות פילוסופיות נלוזות של אירופאים משועממים שחיים בבועה הורודה
שבת שלום או כמו שאומרים בשפת המתיוונים קאלו סאבאטו ושבוע טוב

או לבית הקברות - אנשים מתים הם לא צורכים ''צריכת יתר''.

תרבות הצריכה באה, בין השאר, מעודף. עם יותר מדי כסף, אנשים לא חושבים פעמיים מה לקנות. אך, כאשר סטודנטים כמוני, צריכים לצאת לקניות, תמיד חושבים פעמיים מה לקנות. אין כסף להרבה דברים, אז מתכננים בצורה יותר טובה איך בדיוק נשתמש בכסף זה.
לצערי, תרבות צריכת אינטרנט עדיין תפסה וכלאה אותי אסיר, ומזה באמת קשה לצאת. מישהו מכיר קבוצת תמיכה למכורי אינטרנט?

אני מייחלת ליום שבו אצא מהבית בידיים ריקות, ואחזור באותו מצב, ללא מיליון שקיות, ואפילו ללא שקית אחת לרפואה. אין, זה לא הולך. אולי צריך קבוצת תמיכה לשופהוליקים חמדניים.

במקום להרבות תורה וצדקה, הם מרבים בצרכנות ראווה. במקום עבודת השם הם סוגדים ל''דת העבודה ופולחן הממון''.

אין די בהשמצת הרייקנות המטופשת של הצרכנות, וסאוב ההשתעבדות לפולחן הממון. יש להציע חלופה, והחלופה היא פשוטה וידועה. לבקש את האהבה ולא את התאווה, לבקש את התשובה ולא את המותג, להצטרף לעושי הצדקה והחסד, ולא לנסחפים אחר בולמוס הצרכנות וסביאת הממון.

אפשר עדיין להציל את החברה ואת התרבות האנושית המערבית, אך לשם כך יש לשנות את האופנה, כפי שהצלחנו להציל את חיות הבר בכך שהוצאנו את הפרווה כמוצר אופנתי, כפי שהצלנו את פרחי הבר בכך שהתקשורת התגייסה למען הקטנת הלקיחה והעכשוויזם. כך יש לעשות בתחומי הצריכה החומרנית בעולם המערבי.

זכינו ואנו בני העם היהודי יש בתוכנו המציגים חלופה ראויה ונכונה להסתפקות במועט במובן החומרני, ציבור המוכן לוותר על קריירה ואינו מתנפל על מקומות העבודה החסרים ואינו משעבד תאילנדים ומייבש את מקורות המים.
יש לעודד ציבור זה ולקרוא לציבורים אחרים להצטרף לדרך האקולוגית האנושית, לדרך המעדיפה את הרוחניות על פני הצרכנות. את השמחה והאושר על פני הצריכה והעושר

שוב מנסה הכותבת להלחם בעולם שהוא בעצם מראה מדוייקת של עצמה.
ה''יום ללא קניות'' רק נותן אנרגיה לתרבות שהיא מנסה להתנגד לה.
כמו לתת למישהו סם ואז לדחוף לו אקומול נגד הקריז.
מה שקורה בהמשך זה שהתאגידים מתייגים את עצמם כ''ירוקים'' או ''רוחניים'' כדי למצוא חן בעיני הצרכן.(אני לא אתפלא אם יש כבר ''יום ללא קניות'' בתאגיד גוגל) ובכך נותנים לו גלולת הרגעה נגד אשמה שבהשתתפות במירוץ.

על מנת לטפל בתופעה צריך ללכת לשורש שלה - שכל אחד בעצמו יבין עמוק בפנים מדוע הוא לא שבע.
אז גם פוסטר ענק של בר רפאלי לא יגרום לא לקנות את מה שהיא לובשת אבל גם לא יגרום לו להתעצבן על זה. והוא יוכל לחזור להתרכז בנסיעה.