אינספקטור גוסיפּ: מנועי חיפוש בנפתולי התשוקה
שחר שילוח, הציפורה של העידן החדש, צוללת אל מעמקי התודעה האנושית כדי לנסות לברר איך קרה שגוגל, שהוא ללא ספק המראה הכי מדויקת שלנו, יודע כבר בעצמו ש"דנה" = ספקטור ושריג
אני לא יודעת מה היה שם באמת. אולי כל הסיפור הזה הוא רק תעלול יחצני. אולי דורון צברי הכריח אותם לעשות קולות של ביחד. יכול להיות שרן ודנה בסך הכול נפגשו על כוס קפה והרבה סיגריות וניהלו שיחה על החיים מול המצלמה, על ייסורי כתיבה ועל גידול בנות. אולי הם לא נפגשו בכלל. זה לא משנה. מבחינתנו, הסיפור המעניין הוא זה שאנחנו מדמיינים שקרה: שני אנשים ששמו בצד את המערכות המשפחתיות המכבידות והמחייבות ונתנו לתשוקות האמיתיות להשתחרר, לאותן תשוקות שנוכחות בשתי הסדרות.
דנה לא מסתירה את הגעגועים לחיי הרווקות המתרחקים והולכים. רן מדבר על חשקים לא מסופקים ועל שני הבתים ושתי הנשים שבהם, שלוחצים ולוחצים עליו. אז הנה, הם לא רק מתלוננים ונעטפים בקורי התסכול - אלא אומרים: קיבינימאט על הכול ושימות העולם, אנחנו הולכים לשחרר עכשיו קצת קיטור מיני ביחד.
מי שהזדהתה עם דנה ומי שהזדהה עם רן עוקב בעניין, ונותן להם לחיות את הפנטזיה במקומו. מי שפוחדת שיקרה לה מה שקורה לעידית, מי שחושש למצוא את עצמו במקום של אלכס, עוקב בחרדה ומקווה שלו זה לא יקרה. מי שעושה כמעשה דנה, מי שעושה כמעשה רן, עוקב בלהט ומקווה לקבל חיזוק קטן לבגידה מחיק
אנחנו עוקבים אחרי רן ודנה, מלקטים פירורי מידע ושמועות, כי אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בתפקיד כלשהו בפאזל שבתוכו המחובר והמחוברת פועלים. קל הרבה יותר לעקוב אחרי שתי דמויות טלוויזיוניות מאשר לפשפש בתוכנו ולגלות שאנחנו תקועים בבית הלא נכון עם יותר מדי ילדים ויותר מדי משכנתא, סבתות, כביסה מלוכלכת וכלים בכיור, או פוחדים נורא להיות אלה שבגדו בהם. תכל'ס, גם הרבה יותר נעים ומקובל לדבר עם חברים על רן ודנה כלשהם, מאשר על אנשים "אמיתיים". על עצמנו, לדוגמה.
לא רק סיפורים מהשכונה ומהשלולית מדליקים אותנו. מצד אחד, רכילות היא מצרך שמעטים חיים בלעדיו, אולי כמה נזירים במערה על הר או אסירים בתנאי בידוד. מצד שני, מורים רוחניים מזהירים מפניה. בבודהיזם, בקטגוריות פעולות האל-תעשה הקשורות לדיבור, אפשר למצוא את דיבור הסרק והדיבור המפלג, כלומר, אל תקשקשו סתם ואל תלכלכו על אחרים. ההימנעות מרכילות היא חלק ממושג "הדיבור הנכון" בבודהיזם.
בספרו Seeking the Heart of Wisdom (שבעברית נקרא "הלב הנבון") ג'ק קורנפילד מציע ליישם את "הדיבור הנכון" בכך שננסה לדבר מהלב ונימנע מרכילות – גם שלילית וגם חיובית. זה אומר לא לדבר על אנשים אחרים, אלא לדבר איתם ישירות. אם יש לכם בעיה עם מישהו, אומר קורנפילד, פסיכולוג קליני, סופר, נזיר לשעבר וממורי המדיטציה האהובים ביותר במערב, אז דברו איתו על זה פנים אל פנים.
כלומר, הבעיה ברכילות היא לא הקשקוש עצמו, אלא העובדה שאנחנו משתמשים בה כתחליף להתמודדות אמיתית עם הבעיה שמטרידה אותנו. לא, זה לא אומר שצריך לשגר עכשיו מיילים גלויי לב לדנה ספקטור ולרן שריג (הם מקבלים מספיק גם ככה). זה אומר שבמקום לדבר עליהם צריך לדבר עם מי שהם מייצגים בזירות הפרטיות שלנו.
הסופרת והנזירה הבודהיסטית-טיבטית ממוצא יהודי טובטן צ'ודרון, בשיעור שבו היא מציעה דרכים לגמילה מרכילות, אומרת: "הכירו בכך שהרכילות אינה מבטלת את הסיטואציה שעליה אתם מדברים. היא רק מפעילה סיטואציה נוספת המבוססת על רגשות שליליים." כלומר, רכילות לא רק שאינה מועילה, היא גם מרפדת את התודעה שלנו בחומרים שיובילו אותנו לעוד סיטואציות שליליות, שיכולות להוביל לעוד רכילות, וחוזר חלילה. עוד אומרת צ'ודרון: "אמנו את תודעתכם לראות את תכונותיו החיוביות של הזולת ודברו עליהן. זה יגרום לכם להרבה יותר אושר מאשר רכילות תוכל לגרום אי פעם." אם רכילות מייצרת חומר גלם למצבים שליליים, אז במקום ללכלך על אנשים נקו עליהם - וכולם ירוויחו.
רבי נחמן מברסלב, יהודי שלא לבש את גלימת הנזירות, כתב בספר המידות: "כשאין אהבה בין בני אדם, על ידי זה הם הולכי רכיל, ועל ידי רכילות באים לליצנות, ועל ידי ליצנות הם דוברים שקר." רכילות מתפתחת במקום שבו אין אהבה, וממנו נולדים שקרים, אומר הרבי.
כשהמורה הרוחני ג'ידו קרישנמורטי היה בן 14 הוא כתב את "לרגלי האדון", טקסט שנחשב היום לקלאסיקה תיאוסופית, ובו הוא אומר: " שלושה חטאים גורמים יותר נזק מכל דבר אחר בעולמנו: רכילות, אכזריות ואמונה תפלה, בגלל שאלו חטאים נגד האהבה. כנגד שלושת אלה על אדם שרוצה למלא את לבו באהבת אלוהים להישמר ללא הרף." הוא מסביר בפירוט למה הרכילות רעה כל כך, בין היתר: " אתה ממלא את שכלך במחשבות רעות במקום במחשבות טובות; כך אתה מעכב את התפתחותך שלך ועושה מעצמך, בעיני מי שיודע לראות, דבר מכוער ומכאיב במקום מראה יפה ומלבב."
כולם מגנים אותה, ממזרח וממערב. אז למה היא נמצאת בכל מקום? למה היא חלק מהשגרה, לא רק של הרשעים אלא גם של סתם אנשים טובים ששותים קפה ביחד? על פי הפסיכולוגיה האבולוציונית, רכילות פועלת כמו דבק חברתי, מעין תחליף נקי לפליית הטפילים ההדדית שבה עסקו אבות אבות אבותינו שהיו קצת יותר קופיים, שעירים ומחוסרי שמפו נגד כינים.
קשה לי להאמין שאפשר להימנע מרכילות לחלוטין וליישם את עצתו של ג'ק קורנפילד, אלא אם אתם בקורס ויפאסנה שנמשך כל החיים. אבל קל יותר לתרגל את הדיבור החיובי שמציעה טובטן צ'ודרון. אז קדימה טוקבקיסטים, ספרו לנו מהם הדברים הטובים שאתם מגלים בדנה וברן, או אל תספרו שום דבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם