ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

האם המדע הצליח לספק הוכחה לקיומן של תופעות על-טבעיות?

ניסוי מדעי לגיטימי שנערך באוניברסיטת קורנל מצביע לראשונה על יכולת אנושית לחיזוי העתיד הקרוב, ואפילו על האפשרות שהתודעה האנושית מתנהלת בדרך דומה לזו של החלקיקים הקוונטיים

האם המדע הצליח לספק רמז לאפשרות שהתודעה האנושית מסוגלת לחזות את העתיד, ולעשות זאת בניסוי לגיטימי שאינו שנוי במחלוקת? נראה כי ניסוייו של ד"ר דריל בם מאוניברסיטת קורנל, העומדים להתפרסם בקרוב באחד מכתבי העת הפסיכולוגיים הנחשבים ביותר – הם צעד קטן אך משמעותי בדיוק בכיוון הזה.

המחקר המדובר ניסה לאשש את ההשערה לפיה לא זו בלבד שהמוח האנושי מסוגל לשקף את אירועי העתיד הקרוב, אלא אף להגיב עליהם בהווה. התנהגות משוערת זו דומה במקצת להתנהגותם של חלקיקים קוונטיים, המוכיחים בניסויים את יכולתם להגיב בהווה על התרחשויות עתידיות, כלומר: הם אינם מגיבים למערכת ליניארית של זמן ומרחב. האם התודעה האנושית מתנהלת בדרך דומה?

אמנם לא מדובר במחקר הראשון שמנסה לאשש יכולות פראפסיכולוגיות בבני אדם, אולם אף לא אחד מניסויי העבר בתחום הצליח לעמוד בסטנדרטים של ניסוי מדעי לגיטימי. מכאן חשיבותו של המחקר החדש, שנשען על עקרונות פסיכולוגיים מבוססים. למעשה, מה שד"ר בם עשה במחקרו הוא מבחנים פסיכולוגיים סטנדרטיים, כמו בדיקת יכולתו של הלימוד לשפר את הזיכרון – אלא שהוא הפך את הסדר הכרונולוגי שבין הלימוד לבין התוצאות – בין הסיבה לבין המסובב.

נראה כי המחקר מספק, יותר מכל, גושפנקה מדעית ל"תחושות הבטן" המוכרות לרובינו לגבי תוצאותיהם של אירועים קרובים. רבים נוטים להסתמך על תחושות כאלה לצורך קבלת החלטות, ולמצוא עצמם צודקים במידה רבה בהמשך. לחילופין, רבים מכים על חטא לאחר שלא הקשיבו ל"קול הפנימי" שלהם.

הצצה למחקר, שיתפרסם בקרוב ב"כתב העת לפסיכולוגיה אישיותית וחברתית", מספק בינתיים האתר פסיכולוגיה היום. כך לדוגמא השתמש בם בעובדה הידועה שאימון על סדרת מילים מאפשרת לזכור אותן בקלות יתרה בעתיד, וביקש לבדוק מה קורה כאשר השינון מגיע רק לאחר שנערך כבר מבחן הזיכרון. באחד המבחנים קיבלו המשתתפים בניסוי רשימת מילים. אחרי שקראו אותה נבחנו במבחן פתע, שבדק כמה מילים הם זוכרים. בשלב הבא, מחשב בחר באופן אקראי חלק מהמילים שהופיעו ברשימה, והמשתתפים התבקשו להתאמן בכתיבתן מספר פעמים. בסופו, המשתתפים הראו תוצאות טובות יותר בזכירת המילים שאותן התבקשו לשנן מאוחר יותר, באופן אקראי. לדברי בם, "תרגול המילים אפשר איכשהו למשתתפים לחזור אחורה בזמן ולארגן את הזיכרון".

מבחן נוסף התבסס על ניסוי מוכר, שבו מראים לנבדקים תמונות ואלה מתבקשים להשיב במהרה אם מדובר בדימוי שלילי או חיובי. כך, לדוגמא, תמונה של תינוק חמוד תעלה בדרך כלל דימוי חיובי, בעוד חורבה מזוהמת ונטושה תעלה דימוי שלילי.

אלמנט נוסף הנהוג בשימוש במבדקים אלה, הוא בחינת השפעתם של מסרים תת-הכרתיים על תגובותינו. בניסוי הידוע יושבים הנבדקים מול מסך שבו מוצגת מילה הטומנת מסר חיובי או שלילי, לפרק זמן שאינו מאפשר מעבר של המידע לרמה המודעת. למרות שהנבדק אינו מודע כלל לקיומה, היא נקלטת על ידי התת-מודע, ומשפיעה על תגובותיו של הנבחן. כך, כשמילה חיובית תופיע להרף עין לפני שהנבדק צופה בתמונה ניטרלית, הוא יתייחס אליה כאל דימוי חיובי ויגיב אליו במהירות רבה יותר – וההיפך.

עד כאן הניסוי המוכר. אך מה קורה כאשר המסר התת-מודע מגיע לאחר הצפייה בתמונה? כשהוא שוב משתמש בטכניקת ההיפוך, הקפיץ ד"ר בם לנבדקים את המסר מיד אחרי שכבר סיפקו את תשובתם בנוגע לרושם שהותירה בהם התמונה. באופן מפתיע, גם כאן התוצאות היו בלתי הגיוניות בעליל: הנבדקים הגיבו באופן דומה, למרות שלא הקשר הליניארי ההפוך בין המסר התת-הכרתי לבין המבדק.

ממצא נוסף, המרמז לדעת החוקרים על מהימנותם, הוא איתורה של קבוצה נסיינים שתוצאותיהם היו מובהקות יותר מהממוצע, כלומר הם סומנו כמי שיוכלו "לחזות" טוב יותר את העתיד. מדובר במי שאובחנו במבדקים פסיכולוגיים קודמים כבעלי רגישות יתר לגירויים חושיים. אנשים אלו הצליחו במבדקים בשיעור כמעט כפול משל ממוצע הנבדקים.

המובהקות הכללית של תוצאות הניסוי עומדת בסטנדרטים המדעיים במידה נמוכה. כלומר, הם אמנם לא הראו חריגה גדולה מעל מה שנחשב כתוצאה לגיטימית הנחוצה להוכחת טענה מדעית, אולם הן עמדו בסטנדרטים של מחקרים רפואיים ומדעיים מבוססים, המתאימים לשלב מוקדם זה של בחינת תופעה לא מוכרת.

פריצת דרך אפשרית נוספת שמספקים מחקריו של בם, היא בכך שמחקריו הם הראשונים להצביע, לכאורה, על "התנהגות קוונטית" של התודעה האנושית. הכוונה בעיקר לתצפיות בהתנהגותם של פוטונים – חלקיקי אור – הנוטים להגיב בהווה על התרחשויות עתידיות בניסוי. עדיין מוקדם להסיק מכך שהמוח האנושי פועל בהתאם לקודים קוונטיים, ולמרות זאת אפשר שיש בכך משום בשורה עבור רבים הנוטים לנסות ולהשליך את חוקי מכניקת הקוונטים על העולם העל-חלקיקי.

ובעוד שהפיזיקאים כבר התרגלו לקבל תוצאות הנוגדות את התפיסה הליניארית שלנו את הזמן, הרי שממצאים המראים שגם בני אדם מודעים לעתיד לבוא עשויים לחולל מהפך לא קטן בתפיסה שלנו. מושגים כמו אינטואיציה מזמן תופסים מקום של כבוד בתרבות שלנו, בלי קשר לעובדה שאין הוכחה מדעית מוכרת לתופעה, ואפשר לקוות שאנחנו כעת קרובים לנקודה שבה נבין בצורה יותר עמוקה מה היכולות שלנו ואיך להשתמש בה בצורה טובה יותר.
  

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...