רוחני וקרניבור: למה אין חיה כזאת
יש רק שתי דרכים להיות רוחני ולאכול בשר במקביל: להתחמק מכל פיסת מידע שקשורה לתעשיית המזון מהחי, או להתעלם מהקשר שבין המנה לבין הביוגרפיה שלה. שחר שילוח מזכירה לכם כמה דברים שאתם לא רוצים לדעת, לרגל יום ההזדהות עם בעלי החיים במשקים
"אם הייתם יודעים מה יש בעוף הזה לא הייתם אוכלים אותו, ובטח לא הייתם מגישים אותו לילדים שלכם" - חזרתי ואמרתי, בלי להזכיר את עיקר העיקרים: הסבל. הסבל שלא מתחיל ונגמר במשחטה, אלא נמשך לאורך כל חיי החיה.
לא הזכרתי את הסבל כדי לא להוביל את השיחה לדיון ניו אייג'י על הזדהות עם כאב, חמלה, היותנו רקמה אחת חיה, וכל זה. ידעתי שבשביל להשאיר את השיחה בחיים, הנושא המרכזי מוכרח להיות מה הבשר עושה לנו, איך הוא פוגע בנו, ולא מה אנחנו עושים לו.
ב"לאכול בעלי חיים" ספרן פויר מתאר שורה אינסופית כמעט של בעיות הקשורות בתעשיית החיות למאכל: סבל בל יתואר של בעלי החיים; נזקים עצומים לסביבה ולמקורות המים; סכנה לבריאות האדם בשל התרופות, המחלות, ההורמונים והוויטמינים שעוברים אליו דרך הבשר שהוא אוכל; פגיעה כלכלית וחברתית בבעלי המשקים החקלאיים על ידי התאגידים הגדולים; ניצול ודריסת זכויות האדם של הפועלים בחוות ובמשחטות; תנאי השחיטה שגורמים לבשר להיות לא רק חולה, אלא גם מזוהם.
מבין כל הנושאים האלה, מה שמטריד את ספרן פויר במיוחד הוא הכאב, האימה, החולי, ההתעללות והסבל שחוות החיות שאנחנו אוכלים. הוא לא התנצל בשום שלב על כך שאינו יכול או מוכן להתעלם מסבלם של יצורים שונים ממנו. אני לא יודעת אם ג'ונתן ספרן פויר שמע על פטנג'לי (אבי היוגה), או אם הוא מתכנן להשתתף בפסטיבל זורבה הבא, אבל הוא יכול להיות מורה רוחני, ולו לרגע.
האם אנשים רוחניים יכולים לנעול את האונה במוח שבה מאוחסן או אליה מיועד המידע המטריד הזה, כשהם נועצים מזלג בשניצל? יש רק שתי דרכים להיות רוחני ולאכול בשר במקביל: האחת היא פשוט לא לדעת, להתחמק מכל פיסת אינפורמציה שקשורה לתעשיית המזון מהחי, ואז לא לחוש שמשהו כאן לא בסדר. זוהי דרך קשה מאוד לביצוע כי המידע, גם אם לא במלואו, קיים וזמין לכל.
הדרך השנייה היא פשוט להתעלם או להדחיק את הקשר שבין המנה לבין הביוגרפיה שלה. הבעיה היא שהתעלמות והדחקה הן שתי פונקציות שלא ממש מופיעות בקטלוג הרוחניקי, ולא משנה אם ההשראה שלכם מגיעה מהודו, טיבט, היהדות או הקוסמוס באופן כללי. למען האמת, גם אי-ידיעה אינה מופיעה בקטלוג.
אה, רגע. טעות. יש עוד דרך לשלב רוחניות ושווארמה: נתיב ההצדקות. למשל, להגיד שמערכת העצבים של התרנגולת או הדג מפותחת הרבה פחות משלנו ולכן הם לא חווים סבל כמונו. ובכן, לא צריך הרבה סינפסות במוח בשביל לחוות עינוי גופני בוטה.
עוד דוגמה להצדקה נפוצה היא הטענה שבני האדם אכלו בשר מימים ימימה. זה נכון, בני האדם הם אוכלי-כל. אבל הבשר שאנחנו אוכלים במהלך 50 השנים האחרונות אינו דומה כלל לבשר שאכלו אבותינו הקדמונים וסבינו הקדמונים
ליד המערה לא היו לולי סוללה דחוסים להתפקע בתרנגולות קטומות מקור, לא לולי פיטום עם עופות שמרוב הנדסה גנטית לא מסוגלים ללכת, וחולים בכל כך הרבה מחלות עד שחייבים להאביס אותם בתרופות כדי שישרדו עד לשחיטה. גם הפרה שסבא וסבתא אכלו כילדים לארוחת הערב לא חייתה במכלאה צפופה וגדושת צואה עד גובה העטין. הם יכלו לברך בשקט את ברכת המזון, בלי להרגיש צבועים או עיוורים מדי.
בסרט "אוואטר", אנשי נאבי שאת הרוחניות שלהם כל רוחני מקומי ועדכני היה שמח לממש, עוסקים בציד. אבל הציד של הנאבי הוא ציד רוחני, שמלווה באמירת תודה ובתחושה שהטבע והם מהווים חלק מאותו שלם. הנאבי (שהבמאי ג'יימס קמרון אפיין ועיצב בהשראת ילידי אמריקה, ולא במקרה) חיים את הסביבה שבה הם פועלים, כשטוב לה טוב להם, כשרע לה רע להם. גם אנחנו היינו כאלה פעם.
מעל השולחן שלנו היום, למי אנחנו אומרים תודה על הבשר? לגנטיקאי ששיחק אותה אלוהים וברא תרנגולת עם רגליים זעירות ועם חזה עצום, כי הביקוש לשניצל עולה על הביקוש לפולקע? לתעשייני הבשר שמוכרים עוף מנופח בנוזלים מזוהמים? לפרסומאים שדואגים למכור לנו דימויים של פרות רוקדות הורה באחו, כדי שלא נדע מאילו מחוזות כאב וג'יפה מגיע החלב? לא נשאר למי להגיד תודה, יש הרבה ממי לבקש סליחה. אין שום דבר רוחני באכילת בשר.
רוב הרוחניקים יפערו עיניים גדולות יותר משל עגלה מבכירה אם יציעו להם לשחוט בעצמם בבוקר את החיה שיאכלו בערב. הרי אלימות זה "לא-לא-לא" בקוד האתי שלנו. אבל אם אתם רוחניקים שאוכלים בשר, אולי עדיף היה שאתם תניחו את הסכין על הצוואר של בעל החיים בדרכו האחרונה. ככה תוכלו לפחות להעניק לו שחיטה חומלת, אם לא חיים טובים עד הפגישה עם המאכלת. נשמע מופרך? זה מופרך פחות מלעשות מדיטציה ואחרי זה לאכול מרק עוף. זה מופרך פחות מלהשתתף בהפגנה למען זכויות אדם, ואז ללכת לאכול המבורגר.
כן, גם אני שמעתי שהיטלר היה צמחוני, שהדלאי לאמה (להבדיל) אוכל בשר, שאל גור עושה על האש ושארגון PETA תמיד שמח להיעזר בשירותי הבשר החשוף של פמלה אנדרסון, שהיא לא בדיוק דמות הגורו הקלאסית.
כן, גם אני מכירה את הטיעון שהחוות המתועשות מאפשרות להאכיל את העולם על ידי ייצור הרבה בשר על שטח קטן ובזול. אבל הרעבים האמיתיים לא אוכלים את החיות האלה. הן נשארות בסופרמרקטים של המערב השבע והמשמין, ולמעשה החוות שבהן הן מתפטמות מתחרות עם הרעבים על התבואות וגורמות למחיריהן לעלות. כך הרעבים נהיים רעבים יותר.
אם תגידו שיש בכם חמלה, אבל כלפי בני אדם שחשובים לכם יותר מבעלי חיים אחרים, אני אגיד, סבבה. סבבה עם "אבל" גדול. "אבל" על כך שתעשיית המזון מהחי פוגעת קשות גם בבני אדם. לא רק ברעבים, גם בבריאות הציבור המקומי – אם באופן ישיר על ידי אכילת בשר חולה, מזוהם ומלא באנטיביוטיקות והורמונים, שלא הייתם מתקרבים אליהם ללא מרשם רופא. ואם באופן עקיף, על ידי זיהום האוויר, הקרקע ומקורות המים. אז עזבו חיות, אפשר להתמקד גם בסבל האנושי. אפילו אם מדובר רק בגוף הבודד שלכם. גם עליו אפשר לחוס.
אני לא טוענת, בשום אופן, שמי שאוכל בשר הוא רע. יש בעולם אנשים נפלאים שאוכלים בשר, יש אנשים שאוכלים בשר מסיבות רפואיות, יש אנשים שאוכלים בשר כדי לשרוד בסביבה שבה הם חיים, כמו אנשי אינואיט בקוטב הצפוני. אבל כאשר יש חלופות מזיקות פחות, אכילת הבשר לכשעצמה היא רעה ובוודאי אינה משתלבת עם חיים רוחניים, לפחות כל עוד הבשר שזמין לנו הוא בשר כזה. אכילת בשר מתועש היא רעה. אין דרך אחרת להגדיר את זה. מסורת, הרגלים, חברה, תענוג קולינרי, ארוחות משפחתיות – כל אלה ערכים חשובים טובים, אך הם מתגמדים מול המחיר העצום שגובה תעשיית המזון מהחי.
לפעמים להיות רוחני זה לא לעשות. אולי זה לא מספיק, אבל זאת התחלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם