ראשי » סגנון » בית » משפחה וזוגיות

עוד שנה במתנה: למה כדאי להשאיר את הילד עוד שנה בגן?

מתלבטים אם הילד מוכן לכיתה א‘ או לא? אולי כדאי שתוותרו על ההתלבטות: לשנה שנייה בגן יש כמה יתרונות שלא חשבתם עליהם

ילדי גן "ציפורים“ התייצבו נרגשים למסיבת הפרידה. הם זימרו את "שיר ישראלי", וההורים פסחו על הציניות הישראלית ומחו דמעה. אחרי הכול, לא בכל יום הילד שלהם נפרד משנות הילדות ועולה לכיתה א.‘ גם י‘ זהוב התלתלים שר. "נו, לאיזה בית ספר אתה הולך,“? התעניינה אחת האימהות בעודה פורסת עוגת שוקולד, "הוא לא הולך לבית ספר,“ השיבה אמו של י‘ במקומו. "החלטנו לתת לו שנה נוספת בגן, שיעשה חיים".

"באמת?", שאלה בתמיהה האמא השנייה, "הוא דווקא נראה חכם ומפותח!".

השיחה הזאת מדגימה היטב את השאלות שעולות לפני המעבר לבית הספר והעלייה לכיתה א.‘ ההורים של י‘ החמוד באמת חושבים ש“אם יש התלבטות - אין התלבטות“ ולמחשבה שלהם שותפה הגננת. את י‘ הכינו במשך המחצית השנייה של השנה לכך שהוא יישאר שנה נוספת בגן, אבל לא אצל כולם זה עובד כך. הורים רבים רואים בהשארת ילדם שנה נוספת בגן מעין כישלון או הצהרה סמויה: הילד שלנו דפוק.

אז שיהיה ברור: ילדים שנשארים שנה נוספת בגן הם לא דפוקים. הכול עניין של מוכנות לכיתה א'. עכשיו אפשר להתחיל.  

משרד החינוך עובד על פי שנתון. ילידי חודש ינואר ייכנסו לכיתה א‘ כשהם בני שש וחצי. ילידי ספטמבר-דצמבר הם "ילדי הקצה“ של השנתון, ושם בדרך כלל עולה ההתלבטות, משום שהם ישתלבו בבית הספר כשהם צעירים מאוד או גדולים מהיתר. אצל ילדים שכבר מלאו להם שש, צריך להבדיל בין בשלות או קושי, וכאן נדרשת התערבות של איש מקצוע.

מוכנות לכיתה א‘ מוגדרת בארבעה מישורים: קוגניטיבי, מוטורי, חברתי-רגשי והתנהגותי. "זה כמו ארבעה גלגלים של מכונית. צריך להיות איזון בין הרכיבים האלה,“ מסבירה רונית שרף, פסיכולוגית התפתחותית בכירה ומרצה במרכז לפיתוח מקצועי בסמינר הקיבוצים. "אנחנו יודעים שהמערכת הרגשית תמיד קצת מפגרת אחרי שאר המיומנויות. קודם רוכשים את ההליכה, אחר כך פוחדים ללכת. אנחנו צריכים להגיע לבית הספר כשאנחנו פחות או יותר מאוזנים. צריך לזכור שאצל ילדים, ובמיוחד בנים שלא מלאו להם שש, זה עניין של בשלות שהם צריכים להשיג. חבל שהם ישיגו אותה בתנאי לחץ".

במקרים רבים קיים מצד אחד האגו ההורי, ומצד שני הגננת, שאומרת שהילד לא מוכן לכיתה א.‘ למה לא לומר "נעלה אותו והוא כבר ישלים את הפערים?"

"בטח שהילד יכול להשלים פערים, אבל השאלה באיזה מחיר. למה שישלים את זה במרוץ נגד כולם? הוא יכול להגיע שנה מאוחר יותר לאותם הישגים עם הרבה פחות מאמץ, החל מאחיזת העיפרון וכלה בביטחון הרגשי שלו".

הישארות למשך שנה נוספת בגן, על פי שרף, נושאת יתרונות: "זו הפעם היחידה בכל שלבי ההתפתחות שאתה יכול

למצות עוד שנה מהילדות. אתה מקבל במתנה עוד שנת ילדות, עוד שנת בשלות, עוד שנה של כיף ואין לזה מחיר. זה לא כמו להישאר כיתה. את זה הרבה הורים, במיוחד לילדים ראשונים, לא ממש מבינים. הם חושבים שהילד מפסיד.  

"גננת טובה צריכה כבר באזור פסח לאתר את הילדים שיש לגביהם סימן שאלה, להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן ולדבר עם ההורים על אפשרות של הישארות שנה נוספת בגן. יש שני מצבים: באחד ההורים מסכימים ושלמים עם זה, במצב אחר, שאני רואה אותו די הרבה, נדרש אבחון בשלות עם פסיכולוג".

 תפקידו של אבחון הבשלות לצייר תמונת מצב של התמודדות של הילד עם קושי, עם דחיית סיפוקים ועם עמידה מול אדם זר. שאלות רבות נבחנות במהלך האבחון: איך הילד נפרד מההורים שמביאים אותו למסגרת, כמה הוא עצמאי ועוד.

צאלה מיינרט, ראש תחום הורות ומשפחה בבית הספר להורים בסמינר הקיבוצים, מונה שלוש צלעות של המשולש: הילד, הגננת וההורים. "כולם מושפעים ומשפיעים האחד על השני,“ אומרת מיינרט. "שלוש צלעות המשולש מוכרחות להיות מחוברות כשטובת הילד בראש ובראשונה היא החיבור המשמעותי בין שלושתן".

מי קובע אם הילד בשל?
"נזכור לעולם שדעתם של ההורים חשובה, אבל צריך לקחת בחשבון שהרבה פעמים הורים רוצים דברים לא ריאליים עבור הילדים שלהם. הגננת ועוזרת הגננת רואות את הילד בקונוטציה של משימות, בהשוואה לילדים אחרים ובכל מיני מצבים  שפחות באים לידי ביטוי בבית. בדיבור שבין הגננת לאנשי המקצוע צריך להבין שהשיקולים של ההורים לא באים מאותם מקומות שמהם מגיעים השיקולים של שאר הגורמים. למשל - הורים רוצים שהילד ילך עם החברים שלו. אני שומעת משפטים כמו ’עד שהוא התרגל,‘ או ’הבן שלך הוא החבר הכי טוב של הבן שלי,‘ שנובעים משיקולים שלא בהכרח רואים את טובת הילד. דעת ההורה חשובה. הוא מכיר את הילד שלו ואף אחד מאיתנו לא רוצה לקחת את מקום ההורה   בהורות שלו על הילד. בראש ובראשונה הילד הוא הילד של ההורה".

כשנכנסות התלבטויות, חשוב שהורים יבדקו עם עצמם מה מקורן. "זה ללא ספק סוג של מעבר,“ אומרת מיינרט. "הרבה ממנו מושפע מתרמיל הדימויים שילד סוחב איתו כשהוא עולה לכיתה א.‘ חוץ מהקלמר, המחברות והעטיפות היפות שיש בתוך התיק, הוא מכיל גם את הציפיות של ההורים מעצמם ומהילד ואת הזיכרונות שיש להורים מהמפגש עם בית הספר. המעבר הזה הוא במהותו מורכב, ואם לתוכו נכנסות גם סוגיות של אי-התאמה, יש לקחת בחשבון שאפשר להגיע באמצעות אנשי מקצוע לשיקולים האמיתיים שבבסיס העניין. אני באה ממקום אישי ומקצועי שמאוד מאמין בהורים, באינטואיציה ההורית ובתפקיד ההורי. כל ההורים שהילדים שלהם עולים לכיתה א‘ עוברים במודע ושלא במודע משהו סביב המעבר הזה".

נניח שהורים הגיעו למסקנה שהילד צריך להישאר שנה נוספת. איך מספרים לו?
שרף: "אצל רוב הילדים, ילדי הקצה בשנתון, אפשר לשלוף את התירוץ ’אתה נשאר בגן כי אתה עדיין לא בן שש.‘ לילדים צריכים להגיד ברמה שהם יכולים להבין. לא להציף אותם במידע. בטח שלא להגיד: ’איזה מסכן, כל החברים שלו מתקדמים ורק שלי נשאר בגן.‘ יש הורים שאני רואה שזה כל כך טראגי בשבילם, שאני אומרת: תעזבו אותו. חבל עליכם ועל הילד. צריך להיות דיבור מאוד ענייני. ככה זה עובר חלק. אני מציעה להורים לראות את זה כמתנה. הילד יקבל את זה כך אם ההורה יחשוב שזו מתנה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...