האבטיח הכתום: למה לא להכין סלט דלעת חי?
דלעת לא מבושלת יכולה להיות מרעננת לפחות כמו אבטיח, בטח אם עושים ממנה סלט טעים עם אגוזי פקאן ורוטב בלסמי. מתכון פלוס סיפור על האיש שדחף את אשתו המרגיזה לתוך דלעת גדולה
באמריקה מבחינים בין הדלעת הגדולה, שיכולה לשקול עשרות קילוגרמים, לבין זני ה-squash הקטנים יותר, שמיוצגים בארץ על ידי הדלורית. גם מאלה וגם מאלה יש לאמריקאים הרבה סוגים, ולא במקרה לגידול הזה יש מקום של כבוד בתרבות האמריקאית, הן הלבנה והן הילידית.
חוץ מסיפור סינדרלה, הדלעת מופיעה בהרבה אגדות וסיפורים. אנשי אירקווי האמינו שהדלעת, התירס והשעועית הם שלוש אחיות שלא ניתן להפריד ביניהן והן יכולות לגדול ולשגשג רק כשהן נמצאות יחד. שלושתן ניתנו לבני האדם כמתנה מ"הרוח הגדולה" ועל כל אחת מהן שומרת רוח-אחות אחרת.
שלושת צמחי המאכל האלה הם באמת מגידולי החקלאות הקדומים ביותר, שסיפקו לחקלאים של אמריקה התיכונה תפריט בריא שכלל חלבונים, סיבים ופחמימות. הגידול בחלקות מעורבות עזר לחקלאי הגינות ולצמחים להסתדר ללא חומרי דישון והדברה, מאות רבות של שנים לפני שהתחילו לדבר על חקלאות אורגנית.
שיר ילדים מהמאה ה-18, לא תקין פוליטית ואף אלים, שנקרא "פיטר, פיטר אוכל הדלעת" מספר על פיטר שלא הצליח לשלוט באשתו עד שדחף אותה לתוך דלעת.
Peter, Peter pumpkin eater, Had a wife but couldn't
גם באגדה מצמררת אחרת, הפעם מהודו, הדלעת משמשת כארון קבורה. אב ששכל את בנו היחיד, קבר אותו בתוך דלעת. עם הזמן הדלעת התמלאה במים ובדגי ענק. ארבעה אחים שחשקו בסעודת דגים, הרימו את הדלעת שהפכה לבריכת דגים כדי לקחת אותה לעצמם, אבל היא נשמטה מידיהם, נבקעה, ושיטפון של מים הקיף את הארץ.
בסיפור מודרני יותר "הדלעת הכבירה" (The Great Pumpkin) מופיעה בסדרת הקומיקס צ'רלי בראון. את הדלעת הכבירה אף אחד לא ראה מעולם, אבל הילד ליינוס ואן פלט (הזאטוט הפלספן עם חולצת הפסים השחורה-אדומה) ממתין לה בכל שנה לקראת ליל כל הקדושים בחלקת הדלועים. אחד ממשפטיו המפורסמים של ליינוס אומר: "ישנם שלושה דברים שלמדתי לא לדבר עליהם לעולם עם אנשים: דת, פוליטיקה והדלעת הכבירה".
פלחי דלעת אפשר לקנות אצל הירקן או בסופר במשך כל השנה, אבל בדרך כלל היא מתקשרת למאכלים חורפיים, אולי בגלל שאנחנו רגילים לאכול אותה מבושלת, למשל במרק כתום ובמרק של הקוסקוס, או אפויה. הנסיכה הכתומה היא קרובת משפחה של יבולי קיץ מובהקים, כמו המלון, האבטיח והמלפפון, שאותם אנחנו אוכלים חיים בשמחה בימים החמים ונהנים מהעסיסיות המצננת שלהם.
גם את הדלעת אפשר לאכול ללא בישול ואפילו להתייחס אליה כפרי. תמיד כשאני חותכת דלעת לתבשיל כלשהו, אני מנשנשת אותה תוך כדי עבודה לפני שקיבלה טיפול בחום. כשהדלעת מוצקה, טרייה ומתוקה, היא מעדן של ממש גם בלי שום הכנה ותוספת, בדיוק כמו אבטיח. האמת, שאם אפשר היה לקנות דלעת על הסכין כמו בבאסטות האבטיחים שכמעט נעלמו מהנוף, זה יכול היה להיות סידור מצוין. אם לא קניתם דלעת על הסכין, אפשר לטעום אותה בבית ולהחליט אם היא מתאימה למנה קרה. אם לא, תמיד אפשר לבשל או לאפות אותה בתוספת תיבול נדיב.
מאכל פשוט ומרענן שאינו כולל בישול או אפייה ומתאים מאוד לקיץ. חשוב להקפיד על קוביות בגודל שלא עולה על 1.5 ס"מ, אחרת הלעיסה תהייה מאתגרת מדי.
המצרכים
3 ספלים של קוביות דלעת טרייה
חצי ספל דחוס בעשבים שונים (מומלץ הרבה פטרוזיליה, הרבה כוסברה ונגיעות של נענע ועירית)
רבע כוס שמן זית
2 כפות שברי פקאנים + פקאנים לקישוט
זילוף של חומץ בלסאמי (לא הכרחי, אפשר להחליף בלימון)
מלח
ההכנה
טוחנים בבלנדר מוט עשבים, שמן, פקאנים, בלסאמי ומלח. מערבבים עם קוביות הדלעת עד שהן מצופות. מקשטים בשברי פקאן. בשארית הרוטב, שהוא למעשה סוג של פסטו, אפשר להשתמש לסלטים, כריכים, ירקות אפויים וכדומה.
גיוונים: אפשר לגוון בסוגי העשבים והאגוזים ולהוסיף למנה קוביות של סלק, תפוח עץ ירוק, קישואים חיים או כל ירק אחר. מי שלא מסתדר עם אוכל נא, יכול לאדות קלות את קוביות הדלעת בסלסילת אידוי ואז לערבב עם הרוטב. אפשרות נוספת: לבצע את המתכון כמפורט, ואז לשגר את הדלעת לאפייה בתנור.
הזנה: 10. הדלעת קלה לעיכול, עשירה בסיבים ובמינרלים, כמו סידן, אשלגן ומגנזיום. יש בה ויטמינים מסוג B ו-C וכן בטא קרוטן. למרות שהיא מתוקה, היא דלה בקלוריות. העשבים, האגוזים ושמן הזית מוסיפים רק דברים טובים (אבל גם קלוריות).
ידידותיות לסביבה: 9. את כל המצרכים אפשר לקנות בתפזורת בלי אריזות פלסטיק מיותרות. כל המרכיבים מתוצרת הארץ, פרט לפקאן, שמי שאין לו עץ קונה אותו מיובא.
ידידותיות למשתמש: 9. קילוף דלעת זה סוג של מטרד, אבל בכך נגמרים האתגרים שבהכנת הסלט הזה.
הדאווין: 8. מאכל דלעת נאה יעורר תשומת לב, אבל יש רבים שיהססו לטעום.
זיל הזול: 9. קערה תעלה לכם שקלים בודדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם