ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » לאוס

מסאז' לכל אורח: טיול אל שבטי הג'ונגלים של לאוס

כשקרן טאוב הגיעה לשבט ה"אקה" הנידח שבצפון לאוס נהגו בה המקומיים כמיטב המסורת - מסאז' רב עוצמה מבנות השבט השריריות. פיצוי לא רע על העלוקות שרדפו אחריה בג'ונגל העבות

שלושה ימים בג'ונגלים של צפון לאוס יובילו כל אחד למספר תובנות הכרחיות על החיים. ראשית, כן: יש עדיין אנשים שחיים במנותק לחלוטין מהעולם המודרני, עם משק אוטרקי, מבלי לגעת בשטרות של כסף כל חייהם, וכשהם רחוקים שעה הליכה ממקור מים ועוד שמונה שעות הליכה מן הכביש -שהוא, כמובן, לא יותר מדרך עפר. התובנה השנייה היא שלמרות הכל, יש דבר כזה תיירות ירוקה, ושלוש - וזו כנראה התובנה החשובה מכל - אין כמו מלח על מנת להכניע עלוקות.

המסלול בעקבות בני שבט האקה (Akha, עם ק' בלשון התיירים ו-ח' בלשון המקומיים), אליו יוצאים מהעיר הצפונית לואנג נם טה, ייקח את התרמילאי שייענה לאתגר לכפרים שאין שום דרך אחרת להגיע אליהם. רק סטייה מדרך העפר והליכה של שבע שעות בנבכי הג'ונגל יביאו אתכם, בסופו של יום, לכפר נם לו, אחד מחמשת הכפרים העיקריים של בני השבט.

בני האקה, שנדדו לפני שלוש מאות שנה מטיבט והתיישבו בבורמה, בתיאלנד ובלאוס, חיים כמעט ללא שום קשר לעולם שמחוץ להם. עבור המקומיים מדובר במציאות אפשרית לחלוטין: המרחק מן הנהר והכביש אינם מהווים איום מיוחד למי שמקיים משק עצמאי כמעט לגמרי, ומסתמך על שדות האורז, יערות הבננה וחיות המשק לצורך הקיום.

אחרי יום שלם בג'ונגל, היתקלות קצרה עם עלוקות, ומפגש עם פרפרי ענק ועצי בננה בגובה שבעה מטרים, אנחנו מגיעים לכפר נם לו בשעת ערב מוקדמת, ויוצרים מהומה. זוהי הפעם הרביעית בחצי השנה האחרונה שבה מגיעים תיירים לאיזור, ותוך שעה קלה מתאספים מאות בני הכפר בחזית הבקתה שלנו, מצוידים בפנסים, נרעשים ומתלחשים.

אף אחד מהם לא מדבר אנגלית, מעטים מהם דוברי לאו, ובכל זאת הם נחושים לארח אותנו כראוי. נערות בגילאי 12-16,

שעדיין אינן נשואות אך כבר עבדו מספיק בשדה כדי לפתח שרירים של גבר ממוצע, מתיישבות מולנו ומתעקשות להעניק מסאג' לאורחים שהגיעו ממרחק, כמיטב המסורת המקומית.

אנחנו כמובן מנסים להתנגד למסאג', לא רק בגלל התחושה הלא נעימה של ניצול, אלא גם בגלל הניחוח שמפיצות הרגליים שלנו אחרי יום שלם של הליכה, אבל הנערות רק צוחקות עלינו בשפה המקומית ומפעילות את שרירי הברזל כדי להכריח אותנו לשכב במקום ולקבל את הדין.

ביום השני של הטרק, אחרי השכמה מתסכלת באדיבותם של עשרות תרנגולים, אנחנו עוזבים את הכפר, לא לפני שהמדריך שלנו נוקם באחד השעונים המעוררים והופך אותו למה שעתיד להיות ארוחת הצהריים שלנו. שוב אנחנו נוכחים לדעת עד כמה ממוקם הכפר שהרגע עזבנו עמוק בתוך השבילים הסבוכים של הג'ונגל, ודווקא כשאנחנו מתחילים להתרגל לאוויר הטחוב שבין עצי הבמבוק העבים, אנחנו מגלים שיש לנו שותפות נלהבות לטיול, בדמותן של עלוקות.

אחרי פאניקה ראשונית (שנרשמה רק בקרב המין הנשי, יש להודות), ושימוש יעיל במלח להסרת העלוקות, המשכנו בדרך, כשהמלח תמיד בהישג יד. מכאן, באופן מובן למדיי, הקצב עלה, ולמרות שהשביל הלך ונהיה סבוך ככל שהעמקנו, גבר הקצב עם כל עלוקה שחצתה את השביל.
 

באותו ערב, כשיצאנו סוף סוף מהג'ונגל אל שדות כותנה מדורגים, הגענו אל טונג לט, כפר נוסף של בני האקה. הפעם התושבים היו קצת יותר נינוחים למראה הזרים: הכפר, שיושב על דרך עפר ומשתמש בצינורות במבוק כדי להטות מים מערוץ הנחל הקרוב אל נקודות רחצה מרכזיות, קרוב יותר לחיים שמחוץ לג'ונגל, ומורגל כבר לביקורי התיירים.

זה לא אומר שלא קיבלנו הצעה למסג', אבל הפעם הסירוב שלנו התקבל בהבנה. למחרת, אחרי ביקור במפלים הסמוכים והיסטריה נוספת ממפגש הפרידה עם העלוקות, עשינו את דרכנו לאורך שביל העפר חזרה אל העולם שמעבר לכפרי האקה.

לואנג נם טה (Luang Nam Tha), ממנה יוצאים למסלול בעקבות בני שבט האקה, היא נקודת המוצא לעוד עשרות טרקים באדמה הבתולית של צפון לאוס.

היא גם החלוצה בעסקי התיירות הירוקה באיזור ("אקו-תוריזם"), במסגרתה הולך מרבית הכסף לכפרים שבהם עוברים בדרך ולמדריכים מקומיים. כל האוכל בטיול נאסף היישר מן הטבע או מהכפרים בדרך, ולאורך המסלול תאכלו רק באמצעות הידיים ועלי בננה, כשכמות האשפה מצטמצמת כמעט לאפס מוחלט.

טיול של שלושה ימים בכפרים צריך לעלות באיזור ה-70 דולר לבן אדם, וכולל את כל עלויות האוכל והלינה. ככל שהקבוצה גדולה יותר כך יורד המחיר, אולם במסגרת התיירות הירוקה ישנה הגבלה ללא יותר משמונה אנשים בקבוצה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...