ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

יאללה, בלאגן: הרוחנו-אקטואליה של השבוע

למרבה האימה, דווקא הקיץ הוא עונת הפסטיבלים הרוחניים, זמן שבו האבק והזיעה מדביקים יחד טנטרה מהודו, זן מיפן וקבאללה מן אללה. מנגד, שחר שילוח מאמינה רק במאווררי תקרה

ביום שני השבוע ציין חצי הכדור הצפוני את יום מפנה הקיץ, שהוא היום הארוך בשנה. לכבוד המאורע האסטרונומי, שמצד אחד ממנו והלאה הימים מתקצרים והלילות מתארכים, אבל מצד שני משתרעים אחריו שבועות ארוכים ורבים של חום מטגן מוחות - קיבלנו חמסין היסטרי במיוחד.

במזג אוויר כזה קשה לחשוב, והרוחניות היחידה שבסביבה מקורה במאוורר התקרה שחג מעל הראש. קל מאוד להפוך בימים כאלה לפקעת עצבים נרגנת, חסרת סבלנות וסובלנות, שחוץ מטמפרטורה לא מעניין אותה כלום, ושיתהפך העולם. זה די מדהים עד כמה תנאים פיזיים יכולים להשפיע על מפלס הרוחניקיות, ומי שמתכחש להשפעת החום והלחות עליו, לפחות במידת מה, הוא או שקרן או בודהא או מצויד בכושר שכנוע עצמי חזק במיוחד. הדבר העיקרי שאפשר לומר על מזג האוויר החם והלח הזה הוא שהוא פשוט מגעיל, אבל אולי דווקא מהגועל תבוא הגאולה.

 
בשארית כוחותיי המנטליים, נזכרתי שיש אנשים שבשבילם עלייה רוחנית כרוכה בירידה לתחתית של התחתית. קחו למשל את אנשי כת האגהורי מהודו. האגהורי הם דבקי האל שיווה (ליתר דיוק בהתגלמותו כאל בהאירווה, אבל לא זה מה שחשוב עכשיו) - שעוסקים בתרגול רוחני קיצוני, ולא מהסוג האסתטי. הם אוכלים הכול, כולל בשר, איברי אנשים מתים ומזון מורעל, מודטים על גופות, שורצים באתרי קבורה ועוסקים בכל סוגי הסקס, אם באופן טקסי ואם לא.

הם עושים כל מה שאסור לילדים טובים לעשות: צורכים מזון ומשקאות מתובלים באופיאטים, מעשנים קנאביס, שותים אלכוהול, צורכים סמי הזיה ודי מעצבנים הינדואים מזרמים אחרים, שלא רואים בכל הקרניבוריות הקניבלית הזאת חלק מההינדואיזם. הכול נובע מהאמונה של האגהורי באי-דואליות ובכך שטבעו של שיווה מצוי בכל דבר, ללא הפרדה לטוב או רע, ולכן הכול מושלם והקדושה נמצאת בכל, גם באם-אמא של הג'יפה. בנוסף, האגהורי מאמינים שהשגת האפלה בכל דרך אפשרית היא האמצעי להשגת האור או תובנה מלאה. זהו הסבר פשטני במקצת (נו, חם) שאפשר להגדירו בקצרה כמימוש התפיסה של ירידה לצורך עלייה.

אני צופה ירידה אל התחתית בקיץ הזה, למשל לכדי מצב צבירה של שלולית יגעה, אבל אם האגהורי צודקים אז גם זה לטובה, ובחורף צפויה תקומה, כנראה כמה ימים אחרי הערב הראשון של גשם, תנור ומרק חם-רותח. אני אישית לא מתכננת להתגולל בסחי לצורך התפתחות רוחנית משום סוג, אבל אם ההתחממות הגלובלית ועונת השנה מביאים את הסחי אלי, אולי אני אתן לבאסה לשרת אותי.

למרבה האימה, דווקא הקיץ הוא העונה של הפסטיבלים הרוחניים. שפע האבק והזיעה מדביקים יחד טנטרה מהודו, סווט לודג'ים מאמריקה, זן מיפן וקבאללה מן אללה, ובין דוכני הצ'אי לבסטות של לוכדי החלומות אפשר לשמוע אנשים שקוראים להם אור-שאנטי מספרים לחבר'ה שקוראים להם נשר חזק איך הם גילו את המדיטציה היהודית אחרי שנים של תרגול יוגה שיבננדה, שאליו עברו אחרי חודשים של יוגה מבית המדרש של איינגר, שאותה הם גילו בעקבות קורס בניסים, לא לפני שבילו יומיים למרגלותיו של לאמה, ממש אחרי שחזרו מקורס שאמניזם בנוסח ההופי, תיכף אחרי שסיימו לקרוא את משנתו של דון חואן. זה מה שמביא אותי לסיפור הזן הקייצי הבא, שמצאתי באתר רוחניקי הודי.

היׂה היה סתת אבן שלא היה מרוצה מחייו. יום אחד הוא חלף על פני ביתו של סוחר עשיר. מבעד לשער הפתוח הוא ראה שכיות חמדה ואורחים חשובים. "כמה רב עוצמה הוא בוודאי הסוחר הזה!", חשב סתת האבן. הוא קינא בו מאוד וייחל להיות כמו אותו סוחר.

לתדהמתו, הוא נהפך לפתע לאותו סוחר ונהנה מיותר מותרות וכוח מכפי שדמיין אי פעם, אך העשירים פחות ממנו קינאו בו ותיעבו אותו. עד מהרה פקיד בכיר עבר במקום, נישא על כס אפריון, מלווה בעוזרים ובחיילים מכים בגונגים. כולם, לא משנה עד כמה עשירים היו, היו צריכים לקוד לפניו. "כמה רב עוצמה הפקיד הזה!", הוא חשב. "הלוואי שיכולתי להיות פקיד בכיר!".

אז הוא הפך לפקיד הבכיר, נישא לכל מקום באפריון מקושט, מעורר פחד ושנאה בכל האנשים סביבו. היה זה יום קיץ חם, אז הפקיד חש אי נוחות רבה בכס האפריון הדביק. הוא הביט למעלה אל השמש. היא זרחה בגאון בשמים, לא מושפעת מנוכחותו. "כמה עוצמה יש לשמש!", הוא חשב. "הלוואי שיכולתי להיות השמש!"

אז הוא הפך לשמש, זורח בעוז על כולם, צורב את השדות, מקולל בפיהם של חקלאים ופועלים. אבל ענן שחור ענק נע בינו לבין הארץ, עד שהאור לא יכול עוד לזרוח על כל מי שלמטה. "כמה רב עוצמה ענן הסערה!" הוא חשב. "הלוואי שיכולתי להיות ענן." אז הוא הפך לענן, המציף את השדות והכפרים, כולם זועקים בגללו. אך עד מהרה הוא נוכח שהוא נדחף הצידה על ידי כוח גדול, והוא הבין שזו הרוח. "כמה רבת עוצמה היא!" הוא חשב. "הלוואי שיכולתי להיות הרוח."

אז הוא הפך לרוח, מעיפה רעפים מגגות הבתים, עוקרת עצים, מעוררת שנאה ופחד בלב כל מי שתחתיה. אבל אחרי זמן מה, הוא נתקל במשהו שלא זז, לא משנה עד כמה חזק נשב עליו – סלע מתנשא ענק. "כמה רב עוצמה הסלע הזה!" הוא חשב. "הלוואי שיכולתי להיות סלע." אז הוא הפך לסלע, חזק יותר מכל דבר על פני הארץ. אבל בשעה שעמד שם, הוא שמע את צלילו של פטיש מכה באזמל אל תוך המשטח הקשה, והוא חש כי הוא משתנה. "מה יכול להיות חזק יותר ממני, הסלע?" - הוא חשב.

הוא הביט למטה וראה דמות של סתת אבן.

אז נצלו את הדביקות כדי לדבוק במשהו אחד, כי איך אומר איש חכם אחד, הדלאי לאמה: טוב לחפור בורות בחיפוש אחר המים, אבל מי שחופר יותר מדי בורות רדודים, לעולם לא תהיה לו באר עמוקה של מי תהום. וברוח זו של חיסכון באנרגיה ובמים, ובתקווה שלא חפרתי לכם יותר מדי, שיהיה קיץ חם ומגניב. 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...