תני לאצבעות ללכת במקומך: שיר הלל לכפכפי האצבע
משובצי אבנים, מנומרים, משודרגים או פושטיים - בחודשים הקרובים לא יהיה אפשר לברוח מכפכפי האצבע. למיא עשת, שלא נפרדת מהם גם בחורף, כל כפכף נושא מזכרת
בהיסטוריה המודרנית, נועצת מבט בסנדלי העקב הממותגים ופוצחת בהתלבטות היומית, אני כבר יודעת איך היא תיגמר. סביר להניח ששוב אשלוף אחד משלושים ומשהו הזוגות של כפכפי האצבע - או כמו שאני קוראת להם ברטרו משווע שמסגיר מיד את גילי הקשיש: סנדלי אילת - ואפליג אל... נו, שני רחובות ממני, למטלות היום והים. אולי אסור גם לדיזנגוף, לקנות עוד זוג סנדלים גבוהי-עקב, שמא בזהב, שאופנתי מאוד בקיץ הזה כפי שתנו רבותינו השלושה: כריסטיאן לובוטן, ג'ימי צ'ו ומנולו בלניק, כדי שיצטרפו למצבת הדוממת שבארון.
כפכפי האצבע, או ה-flip-flop כמו שהם נקראים באמריקאית (ובירושלמית: סנדלי ים המלח), הם פטנט ישן נושן, יפני למעשה, אך בגרסתם מגומי הם המצאה ניו זילנדית משנות החמישים. הגולשים (במלעיל) אימצו אותם כבר לפני שנים, והם הולכים מצוין עם המראה השזוף, קיץ וחורף. גם אני, בעוונותי, חובשת אותם אף בגשם, מדלגת בין השלוליות בשמלת מיני, כשאני יודעת שהופ, אחרי הקניות במכולת אני חוזרת מיד ונשטפת במקלחת החמה, נכנסת לתוך השמיכה עם שני חתולי ושוקעת בחלום על ימים של שמש.
יש לי בשחור עם זכוכיות נוצצות ומנומרות, ויש לי בלבן עם פרחי צמר ורודים, ובירוק בהיר עם
פרחים כתומים ובעור בגוון ברונזה ובמידה קטנה של גברים בכל גוני הטורקיז/צהוב/ורוד, ובשילוב האהוב עלי: כחול-יווני וחום כהה, וגם קרמל וזהב עם פס אופקי מקדימה, ופרחוניים בכתום וזהב עם סגירה מאחור, וסגולים דקיקים, ומוגבהים למען יראו וייראו.
וכל זוג נושא איתו זיכרון מיוחד, כמו הזוג הלבן שאני שומרת ולעולם לא אנעל, כי הוא מזכרת מאבא
שלי, שנהג להביא לי כל קיץ, מאז ילדותי, שלושה זוגות לבנים מדי שנה ממסעותיו בסירה שלו ליוון, ורק לי היו סנדלי-אילת-יוון כאלה, ותמיד הייתי גאה בכך שאני הילדה הכי מיוחדת בבצפר. אבל לא כל
הזיכרונות טובים כל כך. למשל, הזוג הכחול-חום נקנה בחנות הולנדית בשם אמריקה-טודיי, כי ההולנדים חסרי הדמיון מטורפים על כל מה שניחוח אמריקני נודף ממנו, כמו ליווי'ס ואולסטאר וכאלה (מזכיר לכם עוד איזה
בשנים האחרונות כבשו כפכפי האצבע את כל העולם, וגם בתי האופנה הגדולים הנפיקו גרסאות משלהם, בעור, לסנדלים משובצים באבנים 'יקרות' גדולות, או בהמוני קריסטלי סוורובסקי זעירים, או מקושטים בשושני בד בעלות נוכחות בולטת, או רקועים בחיקויי קעקועים. אבל הבכורה נשארה למדינות החופים המובילות, ברזיל ואוסטרליה. הוואיאנס הברזילאיים שכדי לקנות אותם צריך למשכן חצי דירה, המותג איפנמה בחתימתה של דוגמנית-העל ג'יזל בונדשן, האוסטרליים הקוליים ריף, ריפ-קרל, בילאבונג וסאנוק שחזקים מאוד גם בהיצע לגברים, ולא נשכח גם את הכי שווים, ריינבו מקליפורניה, שלא נגמרים לעולם ואפשר ללכת איתם שנים על גבי שנים, אך לרוע המזל כבר לא מייבאים אותם לארץ.
בכפכפי אצבע טיילתי ביוון בגיל 23 עם חברה - זאת אומרת יצאנו לטיול שלושה: אני, חברה והחבר
שלי באותם ימים, אלא שהוא עצבן נורא וקיטר על החום, על המחירים (קמצן, נו) ועל הקשר הנפלא שלנו, הבנות, עד שהשארנו אותו על איזה אי (פולגנדרוס, למעשה) - וכשחזר לארץ החליט שהוא הומו ולא רצה לשמוע יותר על נשים בחיים. סיפור אמיתי.
בכפכפי אצבע יצאתי לטרקים, למרות מדריכים נודניקים שהזהירו מנחשים, וכפכפי נחמה של המותג הברצלונאי קמפר קניתי לי בחנות הקטנה ברובע המארה בפריז כשהבנתי, אחרי גירושי, שאני לא הולכת להתארגן בקרוב על בנזוג קבוע.
צלמי הפפראצי האמריקאים אוהבים לתפוס את סלבריטאיהם בהופעת קז'ואל של כפכפי אצבע, מדמי מור ועד לסלי נילסן, כוכב "האקדח מת מצחוק". האלי ברי אפילו הגדילה עשות, וצעדה פעם על השטיח האדום בבכורה של סרט בשמלת מקסי ססגונית ובסנדלי אצבע, כשציפורני רגליה משוחות בלק חום-כהה תואם. אפילו ויקטוריה בקהאם המדוגמת נכנעה לטרנד, ולמרות גובהה הגמדי היא מוותרת לעתים על העקבים לטובת הכפכפים - אומנם משובצים 'יהלומים', כיאה למעמדה. שיאנית הפליפ פלופ היא ג'ניפר אניסטון החמודה, שמצוותת להם מכנסי דגמ"ח או ג'ינס קצרים וחולצות טי פשוטות.
בקיץ אני מקפידה על פדיקור פעם בשבועיים ומתאימה לכפכפי לקים בגוני הכתום, הטורקיז, הירוק, הכסף, האלמוג - הכה אופנתי בקיץ הזה - וכמובן הכחול היווני שהוא סמלי המסחרי. בחורף אני עוברת
לחום-שוקולד, לסגול ולכחול כהה, וכמובן לשחור אופטימי. הפעמים היחידות שבהן אני לבטח זונחת את כפכפי האצבע ועולה על עקבים לתפארת מדינת ישראל הן הפעמים הבודדות שבהן אני שמה נפשי בכפי ויוצאת לדייטים. זה כמובן הדבר הכי טיפשי בעולם, כיוון שב-99% מהמקרים אני מגלה שהפציינט המועמד לבלות איתי את שארית חיי המתקצרת, אומנם ממלא את פריים התמונה במייל, אבל כרגיל התכווץ בכביסה מהמטר שמונים המוצהר מסורתית להרבה פחות מזה, והוא נושא אלי את עיניו בהשתאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם