גברים הוראות הפעלה: קארין ארד מחלקת הוראות
קארין ארד, שניסחה באומץ הוראות הפעלה לנשים, חושבת שהיא יודעת היום גם מה גברים רוצים, ואפילו טוענת שמגיעה להם גם קצת חמלה. על סף גיל 40 היא חובקת אוטוטו ספר רביעי - אך לא דירה, מכונית או בעל
קארין, סופרת ובעלת טור וגם יועצת פה ושם בענייני אהבה ודייטים, פרסמה עד כה שלושה ספרים: "יש אלוהים" ב-2003, "נשים - הוראות הפעלה" ב-2005 ו"פרויקט רחם" ב-2009. הראשון הוכרז רב מכר, וגם השאר נמכרו יפה. בימים אלה היא משלימה את ספרה הרביעי. "כרגיל הוא עוסק במערכות יחסים, בחבורה של אנשים שכל אחד מהם מאוהב במישהו אחר, ובוחן את הגבולות בין המציאות לבין מה שסמוי מהעין ובין האמת לשקר," היא אומרת.
בחו"ל כבר היית יכולה להיות אשה אמידה. בארץ?
"זה ידוע ברבים שבארץ אי אפשר להתפרנס מכתיבה, אלא אם אתה זוכה בפרסים, והספרים שלך מתורגמים - שזה אומר שאתה כותב על ערבים או על השואה או על אבני חומות ירושלים. אם אחת הדמויות שלי הייתה ערבייה, אין לי ספק שהייתי זוכה בפרסים, ותקשיבי, נתת לי רעיון - הספר הנוכחי שלי כמעט גמור, אבל לא לגמרי. שקלתי אם להכניס לתוכו ערפד, עכשיו נראה לי שאכניס לתוכו ערבייה."
המכנה המשותף לספרים שלך הוא חיפוש אחר האהבה. האם האושר לדעתך תלוי בזה שתהיה בחיים שלנו אהבה רומנטית?
"אי אפשר להפריד בין ההתניות החברתיות לבין החיפוש האובססיבי שלנו אחר האושר. וכשאני אומרת התניות חברתיות, אני מתכוונת גם לסרטים הוליוודיים, וגם לצו החברתי של סדר פעולות מסוים שמתחיל בגילאי ה-20 ומסתיים בגילאי ה-40 זאת אומרת שאם בין גיל 20 לבין גיל 42 לא התחתנת לפחות פעם אחת, עשית לפחות ילד אחד וגרת בפרבר, משהו לא בסדר אצלך - וכאן אני נכנסת בתור דוגמה חיה לבחורה שההתניות החברתיות לא נראות לה בכלל.
"למשל, החוש האמהי שלי לוקח בחסר מאוד. זו אחת הסיבות שבגללן, לעומת בחורות אחרות שעיניהן מצטעפות כשהן נחות על חיתול מלא בחרא, אני
איך בדיוק זה ענה לי על השאלה?
"בכך שאהבה רומנטית היא אומנם חלק חשוב מהאושר, אבל היא מרכיב שווה ערך לעוד שלושה, שבלעדיהם היא לא רק חסרת השפעה, אלא גם לא תחזיק מעמד: הראשון הוא בריאות - וכשאני אומרת בריאות, אני מתכוונת לא לזה שאת נושמת עדיין, אלא לזה שאת מרגישה ונראית נהדר: מתאמנת, חיונית ובעלת עור זוהר, כן? המרכיב השני הוא כסף. אדם, כדי להיות מאושר, צריך כסף - לא מיליונים, אלא מספיק - מצוקה כלכלית נוגדת את האושר לחלוטין. המרכיב השלישי הוא סיפוק - עבודה, תחביבים, תחושת עצמי בריאה ויכולת להיות לבד. המרכיב הרביעי הוא אהבה רומנטית, שבלעדי שלושת האחרים ממילא לא תשרוד. אז כן, אני חושבת שאנחנו נותנים לה משקל גדול מדי. ועדיין, למרות שאני חושבת ככה, יוצא לי לפעמים לרחם על עצמי כי אין לי אהבה. אבל אני מהר מאוד יוצאת מזה, בדרך כלל על ידי קניית נעליים."
נו, ממש כמוני. אבל אפרופו נעליים, לא מפריע לך שאין לך דירה? חסכונות? אוטו?
"מאוד מפריע לי, אבל אני לא חושבת שאני היחידה בעניין. בדרך כלל נשים, אלא אם כן הן נשות קריירה ממולחות ומוצלחות מאוד, יש להן דירה או מנישואים (או מגירושים) או מירושה, או מאבא."
עד שלא הגדרת את זה באופן כה חד, לא חשבתי על זה.
"ברור! אנחנו ישויות בלתי כלכליות בעליל."
ואכן כתבת לא פעם בטורייך שאת מחפשת גבר מבוסס. זה היה בצחוק או ברצינות?
"זה היה בחצי צחוק, כי אילו הייתי רוצה גבר שהוא רק מבוסס, כבר מזמן היה לי. אבל מעשית אני לא מסוגלת לעשות את הפשרה הזאת. אני, שני דייטים עם בנאדם כזה, לא מסוגלת לעבור. ובזה גם יש לי את מי להאשים: את אבא שלי. הוא אשם באידיאליזם המיותר הזה. אמא שלי היא TROPHY-WIFE קלאסית.
"היא חיה בכיף על חשבון בעלה, מטפחת את עצמה לשביעות רצונו, לא יוצאת מהבית אלא אם כן זה לקניות או לסרט. אגב, פעם בזתי לה על זה, כי התכונות האלה היו שם עוד לפני שהיא התחתנה עם האיש הזה, אבל היום כבר לא, כי לא נראה לי שהיא פחות מאושרת מכל אשה אחרת שאני מכירה, אולי אפילו יותר. אבא שלי, לעומת זאת, הוא אידיאליסט. הוא היה מצפניסט. הוא נישא לאשה ערבייה. הוא גם היה מאוהב בה, אבל זה גם היה חלק מהאידיאליזם שלו."
עשי לי טובה, אפשר לא לדבר על זה? כי כשהקלדתי קארין ארד בגוגל, ומיד הופיע "קארין ארד ערבייה," נשבעתי שבכתבה הפרטית שלי לא ייטחן שוב העניין הזה. הרי הערביות היא כל כך לא חלק מהזהות שלך.
"כן, אבל זה אחלה גימיק, במיוחד בארוחות משפחתיות אצל הורים של בני זוג פוטנציאליים. אני תמיד נוטה לזרוק את זה לאוויר בשלב מסוים, ולצפות בפניהם ההמומים. הם גם מיד מצמצמים את עיניהם בחיפוש אחרי שפמפם. כמובן שבעידן הלייזר, החיפוש חסר תכלית."
בקיצור, את רוצה גבר עשיר, אבל שיהיה גם?...
"חתיך, אינטליגנטי, מצחיק, מעל 1.80 מטר, נדיב לב, בנאדם עם נתינה, שמח - שונאת את הדיכאוניים המרוכזים בעצמם - לא סופר, לא מוזיקאי, לא סטנדאפיסט וכל מקצוע מקדם מגלומניות אחר. בקיצור, אני מחפשת חננה. הקולים לא מגניבים בעיני. כל מי שהוא חושב שהוא מגניב, שלא יפנה אלי."
כמו שאני רואה אותך, ממש אבוד לך אצל גברים. אני לא רוצה לדכא, חלילה, אבל את יפה מדי, חכמה מדי ושנונה מדי, בעוד שכשגברים מגדירים 'שנונה' בג'יידייט למשל, הם בעיקר מתכוונים למישהי שתצחק מהבדיחות המשמימות שלהם. יצא לך להכיר גברים ברמה שלך, עם העברית המשובחת שלך, החריפות שלך?
"לא, אבל יצא לי לפגוש גברים שחושבים שהם ברמה הזאת! אבל את יודעת מה? אני לא יודעת אם זה כל כך חשוב."
אבל להם זה חשוב, שלא תהיי!
"ברור, גברים סותמים לי את הפה כל הזמן, בתואנה ש'עוד מוקדם מדי לשיחות מהסוג הזה.' הם רוצים שאשב על הספה ואסתום. ואני תוהה מתי בדיוק מותר לי להפסיק לזייף עיני עגל ולהתחיל לדבר. אני לא מסוגלת כאילו להיות האשה הזאת. להתחיל לדבר בהתפנקות, ולהיות פחות חדה ולהוריד מעצמי."
נו, גם בעיני זה לצנינים!
"כן, מעניין כמה מבינים את הביטוי הזה."
אז את מסכימה איתי שלנשים סתומות יש מלכתחילה פור גדול עלייך?
"ברור."
מה שמזכיר לי את הסיפור הכי משעשע שקשור בקארין, עת יום אחד נגררה על כורחה לפסיכולוג כוכב, שחבר טוב שלה החליט שהיא ממש מוכרחה ללכת לטיפול אצלו, יען כי אותו חבר היה מטופל שלו והחזיק ממנו מאוד. קארין הגיעה בחוסר רצון למטפל, התיישבה מולו, שמעה את משנתו ואז אמרה לו בקרירות: אתה לא רואה בפער באינטליגנציה בינינו בעיה שעלולה להכשיל את הטיפול? נו, טוב, זו הייתה הפגישה הראשונה והאחרונה.
כתבת המון לגברים, ובעצם בזה התפרסמת, על הוראות הפעלה לנשים. את יודעת היום גם
מה גברים רוצים? או שנשארת בסקוור וואן? את יודעת את הדרך ללבו של גבר?
"ברור, זה קל: היי בלתי מושגת, אך הזדייני במגוון תנוחות, לעולם אל תיעלבי ואל תבואי בדרישות - בקיצור, אל תתאהבי. גם הוא יהיה מרוצה, וגם את. אחרי שהוא מתאהב בך, ואת לוקחת תקופת ביטחון כדי לבדוק אם זה רציני, מותר לך להתאהב גם."
את סלחנית לגברים יותר מאשר לנשים? מניחה מראש שהם מוגבלים?
"כן, בהחלט. אני מניחה מראש שיש דברים שהם לא יהיו מסוגלים לעשות גם בעוד מיליון שנה. אנחנו עברנו אבולוציה, והם נשארו במקום. הפער בין המינים רק גדל. אני חושבת שמה שקרה בעולם הוא לא שגברים השתנו - זה לא שהאבירים המגינים והמפרנסים נעלמו מן העולם, זה לא שהם קטנו, אלא אנחנו שגדלנו והם נראים קטנים רק יחסית. תשמעי, אני לא אומרת שצריך לרחם עליהם ולהתייחס אליהם כאל חיות בית חסרות אונים, אבל בהחלט לקחת בחשבון את בעיית ההסתגלות שלהם למצב החדש. מעט חמלה לא תזיק כאן."
אז למה אנחנו צריכות אותם בכלל?
"לא יודעת. התניה חברתית - אמרנו את זה כבר. אולי גם צורך ביולוגי, או שאולי גם לנו יש בעיית הסתגלות, ובעתיד לא נצטרך אותם, מי יודע? אולי לשם העולם הולך. אנחנו עדיין לא שם, לדעתי. יש עדיין איזה סוג של ביטחון שגבר קבוע משרה עלייך."
ספרה המפורסם של טובי בראונינג, "איך הפכה האשה לגבר," טוען שנשים עשו מקח טעות עם כל הסיפור של שחרור האשה.
"ברור שיש לזה מחיר. אנחנו צריכות לעשות כסף כמו גבר, אנחנו צריכות לנהל מו"מ כמו גבר, להסיע את עצמנו, לשלם חצי מהחשבון, לחזור הביתה, לפתוח רגליים ולהתמסר. אם הציפייה מאיתנו היא להיות שוות לגבר ולהצליח, אז לא יכולים לצפות מאיתנו גם להיות ענוגות. לדעתי, חלק גדול מאוד מההצלחה של מערכות היחסים שלי בעבר היה קשור לזה שהייתי נזקקת. היום כשאני יותר עצמאית, אני המון פעמים פוסלת גברים על דברים שבעבר הייתי מתפשרת עליהם בלי לעפעף. פעם לא יכולתי להישאר לבד בבית. הייתי מלאה פחדים. לא יכולתי לשלם שכר דירה. היום בשבילי להיות עם גבר זו בחירה חופשית. זה רצון נטו. ולמצוא מישהו שאת באמת רוצה להיות איתו זה מסובך. נניח, עכשיו אני בהתחלה של קשר. 70% מהזמן לא בא לי עליו. להתעסק איתו, עם הבעיות שלו, עם הנרגנות שלו, לבדר אותו - תמיד אני מבדרת יותר מהם. אני תמיד מגיעה למסקנה שאני נותנת הרבה יותר מאשר מקבלת. הרי היום בחורים לא משקיעים."
בסיסמת "כל המשקיע - שוקע."
"בהחלט. הם גם מפחדים להיות במקום הזה. האגו שלהם עלול לחטוף מהלומות. יושבים שלובי ידיים בבית ומחכים שתבואי להזדיין איתם. גברים בחרדות. גברים בהפרעה. אם מישהו מתקשר למחרת הדייט, אני מופתעת. נותנת לו עיטור גבורה. בדרך כלל הם מחכים את היום הזה שאמורים לחכות, שלא יעלה לך לראש או משהו."
זה גם קשור לאינטרנט, נכון? זה האינטרנט שטרף את הקלפים.
"הזמינות המטורפת של אנשים, המבחר הבלתי מוגבל של פרצופים שאתה רואה לנגד עיניך כל יום, אינספור אפליקציות של שידוכים, אתה יכול לעשות פשוט בראוזינג של חבריך ולמצוא שם כל יום עשר חברות חדשות. פשוט לכתוב עשרה מיילים ביום לחברות חדשות ולהציע להן להכיר. לא צריך להיות באותו מקום ובאותו זמן איתן. הכל כל כך פשוט. אותו דבר אני. אם אני למשל אחליט שאני פותחת את עצמי מבחינת דייטים לאינטרנט - ואולי עשיתי את זה פעמיים-שלוש בחיים, לא יותר - בכל רגע נתון מתחילים איתי חמישה אנשים במחשב, זה עשרות ביום! אם אלך לשתות עם כולם קפה - דברים מופלאים יכולים לקרות."!
אז באמת לפי מה את בוחרת עם מי לצאת, ואיפה את מכירה?
"למשל מישהו התחיל איתי ברחוב ומצא חן בעיני, אז יצאתי איתו, חברים הכירו לי, שיפוצניק שיפץ לי דירה, אז היינו יחד איזו תקופה. זה יישמע מוזר, אבל אני בוחרת לפי המצברוח שלי. אני יכולה להתלהב ממישהו רק בגלל שבא לי לצאת עכשיו, ואני מרגישה שמנה באותו רגע, וצריכה שמישהו יעשה לי בוסט לביטחון העצמי."
וגם איתך מתחילים או קשישים מאוד או צעירים מאוד, כי גברים בגילך מחפשים צעירות,
או שרק לי זה קורה?
"לעתים מאוד מאוד נדירות מתחיל איתי גבר בגילי. בדרך כלל זה או בני - 19 בני 20 מתים עלי! אני אגב לא מסוגלת. זה לא נראה לי רעיון טוב לצאת עם בחור בן - 23 וקשישים בני 50 ומשהו, אנשים שנראים כמו עגלות חבוטות, שאת מסתכלת וחושבת - מה הם חושבים לעצמם בדיוק? טוב, הם בטח חושבים לעצמם: יש לי כסף, והיא נראית ענייה."
תתפלאי, גם קשישים עניים מתחילים, וגם בני 60 ומשהו, לא רק 50. ואת מתעלמת ומנפנפת?
"ברור, אבל הם מנסים להתווכח ואומרים לי: אבל מה הבעיה? את עוד מעט בת ,40 ו-14 שנה זה לא כזה הפרש... אז אני עונה: כן, נו, אבל אני מאוד ילדותית."
את יודעת, כל העולם ואחותו מנסים לשדר לנו שאנו קשישות. אם כך, מהי דעתך על ההזדקנות? מה תחושתך לגביה?
"היא לא מקובלת עליי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם