סקס אנד דה סי.טי: ניתוח הומיאופתי לבנות סקס והעיר
אם לפני 12 שנה היה משהו חינני בנוירוטיות המעוצבת שלהן, עכשיו כבר ברור שנוירוזה היא נוירוזה, ושהיא זקוקה לריפוי. רחל שבי סבורה שהגיעה העת לגאול את בנות סקס והעיר מייסוריהן
דרך עיניה למדנו משהו על המצב הנשי החדש-ישן, נגענו בארכיטיפים נשיים בלבוש מודרני (בגדי מעצבים). אני רוצה לנטרל את השפעות ה"פוטושופ" שריטשו, ריככו והמתיקו את הדילמות של הדמויות וארזו אותן כמוצר נוצץ, סקסי ושנון, ולדון קצת יותר לעומק (ומהזווית ההומיאופתית) בקשיים המחוספסים, האותנטיים של ארבעת הקולות הנשיים האלה.
הטריגר הוא יציאתו לאקרנים של הסרט השני הנושא את שם הסדרה (יש שיאמרו, לשווא). אמנם גם הסדרה היתה מעוצבת לעילא, אך כלפי הסרט נטען בעיקר שאינו אלא פלטפורמה שיווקית להצגת המוני מותגים, שסביבם נטווית עלילה שנתפסת במידה רבה כקלושה ותלושה: תצוגת תכלית של צרכנות ריקנית ודקדנטית.
מה בין מירנדה לדיונון? לפני שהרתה, התרככה, התאהבה וויתרה על הקצב הניו-יורקי לטובת בית גדול מחוץ לעיר, מירנדה דגמנה את מכלול הדילמות שמאפיינות את מי שזקוקה לתרופה ההומיאופתית המופקת מדיו הדיונון (sepia officinalis). מראשית ימי הסדרה, מירנדה היתה זו מבין הארבע ששידרה אי-נוחות מגופה. שפת גופה עצורה, גמלונית משהו. היא גם גילמה את האיזון העדין והקל להפרה שבין קרייריזם שאפתני, חנוט בחליפה, גברי במהותו, של עורכת הדין שרוצה להתקבל כשותפה במשרד גדול – לבין תפקידים נשיים שהיא מנוכרת כלפיהם.
יש למירנדה חוסר בטחון מובנה בכל הקשור לאימהותה, אותו היא פותרת בעזרת כסף, כשהיא שוכרת מטפלת לבְנה - ואז מקנאה בקשר הנוצר ביניהם. יותר מכל, הדילמות של מירנדה מספרות לנו על התרבות המערבית, שבה המהפכה הפמיניסטית שחררה את הנשים מכבלי תפקידיהן המסורתיים, אך לא הציע פתרונות לבעיות החדשות שנוצרו.
קרוב לוודאי שאת מי שזקוקה לרמדי הזו לא תפגשו בפסטיבל שאקטי (לנשים בשאנטי). אם לדבר כבר במושגי אלות (שאקטי היא
שרלוט מגלמת דמות חסודה, בת טובים יפה, נסיכית, "נקייה", שמגלגלת עיניים למשמע הפרשיות הסוערות של חברותיה. היא הילדה הטובה שהגשמתה העצמית, אם רק יינתן לה, מתמצית במישור הביתי. היא שואפת להיות עקרת בית לא נואשת מהאפר ווסט סייד, המוותרת על כל הנכסים הנפשיים והחומריים שצברה לטובת טיפוח הזוגיות.
זוהי טבעת יהלום, והתרופה ההומיאופתית המופקת מיהלום, הקרויה Adamas היא זו שלדעתי מתאימה לשרלוט. עניינה העיקרי של מי שזקוקה לתרופה הזו הוא השיעור במציאת הכוח הפנימי, ללמוד איך לא להיות פסיבית ועמומה, איך לפעול בצורה בעלת עוצמה ואותנטית, לגאול את עצמה ולחדש את אישיותה האינדיבידואלית. מי שזקוקה לרמדי הזו היא האישה שרוצה להצטייר כ"מושלמת", זו שהגיחה היישר ממגזיני הלייף-סטייל (ששרלוט רוצה להופיע בהם), "תכשיט לקישוט", "נסיכה מהאגדות", שלא חיה את חייה באמת ומרגישה כבויה. משהשלימה את השיעור הסמלי של היהלום, שרלוט יכולה לפגוש את בעלה השני, האוהב והמטפח, ולבסס עמו זוגיות שוויונית יותר.
סמנתה, הבלונד, הפלטינה ואשת יחסי הציבור החזקה והכוחנית, מעלה על הדעת את התרופה המופקת ממתכת הפלטינה ((Platinum metallicum. כוחות האגו של מי שזקוקה לרמדי הזו הם חזקים ביותר. הבעיה נוצרת במפגש עם המציאות. הנשים הזקוקות לרמדי הזו (וגם הגברים, כמובן) נוטות להיות יהירות, מתנשאות, מזלזלות אפילו. בה בעת, נראה היבט חשוב נוסף, כיאה לטיפוס ה"פאם-פטאל": נדבך של מיניות חסרת עכבות ומתירנית, שאינה יכולה "להיכבל" אל בן זוג אחד. אדרבא, טיפוסי הפלטינה נוטות לנהל מערכות יחסים רבות, גם במקביל.
לקארי הייתי נותנת תרופה הומיאופתית שמופקת מסחלב ((cypripedium pubescens. שמו העממי של הפרח הוא "Lady's Slipper", כלומר "הכפכף של הגברת", ובאמת הפרח הזה קצת דומה לכפכף. הרמדי המופקת מהסחלב הזה ידועה עוד מהמאה ה-19, ושימושיה הקליניים העיקריים נודעו בעיקר עבור פעוטות חסרי שקט שמתמלאים אנרגיה דוקא בלילה, פעילים וצורחים.
למבוגרים שמתאימים לרמדי הזו נטייה נרקיסיסטית להתעסק במראה החיצוני שלהם, לרכוש עוד ועוד בגדים ונעליים מתוך צורך בלתי מתכלה להצטייר כבעלי טעם מעולה. הם נוטים להיות נוירוטיים, לנתח אירועים עד אין קץ, לעשות עניין מכל שטות. גם ברמה הסמלית של השם, שמו של הסחלב הזה נגזר מיוונית וכולל התייחסות לוונוס, לנעל ולשיער רך. כל אלה מעלים על הדעת פלרטוט, מגע חושני ורך.
למעשה, למגוון רחב של תרופות הומיאופתיות המופקות מסחלבים יש זיקה לרגליים - הן בהקשר של פגיעוּת בכפות הרגליים (אנשים הנוטים לפציעות, שברים, נקעים ודלקות) והן לעניין פיקנטי בהרבה: רבים מבין המשתתפים במבדקי הרמדי הזו דיווחו כי במהלך תקופת המעקב אחר השפעותיה, חשו תשוקה בלתי מוסברת לרכוש נעליים, מעבר לצורך הממשי או לאמצעים הכלכליים שלהם. אם עקבתם אחר הסדרה, זה נשמע כל כך קארי.
יותר משאר חברותיה, קארי מסמלת את רוח הזמן. לא בכדי הקול המלווה את הסדרה ו"ממסגר" אותה הוא הקול שלה. לו קליין, הומיאופת קנדי מוביל בן זמננו, חקר את התרופות ההומיאופתיות המופקות מסחלבים. באופן קליני, כאמור, הוא גילה זיקה גדולה לבעיות רגליים, אך הוא הרחיב את הקישור ומוצא הקבלה בין הזיקה הזו לבין תפקידן של הרגליים בחיבור בין הגשמי והרוחני.
ב"גשמיות" הכוונה היא לחומרנות בת-זמננו, עידן הלייף-סטייל שניכר באובססיה למגזיני עיצוב (כדי להראות מתוחכמים ואלגנטיים); בחירה בפינת הבישול האולטימטיבית, שמבטיחה להביא את האנינות למטבח הפרטי תוך כמה דקות; רכישה בסופרמרקט של סחלבים שעברו התאמה גנטית כדי שיתאימו, מבחינה עיצובית, לכל פינה בבית. ממש סחלב לכל פועל. קליין מכנה את האחידות המעוצבת הזו "הסרטן של החומרנות", ומביא כדוגמא את תוכניות העיצוב וסגנון החיים של מרתה סטיוארט: העולם השבע שנוהה אחר עיצוב שנחשב למותרות, מתמקד ומשתקע במה שנחשב למעודן, מושלם, אטרקטיבי, מתוחכם, "בסטייל".
לדברי קליין, מלבד השימושים הקליניים של תרופות המופקות מסחלבים לבעיות של יתר לחץ דם, אוטיזם ואלרגיות סביבתיות, התרופות הללו מתאפיינות במשיכה לכל מה שחושני וארוטי. אולי זה לא במקרה: המקור של השם הלטיני לסחלב, orchid, קשור באשכים, ובכך מסמל את הקשר למיניות ולפוריות. זהו זיהוי אוניברסלי. כשם שבסין נחשבים הסחלבים כסמל של פריון ורבייה, גם בהומיאופתיה סחלבים רבים מתאימים לבעיות מיניות, כגון אימפוטנציה ובעיות פריון אצל נשים.
העניינים הללו מחזירים אותנו לראשית המעגל הזה, לסרט החדש של "סקס והעיר הגדולה", שמתבסס כל כולו במותגים, בחומרי, בראוותני, ומייצג בועה אסקפיסטית בימי מיתון עולמי. זוהי בועה שמתנכרת לכל השאר, שאין בה אמירה של ממש על מצב האישה באמת (אולי רק על איך אוכלים צ'יפס מבעד לרעלה), ולא על סובלנות בין תרבותית. הבועה הזאת מלאה בצריכה ועוד צריכה: משטחת, אטומה, חלולה.
לאתר הבית של רחל שבי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם