אין כמו בבית (שלו): למה נשים מעדיפות לישון אצלו?
אז מה את מעדיפה - את הדירה המג'ויפת שלו, עם המצעים הסתורים והכלים בכיור, או את הדירה המהממת שלך, שבה הוא עלול להיתקע עד הבוקר? והאם זו בכלל חובה להישאר לישון ביחד?
גם אני נוטה לחשוב לעתים תכופות שכל מה שאני חושבת ועושה משותף לכל. כך גם במקרה של פגישות עם גברים, שאני מעדיפה קטגורית לקיים בדירתי המאממת, בה היין תמיד משובח, האוכל תמיד מצוי וגם מרזה (פרדוקס והיפוכו, אני יודעת), המיטה תמיד נקייה, המצעים תמיד לבנים, המוזיקה תמיד איטלקית, התאורה תמיד רבת-השראה והחתולים מגרגרים בעזוז.
אלא שיום אחד נתקלתי ברשת בווידויה קורע הלב של "חתלתולת צ'שייר" בבלוג שלה בדה-מרקר קפה, "אשה של מילים", וכך כתבה, ב"פוסט הכי חשוף עד כה":
"להכניס גבר לבית? הרבה יותר קל לברוח אל החלקיות
אני בוחרת מתי ולכמה זמן
מגיעה לבושה יפה מתוקתקת הכל תחת שליטה
להכניס גבר לבית?
לבית במובן הרחב של המילה, להכניס פנימה לחיים שלי לשגרה לרגעים של סתם, של שרוואל וגופייה בבית להכניס לתוך החיים שלי, אל החלק הבלתי מתוקתק, לסלון שלא תמיד מסודר, המאפרה שטרם רוקנה, לצלחת שנותרה בכיור. איזה בית אני יכולה להציע לגבר? יש לי הרבה יותר מה להציע מחוצה לו.
לברוח החוצה אל בתים של אחרים זו המומחיות שלי...
"
פתאום הבנתי שמה שנחשב אצלי לסופר-שליטה: בתזמון, בתפאורה, בבימוי ובהצגה כולה (לפעמים אני גם ממש מחלקת תפקידים! השוטר, המורה, מדריך הרכיבה על סוסים), נחשב אצל אחרות אובדן שליטה מוחלט, ויצאתי לחקור את העניין הזה.
את מיכל, מנהלת חברה בת 33, אני פוגשת בים (העונה התחילה, אתם יודעים). "כל מי שמציעים לי
בדייט ראשון לבוא אליהם או אלי, נפסלים על הסף. דייט ראשון חייב להיות בחוץ, אחרת זו הזמנה מפורשת לסקס".
- ואיפה את מעדיפה את הסקס שלך?
"אצלו. קודם כל בשביל שיהיה לי שיקול הדעת מתי לקום וללכת. כנ"ל אם החלטתי שבכלל לא מתאים לי, ואני יכולה פשוט להסתלק בלי להסביר את עצמי. תמיד שמורה לי זכות הבריחה. וזה בעיקר בגלל האופי שלי - אני נחמדה מדי להעיף אותם ממני. אם הייתי פחות נחמדה, לא היה אכפת לי שיבואו אלי. למשל, לפני כמה שבועות יצאתי עם בחור לשלושה דייטים, וברביעי באתי אליו. הסקס היה מאכזב בלשון המעטה, ואז הוא אמר לי: 'את יודעת שאת יכולה להישאר לישון'. עצם האמירה הזאת הוציאה אותי מהבית שלו בבעתה. ארבע דקות - כבר לא הייתי שם. יכול מאוד להיות שמרוב מהירות שכחתי אחרי משהו. לא רק שהסקס היה נורא, צריך גם להזמין אותך לישון בדרך מסוימת כדי שתרגישי רצויה. לעומת זאת, אם כל העניין היה קורה אצלי, הייתי פשוט תקועה איתו, ואין לדעת מתי הוא היה הולך".
- לא קרה לך שנקלעת לדירות מג'ויפות, ושהבחור לא הסיע אותך הביתה ואמר לך "קחי מונית, אני אשלם", וכל מיני זוועות כאלה?
"כשהחלטתי שאני רוצה ללכת לבחורים ולא שהם יבואו אלי, החלטתי שאני רוצה לדאוג לעצמי - אל תסיע אותי, לא צריך, אל תשלם - במקרה הטוב תלווה אותי לדלת. אני מצפה שגבר יחזיר אותי הביתה רק אם זה מישהו שאני מעוניינת בהמשך איתו. אם לא - שלא יציע, שישחרר. לגבי מצב הדירה, כמובן שגם הגעתי לכמה דירות מג'ויפות, כאלה שכשאת הולכת לשירותים באמצע הלילה את רוצה ליווי, או מנסה לשתות מים ולא מוצאת כוס נקייה, או שבמידה שאת נתקעת שם עד שלב המקלחת,
- מה באשר למצעים?
"לראות מיטה מסודרת זה יתרון. אין ספק שזה הרבה יותר מושך מאשר לראות מיטה עם מצעים סתורים, שאין לדעת מי יצא או יצאו ממנה או מתי. אבל אני לא אבקש מגבר להחליף מצעים בשבילי. אגב, גבר שמזמין בחורה אליו הביתה צריך לשים לב שאין שאריות מרשיעות גם בפחים, לא רק במיטה. גם עודף מברשות שיניים לגבר שגר לבד הוא לא סממן חיובי".
גם נעה, 28, קונדיטורית, רואה במסע אל הבלתי נודע דווקא יתרונות: "אני נורא סקרנית, וכשאת מבקרת בבית של מישהו, את לומדת המון על הבנאדם ועל האופי האמיתי שלו, וככה אני כמובן גם יכולה ללכת אם בא לי ואין חשש שהוא ייתקע אצלי. אני לא אוהבת להישאר לישון, וגם לא אוהבת שישנים אצלי כל כך. אני ממש אוהבת את הבוקר שלי לבד. לא מתאימה לי אינטימיות גדולה מדי עם מישהו שאני עוד לא ממש מכירה.
זה גם ההרגל של שנים, להתעורר לבד ולקחת את הדברים של הבוקר לאט, בקצב שלי, בלי לדאוג לעוד מישהו - מתי הוא מתעורר, מה הוא שותה, מה הוא אוכל".
- כשהגעת לבתים זרים ציפו לך גם הפתעות?
"היה מישהו שבאתי אליו והוא לא התאים לי, וכשרציתי ללכת הוא ממש התבאס עלי וניסה להפעיל כוח כדי שאשאר, אבל הוא היה בחור רגיל וטוב, לא איזה עבריין, אז פשוט הלכתי. זו הייתה החוויה היחידה הלא טובה, אבל גם היא לא הייתה מסוכנת. כמובן שחוויה כזאת יכולה כן להפוך למסוכנת, אבל למזלי יש לי חוש טוב לאנשים. גם הגעתי לבתים מאוד מפוארים של גברים מאוד אמידים, לדירות מגניבות וכיפיות. רוב החברים שלי באותו מעמד כלכלי שלי, שהוא ממוצע ומטה, ודווקא היה כיף להגיע לדירות יפות עם יין טוב והרבה אוכל".
אני מאמצת את מוחי אלוף-ההדחקה כדי להיזכר בתקופה שאחרי גירושי, שבה ילדי עדיין לא ישנו אצל
אביהם, ואני נאלצתי להיפגש מחוץ לביתי הנאה ונתקלתי בתפאורות הזוועה. גם מבעד לאדי האלכוהול שאפפו את ראשי באותה תקופה לא-מזהרת של חיי, לא יכולתי שלא להבחין בכך שיש משהו מאוד לא ביתי בגברים.
המפלצת מלוך נס, מה לעשות, לא חננה אותם ביצר הקינון. בין אם היו אלה רווקים צעירים או גרושים
קשישים, התגוררו כולם בדירות מכוערות במקרה הטוב, ומוזנחות/מטונפות במקרה הרע. פרט לאקזמפלר אחד (שהיו לו כמובן שלל בעיות אחרות. תקצר היריעה) לא נתקלתי בגבר בעל דירה יפה ומסודרת. רכב-שטח, מרצדס, יאכטה וכל מיני מוטציות יוקרתיות אחרות - אלה כן נקרו בדרכי, אבל דירה נורמלית - זו כנראה משימה שרק כתפיהם הצנומות של אשה או של גיי יצליחו לשאת.
וכך מצאתי את עצמי שוכבת על מצעים מקומטים בדוגמאות מהסבנטיז, שהיו כזכור השנים הכעורות מכל, כאשר הדוגמה הפרחונית של הסדין לא תואמת את זו של הציפה ואת זו של הציפית (יש רק כרית אחת, מה, לא ברור?), ונוירוזותי נוסקות לתקרה המתקלפת. כמובן שלא היה מה לדבר על התמקדות בעניין שלשמו התכנסנו.
זכור לי מפגש מטורף במיוחד, שבמהלכו קמתי בלילה לבית השימוש, אלא שכשגיששתי את דרכי באפילה טעיתי שוב ושוב (שתיתי המון באותו ערב) ונכנסתי בדלת הלא נכונה, עירומה, לחדרו של השותף - הישן, לרוע מזלו. עד היום יש גברים שמזמינים אותי ברוחב לב לביתם ושואלים אותי בחגיגיות אם לקנות יין (סליחה, לאדם הסביר לא אמור להיות בבית יין?), אבל המחשבה על הרומנטיקה המזויפת של הדלקת שני זנבות-נרות מאובקים והשמעת "מוזיקת אווירה" מהגיהנום, וכמובן רביצה על כל מערכת מצעים שאינם צחורים כשלי, גורמת לי גרד נפשי קשה, ואני אומרת בנימוס לא, תודה.
דווקא לאחרונה, במסגרת גישושי לכתבה הזאת, מצאתי גבר עם דירה לא-רעה, שלו, לא העיצוב שאני הייתי בוחרת, אבל נקייה ומסודרת, והרבה בחורות היו מן הסתם חותמות בה קבע. ואכן, אומר הממצא הנדיר, אורי בן ה-33, "אם אני מכיר בחורה דרך האינטרנט, הרבה פעמים אני מנסה לכוון את הפגישה לבית שלי, כי גיליתי שהמבוכה, אצלי בטח, וגם אצל הרבה מהבחורות שבאו, הייתה קטנה יותר מאשר בפגישה בבית קפה".
- ובחורות לא מפרשות את זה כהזמנה לסקס?
"אני מצהיר מראש שאין לי כוונות מפורשות, ואם הבחורה מתעקשת שלא, אני כן נפגש בבית קפה ולא לוחץ עליה. בכל מקרה, אצלי אני שולט במוזיקה, אני מרגיש יותר בטוח, יותר במגרש שלי. והשיחה גם שקטה יותר, נעימה יותר, אני יכול לתהות על קנקנה הרבה יותר טוב מאשר אילו הייתי בבית קפה. גם הרגשתי שבחורות מעדיפות לבוא אלי מאשר להזמין אליהן, לפחות בהתחלה. אצל חלק מהן לפחות זה בגלל שהדירות שלהן נחשבות 'לא ייצוגיות' והן חוששות מהחשיפה, שאני אחרד מהבלגן".
- אבל אתה גם צריך לארח, להשקיע.
"כן, זה תיק. אם הייתי מנהל אורח חיים של פגישות כאלה כל הזמן, הייתי משתגע. זה כל הזמן לסדר את הבית. אגב, פעם הייתי מזמין בחורה במיוחד כדי שלא תהיה לי ברירה אלא לסדר את הבית. זה לפתוח בקבוק יין טוב, לבשל אוכל אמיתי, שעה-שעתיים. זה גוזל זמן ובסופו של דבר עולה כסף, אם אני מתעקש על סטייק טוב. אסכולת בתי הקפה היא הרבה יותר מהירה, תכליתית וגם זולה".
- למה אתה לא יכול להסתפק בקפה דלוח ועוגיות יבשות כמו שמציעים לי, רק בלי העוגיות?
"כי אני בשלן מטבעי, ואם מישהי מגיעה זו סיבה למסיבה. זה אני".
- ואם יש סקס, באמת קיימת אי נעימות באשר לשינה? בחורות, כמו בחורים, לא יודעות מתי ללכת?
"מבחינתי לא. ברוב הפעמים שבחורות ישנו אצלי בפעם הראשונה בכלל לא היה סקס, ואפילו פעם אחת לא הייתה לי התחושה של יאללה, עופי, קישטא מפה. בגדול, אני חושב שזה קורה בגלל שהסינון הראשוני שאני עושה - לא משנה אם אני פוגש דרך אינטרנט, חברים שמכירים לי או בפאב - הוא מספיק טוב כדי שלא ארצה להיפטר מהבחורה באמצע הלילה".
- אם אתה מגיע לבית של בחורה והוא מג'ויף, זה מוריד לך ממנה?
"לכל אחד לפעמים, במיוחד לרווקים שגרים לבד, יש תקופות שאין להם כוח לנקות איזה שבועיים-שלושה. בפעמים הראשונות זה לא יוריד לי, אבל אם הקשר יילך לכיוון רציני - זה יפריע. פעם הכרתי מישהי כל כך מג'ויפת, שהיו לה בכיור כלים של חודש והשירותים היו סכנת נפשות. כל זה לא הפריע לי להישאר איתה שלושה ימים, אבל כשהיא יצאה מהבית למכולת, שמתי לי מוזיקה, שטפתי את כל הכלים וטיהרתי את השירותים".
משיחותי עם נשים התרשמתי שכשמדובר ברווקות, בחורים נוטים יותר לקיים את הפגישה במקום שבו הן קובעות - בבר האהוב עליהן למשל, ואילו כשמדובר בגרושות הנהנות מהסטיגמה הנפלאה של נואשות, ינסו גברים לכופף את זרוען ולגרום להן לנסוע גם לחורים משונים, לפי מה שנוח להם. למשל, אם את תל-אביבית והוא גר בקיסריה, הוא מסוגל להציע ברוב חוצפתו שתתני "קפיצה קטנה" לדייט בקיסריה.
לשגית, דווקא רווקה, בת 33, זה קרה עם מישהו שגר במושב נידח. "בפעם הראשונה נפגשנו בבית קפה באמצע הדרך בינינו, והפגישה זרמה", היא מספרת, "הוא סיפר שהוא בשלילה, והיה אך טבעי שאקח אותו הביתה. בדייט השני הוא כבר ביקש: 'את יכולה לקחת אותי ולהחזיר אותי?'. חטפתי את החום של החיים שלי - עם כל הכבוד, חמודי, אתה הגבר. אמרתי לו: בוא נרד מזה".
- הקיצר, נגמרו היחסים לפני שהתחילו?
"כן. אבל בכל מקרה, בדייטים, כשמגיעים לשלב הפגישה בבית, אני אעדיף קודם כל אצלו - אני לא תמיד רוצה שיידעו איפה אני גרה בדיוק. יש מספיק מופרעים שהם נחמדים שתיים-שלוש פגישות, אבל למעשה הם חולי נפש".
- אז מופרע כזה, את הולכת אליו הביתה?
"תקראי לי חשדנית, תקראי לי פרנואידית, אני לא רוצה שיידעו איפה אני גרה. אני צריכה את השליטה
וצריכה את היכולת להחליט מתי חותכים. הרבה יותר קל ונוח להסתלק מאשר לסלק. אני בנאדם מאוד חסר סבלנות להולכים על שתיים בבוקר, וככה אני יכולה להסתלק מראש ולא נשארת לישון. פעם עשיתי את הטעות ונשארתי לישון. זה היה בפגישה הרביעית, אצל מישהו מאוד מאוד אמיד, אחרי שתי פגישות במסעדה ופגישה אחת בבית. הבית היה מאוד מפואר, נקי ומסודר, סקס מופלא, הכל נהדר - ובבוקר הבנאדם התהפך עלי שאת לא מבינה. לא הייתה לו סבלנות אלי על הבוקר, באתי ללכת - אבל הוא פשוט הטיף לי והתחיל לחנך אותי והסביר לי למה אני לא בסדר. לא נעים".
אולי ההרפתקנות יורדת עם הגיל, כי גם עדית, עורכת דין בת 38 ורווקה, חושבת כמוני. "אני קוראת לזה הקלות הבלתי נסבלת של הזיון", היא אומרת. "כשקובעים אצלו יש את הסצנריו שיכול להיות מאוד מאיים - ומה יקרה אם אחרי, הוא יחליט שבא לו לישון לבד? ומה יהיה אם אני אצטרך לקום ולהתלבש ולחמוק מהדירה במקום להירדם לי אחרי הסקס? זה נראה לי כל כך משפיל, שאני מעדיפה לא לקחת את הסיכון, ולהיות אצלי בבית. ביתי הוא מבצרי. כשאת שוכבת עם גבר אצלו, הקלפים בידו, ותמיד יש את הסיטואציה שבה את יכולה למצוא את עצמך מקבלת הצעה שישלם לך על מונית חזרה, או במקרה הטוב ביותר ילווה אותך למטה. לפחות כשזה קורה אצלי, במקום הפרטי שלי, אני מרגישה שזה משאיר לי את הבחירה. שהוא יישאר או יילך".
- ואת תמיד אוהבת לישון איתו אחרי הסקס?
"בדרך כלל כן, כי סקס בשבילי הוא לא רק מילוי של צורך פיזי באורגזמה. זה מגע, חום. אם יש מישהו
שאני לא רוצה להיות איתו, בכלל לא אגיע לסיטואציה מינית איתו, ואז ממילא כל השאלה של לישון ביחד לא תעלה. אני יודעת מכמה מהחברות שלי שהן אוהבות לישון אצלו כדי 'לבדוק את העניינים' ולראות איך נראה חדר השינה שלו, מה הוא מחזיק בארון באמבטיה, חיטוטים שכאלה, ויש תמונה של האקסית על המקרר, אין תמונה... אותי זה פחות מעניין.
"יש גם סיכונים מצחיקים בלהישאר אצלו. כשהייתי סטודנטית קרה לי פעם מקרה די משעשע: מישהו שעבדתי איתו בבר, ואחרי חיזור מאוד אינטנסיבי של כמה ימים יצאנו יחד, עליתי אליו אחר כך, היה סקס ונרדמתי אצלו. בבוקר התעוררתי, הזזתי את היד שלו שנחה עלי וקמתי עירומה לקחת לי משהו לשתות. לקחתי משהו מהמקרר והסתובבתי, ומולי היה - עירום גם כן - מי שהתברר כשותף שלו לדירה. מסתבר שהכרנו כבר קודם לכן, הוא עבד במקום העבודה שלי. לא ידעתי שהם שותפים לדירה, והוא מן הסתם הופתע לגלות את מי שעובדת איתו עומדת עירומה במטבח שלו בבוקר. הרגשתי איך אני מסמיקה, איכשהו התעשתתי, הנהנתי לו לשלום במבוכה וחמקתי לחדר. כשראיתי אותו בעבודה אחר כך זה היה מביך קצת, אבל אחר כך זה הצחיק אותי. המשכנו להתנהג כרגיל, אף אחד לא הזכיר את מה שהיה שם".
כשהייתי בפעם האחרונה בדירה של בחור, כבר כשנכנסתי רציתי ממש לברוח משם. זו לא הייתה דירה
מוזנחת ומלוכלכת במיוחד, סתם חשופה ומדכאת. בסלון היו רק שולחן, שני כיסאות וטלוויזיה - והוא
הזמין אותי ברוחב לב לצפות בה, והציע לי תה כתקרובת בלעדית. בחדר השינה שבו הצצתי הייתה רק מיטה, אפילו לא ארון. הבגדים היו תלויים על איזה מתקן מאולתר. התנצלתי על כאב ראש שתקף אותי במפתיע, ופשוט נסתי משם על עקבי, כשאני רצה כל הדרך הביתה. חזי יוסף, הספר שסירק אותי לכתבה, סיפר לי שכשאשתו דורית נכנסה לדירת הרווקים שלו, לפני 20 שנה, היא התעטשה ללא הפסקה. פיתחה אלרגיה לדירה, מהאבק. וזו עוד הייתה דירה מדוגמת, של ספר-צמרת דאז.
מבין שלל המיטות שנחתו בהן הנשים שראיינתי, את כתר המוזרה ביותר קוטפת ללא ספק מיטתו של אותו בחור חולה סיני, שטרח ובנה לעצמו דגם של חצי-האי הדרומי הנחשק - מסגרת עץ גדולה ממולאת בחול ים, עליה פרש מחצלת, וכך הוא ישן לו בנחת, מתחת לתקרתו לא-זרועת-הכוכבים. השמועות מספרות על בחורות שחטפו שם שפשפת. הוא, אגב, לא מבשר מראש לדייטיות שלו על המצע הייחודי שמצפה להן. אל תגידו שלא הזהרתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם