מה הבעיה שלי? ימימה מלמדת איך למלא את חצי הכוס הריקה
כשאני בתודעת בעיות אני מתחילה להבין שאני בעייתית. אני נהפכת לבעיה, וזאת בעיה בשביל בעיה לפתור בעיות. אז מה התשובה? שבעיה היא תודעה, לא מציאות
אם אני לא מתרכזת, בקלות בלתי נסבלת אני עלולה להיזרק לתודעת פיתרון בעיות. הדברים השמחים ביותר עלולים להפוך להיות בעיה שצריך לפתור. משמח ככל שיהיה, תנו לכל פרט חמש דקות בתוך החיים שלי, והוא מייד יתנגש מפה עם הפרט הזה, ומשם עם פרט אחר. ואם אני בתודעת הבעיה – הופ, אני בבעיה.
וזה מילא. פרט לכך שצצות לי המון בעיות במשך היום, כשאני בתודעת בעיות אני מתחילה גם לראות את הבעיות של עצמי. הרבה בעיות יש לי. אני ממש בעייתית. למשל, בסדר וניקיון. אני שוכחת כל מיני חפצים בכל מיני מקומות ואחר כך מחפשת ולא מוצאת, וזאת בעיה לפתור בעיות בתוך הבלגן הזה. יש לי גם נטייה בעייתית מאוד לדחות דברים לרגע האחרון, ויש לי בעיה במחויבות, בעיה בקשב וריכוז, בעיות שינה, בעיות תפקוד. כל הבעיות אגב מומצאות לשם הדגמה בלבד, כי יש לי בעיה לחשוף את הפרטיות שלי.
חוץ מזה, זה בעיה לפתור בעיות אצל מבוגרים. אצל ילדים זה פחות בעיה. אצל מבוגרים - שנים של עבודה. גם בעיה.
יש ימים עתירי בעיות. ימים שבהם מגיעה עוד בעיה, ועוד אחת, ולפעמים מרוב בעיות אני שוכחת שהדבר הזה מולי הוא אדם יקר ולא בעיה שיש לפתור. מילא זה, לפעמים אני שוכחת שאני בעצמי אדם יקר ולא בעיה שיש לפתור. ואז, בעיה יוצאת אל יומה לפתור בעיות. וזו, תנחשו מה? בעיה.
זאת בעיה בשביל בעיה לפתור בעיות. זה כמו לבקש מחור לסתום חור, או לסגור את המינוס בבנק באמצעות מינוס בבנק אחר. תודעת בעיה היא כל כך בעיה, שמיד הכול נהיה בעיה, כי בעיה זה דבר מדבק ומתפשט. וכשמגיע אדם תמים לבקר בעיה, הוא הופך לבעיה בפני עצמו. אחר כך מתגלות הבעיות בחברה הישראלית, הפערים החברתיים, העוני והאלימות. ואם קצת רגישים גם מעבר, שזו בעיה בפני עצמה, אפשר לראות את הבעיות האקולוגיות של כדור הארץ, שאפשר להתעלם מהן, אבל בינינו - זו ממש בעיה. אז יש בעיות בלי סוף, ובעיה כמוני, מה היא כבר יכולה לעשות עם בעיות כל כך גדולות? מה, אין לי בעיות משלי?
ואם נדמה לי שאם אחכה רגע עד שתסתיים הבעיה הזאת ואז אשמח בחלקי, אני חיה באשליות. בעיה היא תודעה, לא מציאות. בדיוק כשם שכל נתון פשוט יכול להפוך לבעיה, יכול כל נתון גם להישאר סתם ובתמימות נתון פשוט, שניתן לי ברגע הזה. לא טוב ולא רע.
הלימוד מציע לי תודעה אלטרנטיבית. עזבי בעיה, הוא אומר לי, לא תצאי מזה. בתודעת בעיה, את לא רואה בעיניים. לא רואה טוב ולא רואה רע, רואה רק בעיה. בעיה זה ממכר, וגם מדבק.
איך אפשר להיגמל?
זו לא היתממות. יש דברים שנראים ממש לא טובים. יש אפילו מחקרים שמוכיחים באופן חד משמעי שיש דברים שהם לא טובים. יש דברים שניסיתי מספיק פעמים כדי לדעת שהם אינם טובים. ובכל זאת, הלימוד מתעקש: להוסיף טוב על טוב. אולי הוא מתכוון רק אצל אחרים, כי אצלי לפעמים נדמה לי שיש פה ושם דברים שהם חד משמעית רעים.
הטוב אליו מכוון אותי הלימוד הוא טוב חדש ולא מוכר. לא הטוב שאני מכירה. טוב בלי להבין. טוב בלי הסבר. טוב אקסיומטית. טוב שהוא תשובה ניצחת לתודעת הבעיה. הלא בדיוק כפי שגיליתי בפסקאות למעלה, לפעמים אני מאבדת קצת את השיפוט המדויק, ועשויה לראות כל דבר כבעיה. בדיוק באותה מידה, אני יכולה לאבד את השיפוט המדויק, ולהחליט מראש, אקראית, שאני לוקחת בטוב מה שמגיע, ומוסיפה עליו טוב.
ממילא אני ממציאה ומדביקה תווית, אז למה לא לבוא בטוב?
ואם אני לא רואה טוב, שווה להסתכל יותר טוב.
יום טוב.
סיגל אלגרנטי, מטפלת בשיטת גרינברג ולומדת לימודי חשיבה הכרתית על פי ימימה. לאתר הבית
פרטים נוספים על הלימוד במייל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם