יופי של טור. אני אוהב את איך שאת עוברת מהכללי לפרטי. כך אפשר גם לראות איך הלימוד הכללי, הפתוח לכל, ראוי לפרשנות אישית. איך כל אחד [ואחת] יכול לתרגם את האידיאה לכלי יומיומי.
מאיפה הבטחון? למה הקביעה?
עפ''י תגובתך - אין ספק שאת תלמידה שקדנית של ימימה, להזכירך - הניתן לך ניתן כדי לתקן אצל עצמך ולא את האחר. תציעי מאמר לאתר ופרסמי אותו - על פי הבנתך הקפדנית. או כתבי כאן בתגובות את נקודת ראותך - במקום לבקר.
במקום להבין את הכתוב התמקדה נאוה בבעיה וזו בדיוק הבעיה...
הבסיס של הטור הינו בחירה בין פוקוס על הבעיה (ביקורת על טור נהדר למשל...) ובין פוקוס על הרעיון המוצלח שאפשר לקחת מהטור (למשל לחשוב על הטוב ולעשות אותו טוב יותר). להעביר עליו ביקורת - איןהחמצה גדולה יותר...
מה שמקסים בגישה של סיגל זו המחשה ברורה של הפשטות הגלומה ברעיונות המוצעים לנו. ועל כך - רצוי וראוי לברך ולהודות.
ואין כמו ערב חג שבועות כדי להמחיש שרצוי להביט על הטוב ולהוסיף עליו במקום להתמקד בבעיה כזו או אחרת
זה מוצג כמו עוד תורת ניואייג' בערימות תורות שכבר יש.
וימימה זה כל כך אחרת.
הכתבה הראשונה היתה מצוינת. היתה שיעור, חלק.
ופה זה עוד כתבה שכל לומד תורה רוחנית/פסיכולוג היה כותב.
אין מה למלא כי אין חסר.
המקור שלך הוא מצוין ואת מתחברת לחומר הלימוד, אז למה לנסות ולרצות את הקורא?