בלגיה שווה כיבוש: טיול ציורי בחבל הארדנים
אם גם אתם חשבתם שבלגיה לא שווה ביקור, היכונו להפתעה. בחבל הארדנים שבדרומה ממתינים לכם שמורות טבע, כפרים ציוריים, מערות של האדם הקדמון וגם אתרי קרבות הענק ממלחמת העולם
לא ייתכן, אמרנו לעצמנו, שאנו משוטטים בכל המדינות המקיפות את בלגיה ומתעלמים ממנה עצמה. על בריסל ובעיקר על ברוז' כתבנו ונכתוב בהזדמנויות אחרות. הפעם נספר על חבל הארדנים, שהיה לנו כתעלומה והתברר כיעד תיירותי מושלם. אל תתבלבלו: יש גם חבל ארץ צרפתי שנקרא ארדן. משני עברי הגבול, בצרפת ובדרום בלגיה - בוואלוניה, מדברים צרפתית בעוד שבצפון בלגיה, בפלנדריה, מדברים פלמית. לכן, כל השמות שתיתקלו בהם כאן ייכתבו בצרפתית.
חבל הארדנים משתרע בדרום ואלוניה וגובל, כאמור, בצרפת, אך גם בלוקסמבורג ובגרמניה. הוא נחשב לריאה הירוקה של בלגיה. הוא נהנה משפע של נהרות זורמים, יערות, שמורות טבע וכפרים שמחכים לציירים שינציחו אותם, וכל הטוב הזה יוצר גן עדן לחובבי טיולים "ירוקים".
בחרנו להתמקם בפורפו (Furfooz), כפר בנפת נאמור (Namur). בכפר הזה גרים 150 תושבים, יש בו כנסיה, מסעדה אחת עם חדרי אירוח ושמורת טבע עשירה בשבילי הליכה. הכפר נודע בזכות מערות פרה-היסטוריות שנמצאו בקרבתו ובהן נחשפו ב-1872 שלדים של אדם קדמון. בחרנו דווקא בכפר הזעיר הזה בזכות חדרי האירוח "La Ferme des Belles Gourmandes" השייכים לוואלרי דוד, צעירה נעימה המתגוררת עם משפחתה באותו מבנה עתיק שבו השתכנו.
הגענו אל הכפר ביום חמישי לפנות ערב. האור הרך ששלחו קרני השמש האחרונות העניק למבני האבן גוון רומנטי. ואלרי גילתה לנו שהזוג שמפעיל בסופי שבוע את המסעדה (הוא השף, היא המלצרית) שבחצר ביתה הם אחותה ובן זוגה. בימים רגילים הוא מאכיל את חיילי נאט"ו בבסיס שכן. המסעדה,
יום המחרת, תחת שמיים אפורים וטפטוף מרענן, הוקדש לשמורת הטבע של פורפו. היה זה מזג אוויר אידיאלי לטיול ברגל לאורך ארבעה קילומטרים. לצד עתיקות מימי הרומאים ומערות קדומות מבטיח המסלול נופים שובי לב של הנהר לס (Lesse) הזורם בשצף מתחת למצוק. הבטנו בו מנקודות תצפית שונות. השביל המסומן יורד בהמשך אל הנהר ומעפיל בחזרה אל הכפר. מפה שאספנו במשרד התיירות בעיר הסמוכה דינאן (Dinant) הציעה שבילי הליכה נוספים. אנו ממליצים על השביל שמוליך לאורך הנהר, שאותו חוצים בהליכה על גשר הרכבת.
הנסיעה מפורפו לדינאן חושפת תמונות נוף שכמוהן ראינו רק בציורים. תחילת הדרך במישור חקלאי. בחלוף דקות אחדות מתעקלת הדרך במורד לעמק הנהר מס (Meuse) ולמפגש הסוער שלו עם נהר הלס, ומשם לכיוון העיר אליה נכנסים דרך שער טבעי, בין מצוק לצוק. דינאן בנויה בצילו של המצוק, והיא נמתחת בינו לבין גדת הנהר מס. כנסיית נוטרדם במרכזה, היא נקודת הציון הבולטת. רואים אותה כמעט מכל מקום.
מעל לכנסיה המרשימה נבנתה מצודה, שאליה אפשר להעפיל ברכבל (אפשר גם ברכב, או לטפס ב-420 מדרגות). בחזית הכנסיה ממוקמת הכיכר המרכזית, וביום הגיענו לעיר נערך בה פסטיבל של תזמורות כלי נשיפה. הסיבה לכך היא פרוזאית למדי: ממציא הסקסופון, אדולף סקס, הוא יליד העיר ובחודשי הקיץ נערכים בה אירועים מוסיקליים שונים. האירוע מתקיים בימי ראשון וביום הגיענו הוא החל בשעות הצהריים ב-11 נקודות תיירותיות, שבהן ניגנו תזמורות שונות.
בשעה מסויימת צעדו כולם לכיכר העיר כדי ליצור תזמורת בת מאות נגנים. לא בכך תמה החגיגה. כטוב ליבם בבירה המשיכו הנגנים לנוע ברחובות ולהפליא בנגינה עתירת אימפרוביזציה בעוד הערב יורד. ארוחת המולים באחת המסעדות על רציף הנהר היתה סיום מרשים ליום בלתי צפוי.
הנהר מס שימש ב-1914 את הצבא הגרמני הקיסרי כפרוזדור לפלישה לצרפת. העיר נאמור, בירת ואלוניה, נכבשה אז בתוך שלושה ימים. גם במלחמת העולם השניה לא ניצלה העיר מהרס. היא נפגעה במהלך הקרבות ב-1940- וגם ב"קרב על בלגיה" בשלהי 1944. כיום העיר היא מרכז מסחרי, ולא בכדי מכנים אותה "עיר בורגנית". אתריה הבולטים הם המצודה, שממנה אפשר לצפות על העיר, וכנסיית סנט-אובין. הבילוי העיקרי בעיר מתמקד בשיטוט ברחובות הססגוניים ובשתיית בירה. לפחות בחזית הזאת גוברים הבלגים על הגרמנים: הם מייצרים יותר בירה לאדם. סוגי הבירה שונים ורבים וכמעט בכל עיר וכפר יש לפחות מבשלה אחת. הצלמת התאהבה ב"לף" המקומית. שותפיה למסע ניסו עשרות סוגי בירה - בכל כפר את תוצרתו - ולא רוו. מדובר בדגימה זעירה משפע ההיצע.
ביקור בחבל הארדנים מחייב התייחסות לקרב האחרון של הגרמנים נגד בעלות הברית בחורף 1944/45. שישה חודשים לאחר הפלישה לנורמנדי קרבו כוחות הברית לאדמת גרמניה, וקווי האספקה שלהם התארכו בעוד שאלו של הגרמנים התקצרו. היטלר האמין שאת הקרב המכריע יש לנהל בחזית המערבית ולא במזרחית. התוכנית היתה לשחזר את ה"בליץ-קריג" מ-1940. הוא תכננן מתקפת פתע דרך אזור הארדנים, מתוך כוונה לפצל את כוחות הברית - הבריטים בפיקוד בריגדיר מונטגומרי והאמריקנים שבראשם ניצב גנרל פאטון - כדי להגיע לנמל אנטוורפן.
המתקפה הגרמנית, שכללה כאלף טנקים ו-200,000 חיילי ורמאכט, החלה ב-16.12.1944. הגרמנים הצליחו להפתיע את בעלות הברית, וכמעט שהגיעו אל גדות המס. זאת הייתה מערכה קשה שגבתה אבידות רבות והותירה אחריה סיפורי גבורה. הקרב העיקרי היה בקרבת העיירה באסטון (Bastogne). הדיביזיה המוטסת האמריקנית, ה-101, הוחשה לאזור כדי לעצור את המתקפה וכותרה. מפקד הדיביזיה דחה את הצעת הכניעה הגרמנית באמירה המפורסמת "NUTS", ובמאבק עיקש הצליחו חייליו לפרוץ את הכיתור.
המערכה הסתיימה בשלהי ינואר 1945 כשהכוחות הגרמניים, לאחר שעשרות אלפים מהם נפגעו, נטשו את כלי הרכב המשוריינים ונסוגו ברגל לארצם. עשרות אלפי חיילים אמריקנים נהרגו בקרבות האלה. ליד העיר באסטון הוקם אתר הנצחה בצורת כוכב עצום, וגודלו מותיר רושם בל נשכח בלב המבקר.
אל תוותרו על סיור בכפרים שבסביבות דינאן. הכפר סל (Celles), במרחק הליכה מפורפו, נחשב לאחד הכפרים היפים בבלגיה. מדריכי התיירות מציינים את הכנסיה המרשימה, סנט-הדלין שמה, הצופה על הכפר ממרומי גבעה, ואת טירת וו (Veves) המצויה כשני קילומטר ממנו.
לטעמנו, הכפר עצמו, בתי האבן שלו וסימטאותיו, מצדיק את תוארו. יש בו שלוש מסעדות משפחתיות, כך שגם אם מבלים שם ימים אחדים אפשר לטעום מגוון מנות. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לצפות בחזיון ימי ביניימי שבו נוטלים חלק כל התושבים, שלערב אחד מאמצים את תלבושות התקופה ומנהגיה.
מצפון-מערב לדינאן גילינו מסלול נסיעה מענג. תחילתו בעיירה אנסמר, על גדות המס, שממנה נוסעים לאורך גדת הנהר על כביש N96. במפגש עם D915 נפרדים מן הכביש הלאומי, חולפים בכפר מורוויל ועולים על D951 בדרך לכפר אמרטון. הנסיעה רגועה, ואת החוויות מזמנות החניות בפונדקים ובברים של בתי מלון מקומיים, שבהם חייבים לדגום את הבירה המקומית. הנסיעה בכבישים הצדדיים הבטיחה שלא נפגוש שוטרים. במפגש עם D951 פונים ימינה, מזרחה, לכפר האמנים מארדרה (Maredret). כאן אפשר לבלות לא מעט זמן ולרכוש מזכרות.
כנסיית מרדסו (Maredsous Abbey) עצומת המימדים, שמגדליה גותיים, חולשת על העמק שבו נטועים הכפרים. תחילתה כמנזר בנדיקטי, שהוקם ופרח החל מהמאה ה-19. שדרה רחבת ידיים מקבלת את פני הבאים. הכנסיה מציעה מרכז מבקרים, קפיטריה וחנות מזכרות, שמוכרת גם את התוצרת המקומית הכוללת גבינות ובירה ששמה יצא למרחוק. שני הכפרים השכנים, סוסיי ופולאן, בדרך לדינאן, זכו גם הם להיכלל ברשימת הכפרים היפים של בלגיה. בכולם מציעים חדרי אירוח, כך שאם תפוס אצל ואלרי, תוכלו למצוא חלופה ראויה.
את הלילה האחרון לפני הטיסה מומלץ לבלות בקרבת שדה התעופה (אם החלטתם בפעם הזאת לוותר על בריסל). העיר לובן היא פתרון מצוין, עם מבנים המעוררים השתאות. כאן נמליץ על חדר אירוח איכותי במחיר סביר "Park bed and breakfast", שחלונו משקיף לבריכות טבעיות ומנזר. הדרך לשדה התעופה נמשכה 30 דקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם