בעל בכל מחיר: שווה להתפשר, תקשיבו לבעלות ניסיון
אמריקה גועשת בעקבות "הינשאי לו,“! רב המכר של לורי גוטליב, אם חד הורית בת 42 שקוראת לנשים להפסיק לתור אחר גבר חלומותיהן ולהתפשר על הבחור ה“טוב מספיק“ להקמת משפחה
אפילו ב“ניו יורק טיימס“ השמרני לא נותרו אדישים, והמליצו על הספר כ“בחירת העורך,“ מה שגרם לו להתברג מיידית ברשימת רבי המכר היוקרתית של העיתון. הספר, שמנסה לשכנע נשים להקדים ולהינשא ואף להתפשר על בן הזוג, תואר שם כך: "הוא מאיר אמת לא נעימה ולא יפה. אבל האמת הזו יכולה לשחרר.“ גם עיתונים כלכליים כמו ה“פורבס“ התייחסו אליו, כשהם מצדדים בגישתה של גוטליב וכותבים ש“בעסקים בדרך כלל ’טוב מספיק‘ הוא מצוין. אז למה אנחנו דורשים שלמות בדייטים ובנישואים.“?
היה זה די צפוי שהספר של גוטליב, Marry him: The case for setteling for mr. good enough , יעורר בארצות-הברית אלפי תגובות, תומכות ומתנגדות: כבר לפני כשנתיים, כשגוטליב פרסמה ב“דה אטלנטיק,“ המגזין שבו היא כותבת בקביעות, את המאמר "הינשאי לו,“! התעוררה סערה. לדברי עורך המגזין, ג‘יימס בנט, בעשור האחרון לא היה מאמר שזכה לכל כך הרבה תגובות מקוראים. במאמר טענה גוטליב כי הבעיה היא שבדור האחרון נשים מחונכות מגיל צעיר שמגיע להן הכל. "המסר הוא: ’אל תתפשרי, מגיע לך לא פחות מהטוב ביותר.‘ לא מדובר בנרקיסיזם, אלא בנקודת מבט כוזבת על השווי שלנו. אנחנו רוצות גבר שהוא ,10 כי אנחנו מאמינות שאנחנו .10 אבל אנחנו מפספסות את העובדה שאנחנו לא. אף אחד הוא לא .10 לגברים יש חסרונות, אבל גם לנו יש. הרעיון הפמיניסטי שלנשים מגיע הכל, בתנאים שלהן, גורם לכך שהיום כל כך הרבה נשים נשארות ללא בן זוג. תראו מה קרה לי,“ כתבה.
מה קרה לה? גוטליב, אשה חריפה, שנונה ונאה, היא סופרת מצליחה ומוכשרת, שפרסמה כמה ספרים וסיימה לימודי רפואה. היא תמיד הייתה בטוחה שהיא כל כך מוצלחת, עד שכל מה שנותר לה לעשות היה להמתין למר סופר בעל. "הייתה לי רשימת דרישות,“ סיפרה בראיון לתוכנית הטלוויזיה "טודיי“ של רשת .NBC "רציתי שהוא יהיה מוכשר אך צנוע, קריאטיבי אבל לא אמן, מעל גובה של 1.70 ס“מ אבל לא יותר מ1.85- ס“מ. רציתי סיפוק אינטלקטואלי, מיני, חברי - רציתי הכל. רציתי שהוא ימלא את כל הצרכים שלי. היום אני מבינה שזה מופרך. פספסתי את הרכבת. בגלל התמקדות בפגמים וציפיות מוגזמות.“
את המאמר המפורסם שלה פתחה בסיפור מהפארק. "ביליתי עם בני בן החצי שנה
"‘זה חלום,‘ אמרתי לחברתי, ושתינו הנהנו בשקט במשך דקה. אבל אז פרצנו בצחוק. שתינו חלמנו להיות אמהות, אבל זה בבירור לא היה החלום שלנו. החלום שלנו היה זהה לזה של האמהות שלנו והאמהות שלהן: להתאהב, להינשא, ללדת ולחיות באושר לעולמי עד. אז, סירבנו להודות בכך. אבל היום אני בטוחה שאם היינו שואלות כל אשה בגיל ,40 רווקה והטרוסקסואלית, מה הדבר שהיא הכי רוצה בחיים, היא לא תענה שהיא רוצה קריירה טובה יותר, מותניים צרים יותר או דירה גדולה יותר. קרוב לוודאי שהיא תענה שמה שהיא באמת הכי רוצה זה בעל, וכחלק מזה גם ילד.
"אבל אם היו שואלים אותנו אז,“ היא כתבה, "היינו עונות שאנו מגדירות את עצמנו כפמיניסטיות ומתעקשות שאנחנו עצמאיות ולא מאמינות בכל אגדות הרווקה המסכנה. אבל במציאות היינו נשים שרצו משפחה רגילה. למרות שגדלתי באזור (בוורלי הילס) בו המטרה של כל אשה צעירה התחלפה מנישואים לרדיפה אחרי אידיאלים (השכלה! קריירה,(! כל אשה שהכרתי - לא משנה כמה מוצלחת, אמביציוזית, בטוחה בעצמה ומסודרת כלכלית - הייתה חשה בפאניקה בשילוב עם ייאוש אם היא הגיעה לגיל 30 ולא הייתה נשואה.
"כן, בוודאי,“ היא כתבה במאמר שלה. "אני מנחשת שיש רווקות שקוראות את המאמר שלי ברגעים אלה, ויכתבו מכתב לעורך כדי לומר לו שהנשים שאני מכירה בכלל לא מייצגות את האוכלוסייה הרחבה. אז כל מה שיש לי לומר הוא שאם את לא מודאגת, את אחת מהשתיים: מכחישה, או לא אומרת את האמת.“
"בין אם את מודה בכך או לא, יש סיבה אמיתית לדאגה,“ כותבת גוטליב בספרה. "במסיבות יום ההולדת של נשים בנות 35 עולות תמיד הבדיחות המוכרות: ’טוב, אני לא מרגישה זקנה, אבל הביציות שלי כן.‘ או: ’אני לא הופכת לצעירה יותר.‘ כולם צוחקים קצת יותר מדי חזק ולמשך קצת יותר מדי זמן, לא בגלל שהבדיחות מצחיקות מישהו, אלא בגלל שכולם יודעים עד כמה הן לא מצחיקות.“
והיא ממשיכה. "האמירות האלו מציגות את אחת הדילמות המורכבות והכואבות שנשים רווקות מחויבות להיאבק בהן בימינו: להתפשר או להישאר לבד? העצה שלי היא כזו: התפשרי! בדיוק כך. אל תדאגי בקשר לתשוקה או לקשר העז שחלמת עליו תמיד. אל תשללי בחור בגלל הרגליו המרגיזים, או בגלל שהוא לא יודע להתאים את החגורה למכנסיים. לפי התצפיות שלי, התמסדות תהפוך אותך למאושרת בטווח הרחוק. למעשה, העובדה שאני לא התפשרתי גרמה לי להבין שהפשרה היא הדרך הטובה ביותר.“
המילה "פשרה“ בהקשר של נישואים היא זו שמסעירה את אמריקה. בין מאות הראיונות בכל מדיום אפשרי, אפשר למצוא המון תגובות זועמות נגד הספר, כמו: "מה פתאום שהרווקה הזו תאמר לנו מתי ועם מי להתחתן“? או: "זה פוליטיקלי אינקורקט מה שהיא אומרת, היא מנסה להחזיר נשים אחורה ולהפוך אותן לביציות מתקתקות.“
כשגוטליב התארחה בתוכניתו הפופולרית של הפסיכולוג ד“ר פיל, אמרה לה אחת המפיקות של התוכנית: "אבל אני לא רוצה להתפשר! אני רוצה למצוא אהבת אמת. אני רוצה להיות מאושרת. את מעודדת נשים למכור את החלומות שלהן.“ גוטליב חייכה והסבירה שהיא לא בדיוק מתכוונת לפשרה, אלא להגדרה מחודשת של הציפיות והפיכתן לריאליות. "אני חושבת שנשים לא צריכות לוותר על הדרישות שלהן,“ ענתה גוטליב לד“ר פיל, "כן צריך להתאהב, להימשך לבן הזוג, אבל הדרישות צריכות להיות ריאליות וכאלה שחשובות להמשך החיים המשותפים. מה שחשוב הוא למצוא את הפרטנר המושלם, ולא את האדם המושלם. לא הורדת הסטנדרטים, אלא התאמתם למציאות. אני ממליצה לנשים להסתפק בגבר שהוא ’טוב מספיק,‘ ולא לחפש את הגבר המושלם. כי בסופו של דבר כולנו ’טובים מספיק‘ ולא מושלמים.“
גוטליב מתנסחת בחדות ובכנות. לד“ר פיל הסבירה כי הספר שלה אומר לאנשים מה באמת חשוב בחיים - לחפש אהבת אמת, אבל במובן של אושר לאורך השנים. "מה שקורה בפועל,“ הסבירה בראיון אחר, "הוא שנשים צעירות בשנות ה20- ותחילת ה30- שלהן מדלגות על כל אותם גברים שהם 9 מתוך 10 ואומרות: ’הוא לא ככה ולא ככה, ואולי כדאי לי לחפש משהו טוב יותר.‘ הן מחפשות את הגבר המושלם. במקרה הטוב, גבר כזה יהיה בלתי מושג, ובמקרה הרע הוא לא קיים בכלל. אז הן מוותרות על ה9- כדי לקבל ,10 ופתאום הן בנות ,40 ואז הן לא יכולות לקבל את ה,5- ואז הן מבינות ש9- זה לא פשרה. זאת הייתה מציאה.“
ההמלצה של גוטליב לנשים היא לא לחפש את הבלתי מושג, אלא להתמקד בקיים ובנגיש. "יש כל כך הרבה גברים נפלאים שרוצים מחויבות, שהם אטרקטיביים, חכמים ומעניינים. הם אולי לא מושכים כמו שחקני קולנוע, אולי קשה להידלק עליהם ממבט ראשון, ואולי הם לא עונים על החלומות שלנו על איך ’מיסטר רייט‘ צריך להיראות. אבל אסור לפספס אותם.“
גוטליב מאשימה במידה רבה את אמצעי התקשורת, במיוחד את הפרסומות, הסרטים וסדרות הטלוויזיה, בבניית אשליות כוזבות. בראיון למגזין "דה אטלנטיק“ אמרה שבסרטים ההתאהבות תמיד נראית כמו משהו מאגי. גבר ואשה מגיעים לסופרמרקט כשהם יפים, מאופרים ולבושים בסטייל, מושיטים את היד לקחת מוצר, והנה זה קורה - המבטים מצטלבים, המוזיקה מתגברת ובום - התאהבות. אבל זו לא המציאות.
"הבעיה היא שגדלנו לאידיאליזציה של הנישואים. אם הייתה לנו ראייה ריאליסטית יותר, לא כל כך הרבה נשים היו מוצאות את עצמן בגיל 40 לבד. היינו מנהלות את חיינו באופן אחר. גדלנו בתחושה שמשמעות הנישואים היא תחושת ניצוץ אלוהי, כך שתמיד לא היססנו לעזוב יחסים טובים רק בגלל שנדמה היה לנו שאין בהם מספיק השראה. אף שדווקא מערכות היחסים האלו יכלו להפוך אותנו לנשים מאושרות הרבה יותר, בהשוואה לאופציית הלבד.“
אחת הדוגמאות שניתנו היא הסדרה "סקס והעיר הגדולה,“ שנשים רבות ראו בכוכבת שלה, קארי בראדשו, סמל לאשה שלא מתפשרת על אהבתה ורודפת באופן בלתי נלאה אחרי מיסטר ביג. "האם אתן לא סבורות,“ היא כותבת בספרה, "שבטווח הארוך היה לה טוב יותר עם איידן? במיוחד לאחר שבאחד הפרקים היא פגשה אותו עם מנשא ותינוק. האם אתן יכולות לדמיין את ביג עם תינוק.“? וכמובן שגוטליב לא שוכחת לציין שקארי תפסה את מיסטר ביג בסרט, אבל מחברת הסדרה, קנדיס בושנל, שדמותה של בראדשו מבוססת במידה מסוימת על חייה, לא נישאה ל“ביג המיתולוגי.“
האם כולם צריכים להתפשר? לא. פרופ‘ בארי שוורץ, פסיכולוג, מסביר בספר שיש שני סוגים של אנשים: הממקסמים (דורשים מקסימום) והמסופקים, אלה שתמיד יפסיקו לחפש ברגע שהם ימצאו משהו סביר ונחמד. אלה שלא נישאו עד גיל 30 שייכים לממקסמים, שהדרישות או ההערכה העצמית שלהם לא מציאותיות. סקרים שבדקו מי בררן יותר משני המינים, קבעו שהתשובה היא: הנשים. בסקר אחד, נשאלו גברים ונשים מה יגרום להם להחליט אחרי פגישה אחת שלא ירצו לפגוש באדם זה שוב. הגברים ציינו שלוש תכונות "הגיוניות,“ לדבריה של גוטליב: מראה חיצוני, חום ועניין משותף. אבל הנשים ציינו 300 סיבות שיגרמו להן לא לרצות לפגוש בבחור שוב. נשים שהתראיינו לספר סיפרו שהן החליטו לסיים יחסים מסיבות כמו: "הוא הביא לי פרחים, אבל הם לא היו יקרים,“ "הוא היה אופטימי מדי,“ "הוא אהב אותי יותר מדי.“
לדברי פרופ‘ שוורץ, הדרישות של נשים היום גבוהות מאוד - תופעה שלא הייתה קיימת בדורות הקודמים. נשים כיום רואות עצמן "טובות מדי“ בשביל מערכת יחסים רגילה בין אנשים.
בסקר שני, נשאלו נשים וגברים אם הם היו מאושרים למצוא בן זוג שעונה על 80% מהדרישות שלהם. 80% מהגברים אמרו כן, לעומת 93% מהנשים שענו בלא מוחלט. "נשים רבות כיום,“ אומרת גוטליב, "מוסיפות עוד ועוד דרישות ובכך מרחיקות מעצמן את מה שהן באמת הכי רוצות - למצוא שותף לחיים ולהקים איתו משפחה.“
גוטליב מודה בגילוי לב שהיום היא מצטערת על כך שבגיל 30 עזבה את החבר שלה, שאז לא נראה לה בדיוק. רבות מחברותיה הרווקות סיפרו לה, רק אחרי שנשבעה לא להשתמש בשמן האמיתי, שאם היו יכולות להחזיר את הגלגל לאחור - הן היו נישאות בשמחה. "חברתי ג‘ניפר,“ היא כותבת, "בטוחה שחברותיה הנשואות הבינו בגיל 30 את מה שהיא מבינה רק עכשיו. הן הבינו שכאשר סדר העדיפויות שלך משתנה מרומנים להקמת משפחה, הדרישות שלך צריכות להשתנות. יש גברים שהגובה שלהם הוא 1.62 ס“מ, אבל הם מבינים אותך ויהיו שותפים נהדרים לחיים. חברתי הנשואה הציעה לי לבחון מחדש את הגברים שנמצאים בקטגוריית השמנים, הקירחים והמבוגרים (שהרי כולם הופכים לכאלה בסופו של דבר,( אבל כאלה שאת מכבדת מבחינה אינטלקטואלית, כאלה שמצחיקים אותך ומעריכים אותך. הפשרה איננה אידיאלית, אבל התדמית שלה הרבה יותר גרועה מהמציאות.“
לאג‘נדה של גוטליב יש המון מתנגדים, במיוחד בשאלת הגבול, כלומר היכן בדיוק עובר הגבול בין פשרה כואבת ללהיות מציאותית וריאלית. גוטליב אומרת שאינה ממליצה על חיי אומללות, ואת הגבול כל אשה יודעת בעצמה. היא גם טוענת שהיא לא אומרת שום דבר חדש, רק שהיא מנסחת זאת בצורה יותר ברורה וחדה. ומה שלא יהיה, היא ממליצה לכל הנשים ללמוד לא להתעכב יותר מדי. תחילת שנות ה- 30- זה הדד-ליין.
החלקים המדכדכים ביותר בספר הם אלה שבהם היא מספרת על חייה היום, והיא אף מודה בכך: "הסיפור שלי מדכא.“ היא לא מייפה את המציאות. "הקסם שלנו בגיל 40 לא דומה לזה שהיה בשנות ה20- ותחילת ה,“30- היא כותבת. "בגיל 40 יש לי קמטים, שקיות מתחת לעיניים ושיער במקומות שלא ידעתי שיכול לצמוח אצל נשים. כשהחלטתי להביא לעולם ילד לבד, לא ויתרתי לרגע על החלום שלי למצוא את הנפש התאומה שלי. האמנתי שאני יכולה לזכות בהכל. תינוק עכשיו, נפש תאומה אחר כך. ובכן, הא, הא, הא! ועוד הא.“!
האמונה שלה שתפגוש את הנפש התאומה אחרי הלידה התבססה במידה רבה על ספר שקראה, פרי עטה של אם חד הורית שמצאה את אהבת חייה אחרי לידת ילד מתרומת זרע. "מה שהיא שכחה לספר הוא שבעשרת החודשים הראשונים לחיי בנך את מזדקנת בעשר שנים, ולא רק שאין לך זמן להתקלח או לאכול - את גם לא יוצאת מהבית אלא רק על מנת לעבוד. הספר גם לא תיאר איך נראים הדייטים שלי מהאינטרנט. אפילו אמהות שהתגרשו נמצאות בפוזיציה טובה יותר. להן לפחות יש ימים חופשיים שבהם הילד נמצא אצל בן הזוג. אז פלא שהיום אני חושבת: ’לא היה חכם יותר להסתפק ב‘מר טוב מספיק‘ בזמן שהמניות שלי בשוק הרווקים היו בשיאן.“‘?
היום גוטליב מחפשת את מר "טוב מספיק,“ וההיצע אינו מלהיב. "היום אני מוכנה להתפשר יותר כדי להתמסד, אבל קשה לי להתפשר על דמות אב לבן שלי,“ היא מנמקת, אבל לפחות נשארת אופטימית. את הספר היא הקדישה: "לבעלי, מי שלא תהיה.“
ואם חשבתם שגוטליב לא מודעת לכך שגם נישואים זה לא איזה גליק, הרי שחברותיה הנשואות מזכירות לה את זה שוב ושוב. "פעם כשהאזנתי לכל הקיטורים על הבעל המעצבן שלהן, הרגשתי טוב עם ההחלטה שלי להישאר לבד ולא להתפשר. אבל בשיחות נפש התברר לי שאותן אמהות נשואות לא היו מתחלפות איתי אפילו לא לשנייה. לא משנה עד כמה הן רצו בעל אחר, הן - כמוני - היו מעדיפות להרגיש לבד בתוך נישואים מאשר להיות לבד בפועל, כי הן יודעות - כמוני - שנישואים זה לא באמת חיבור קוסמי בין נשמות תאומות, אלא יותר סוג של שותפות. חברותי הנשואות לא מבלות בפועל כל כך הרבה זמן עם הבעל שלהן, ובמידה רבה הטענה המרכזית שלהן נגד הבעל היא שהן לא רואות אותו מספיק. אז אם את לא רואה את בעלך הרבה, אבל יש לכם נושאי שיחה משותפים והוא אדם הגון, עם הכנסה נוספת שמאפשרת לך לבלות יותר זמן עם ילדייך, עד כמה זה משנה שהוא לא האחד והיחיד שעליו פינטזת.“?
וזה לא שהיא "נואשת עד כדי כך,“ לדבריה, אלא ש“ההבנה שלי על מהות הקשרים השתנתה. אני משתוקקת לבן זוג שיעניק לי תחושה שיש לי שותף. אז מה אם הסקס איתו לא מושלם? כמה סקס עושים זוגות נשואים בכל מקרה,“? היא שואלת.
וגם כשחברותיה אומרות לה שהיא בת מזל, היא לא משתכנעת. "הן אומרות לי,“ היא כותבת בספרה, "יש לך מזל שאת לא צריכה להתווכח עם בעלך. אחת אמרה לי: ’את בת מזל שאת לא צריכה לעשות סקס כשלא בא לך.‘ אז אני אומרת להן בכל פעם: ’או.קיי, אם אתן כל כך אומללות, עזבו את הבעל שלכן. ואתן יודעות מה? שלחו אותו אלי לכאן.‘! עד היום אף אחת לא נענתה להצעה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם