בכתבה לוקחים כמובן מאליו שתפקידן של נשים בחברה הוא להתחתן ולהביא ילדים לעולם, וכמה שיותר מהר. לא עוצרים על מנת לבחון אושר והגשמה. לא חושבים לרגע שאולי גם גברים מחפשים להינשא ולהקים משפחה. נשים מוצגות כמחפשות הבעל האולטימטיביות והגברים פשוט נענים לרצונן.
הסופרת מתארת את חיפושה אחר בעל כמשהו חומרי כמעט, היא מתייחסת לגבר כאל מוצר ששאפה לקבל ללא ''פגמים'' אנושיים כלשהם. כמו היחס המשטח כלפי גברים, הסופרת רואה גם נשים כבאות מאותו פס ייצור, כולן רוצות בעל, היא יודעת כי היא אישה, אז כנראה שהיא יודעת מה כל הנשים בעולם רוצות, כי כולן הרי אותו דבר. באותה נשימה, היא תולה את כל ה''קסם'' של נשים במראה צעיר והיעדר קמטים, כל יתר המאפיינים פחות חשובים.
במקום לעודד נשים לחפש אחר מה שטוב להן, הסופרת מעודדת נשים להיכנע עוד יותר להכתבות החברתיות, שאותן היא מחזקת. להתפשר על מנת להתאים לקודים החברתיים, של נישואים לפני גיל 30 (היא אפילו קובעת אותו כדד ליין). והצבת ''השגת'' בעל וילדים כמטרות האמיתיות אליהן נשים חותרות, כאשר כל שאר הדברים בחיים כמו קריירה, השכלה והגשמה בדרכים אחרות, רק מסיחים נשים ממטרתן.

להתחתן עם מי שהוא ''טוב מספיק'', לטענתה של לורי גוטליב זאת הדרך לחיות חיים מאושרים, האומנם? מי טוב מספיק? איך נגדיר את זה? האם אהבת אמת נכללת בקריטריונים או שניתן לוותר עליה? האם ביסוס כלכלי חשוב יותר מסקס טוב או קשר בינאישי ונושאי עניין משותפים?
חבר שלי ואני בקשר כבר למעלה משלוש שנים, כרגע לא נראה לנו שנתחתן זה עם זו. כנראה משהו חסר בקשר, אני לא יודעת לשים עליו את האצבע (אחרת היינו משפרים את זה, או לפחות נפרדים בשל סיבה מסויימת), תחושת בטן שכזו. לפי המאמר, אני עכשיו אמורה להבין שתחושת הבטן שלי נובעת מהמדיה ששטפה לי את המוח וגרמה לי לרצות קשר מושלם, לחוש פרפרים בכל פגישה. האם המדיה היא זו שגרמה לנשים לחשוב שמגיע לנו את הטוב ביותר? לדעתי זה נבע קודם מהרצון הנשי.
האם ללמוד מטעויות של אחרים ולהתחתן עם גבר ''כמעט חלומותי''? בעיני חתונה ונישואין זה לחיים. איך אני יכולה לבחור להתחתן עם מישהו שכבר עכשיו אני לא בטוחה ב100% לגביו? לורי גוטליב טוענת שאין סיכון, נישואין או גירושין- הכל טוב יותר מאשר להיות רווקה. לפיה נשים כיום צריכות גבר כדי להרגיש טוב לגבי עצמן? לדעתי זו גישה מיושנת.

מדוע בחורה שנשארת רווקה מוצגת כסחורה פגומה ולא כאישה חזקה ועצמאית?
האם באמת זה מה שחשוב- להתחתן? ומה עם נשים בנות 40 שמעולם לא למדו או בנו לעצמן קריירה? בעיניי זהו פספוס גדול יותר...
רווקות מוצגות כנואשות, ומה עם הגברים? האם גם רווקים בני 40 מוצגים כנואשים? כנראה שלא.

מה החוכמה להחליף ''סבל'' אחד של להיות לבד, בסבל שני של לבלות את החיים עם מישהו שלא באמת רוצים?

זו שיולדת מבנק הזרע. איזה פשרות היא והילד שלה יעשו כל החיים? האם לבד זה לא פשרה? בנות יקרות! כל החיים הם פשרה. ומי שלא יודע להתפשר נשאר בחוץ. האם העבודה שלכן היא לא פשרה באיזשהו מקום? או שמדובר בעבודה מושלמת? ממש מהאגדות? האם היחסים שלכם עם אמא מושלמים? האם תוותרו עליהם? פקחו עיניים ותפסיקו להאמין לטלוויזיה. תאמינו לסבתא שלכן שרצתה בטובתכן.

מה שנשים באמת באמת רוצות זה מה שהסבתא רבה שלהן רצתה - למצוא בן זוג בסדר, התחתן וללדת. זה הכל. לא חייבים להעמיס על זה את כל אגדות הפיות והרומן הרומנטי. נישואים זה משהו פרקטי. זה נוח, זה מחזק וזה טוב לילדים. שני הורים הם קרקע יציבה מבחינה כלכלית ורגשית לילדים. אין דרך אחרת ואופצית הללדת מבנק הזרע העיקר לא להתפשר חלילה על מישהו שהוא פחות ממושלם - עצובה.

בכתבה לוקחים כמובן מאליו שתפקידן של נשים בחברה הוא להתחתן ולהביא ילדים לעולם, וכמה שיותר מהר. לא עוצרים על מנת לבחון אושר והגשמה. לא חושבים לרגע שאולי גם גברים מחפשים להינשא ולהקים משפחה. נשים מוצגות כמחפשות הבעל האולטימטיביות והגברים פשוט נענים לרצונן.

הסופרת מתארת את חיפושה אחר בעל כמשהו חומרי כמעט, היא מתייחסת לגבר כאל מוצר ששאפה לקבל ללא ''פגמים'' אנושיים כלשהם. כמו היחס המשטח כלפי גברים, הסופרת רואה גם נשים כבאות מאותו פס ייצור, כולן רוצות בעל, היא יודעת כי היא אישה, אז כנראה שהיא יודעת מה כל הנשים בעולם רוצות, כי כולן הרי אותו דבר. באותה נשימה, היא תולה את כל ה''קסם'' של נשים במראה צעיר והיעדר קמטים, כל יתר המאפיינים פחות חשובים.

במקום לעודד נשים לחפש אחר מה שטוב להן, הסופרת מעודדת נשים להיכנע עוד יותר להכתבות החברתיות, שאותן היא מחזקת. להתפשר על מנת להתאים לקודים החברתיים, של נישואים לפני גיל 30 (היא אפילו קובעת אותו כדד ליין). והצבת ''השגת'' בעל וילדים כמטרות האמיתיות אליהן נשים חותרות, כאשר כל שאר הדברים בחיים כמו קריירה, השכלה והגשמה בדרכים אחרות, רק מסיחים נשים ממטרתן.

למה אני צריכה להתפשר? אני כן 10 ואפילו יותר. מוצלחת עם חוש הומור, ידענית ודעתנית, נאה, חכמה - מ ו צ ל חת ! אה , כן, יש חיסרון - אין לי הרבה כסף... לכן - מחפשת גבר מוצלח ביותר ו... עם כסף. כן - אתה , נא להתקשר אלי...

מדוע בחורה שנשארת רווקה מוצגת כסחורה פגומה ולא כאישה חזקה ועצמאית?
האם באמת זה מה שחשוב- להתחתן? ומה עם נשים בנות 40 שמעולם לא למדו או בנו לעצמן קריירה? בעיניי זהו פספוס גדול יותר...
רווקות מוצגות כנואשות, ומה עם הגברים? האם גם רווקים בני 40 מוצגים כנואשים? כנראה שלא.

מה החוכמה להחליף ''סבל'' אחד של להיות לבד, בסבל שני של לבלות את החיים עם מישהו שלא באמת רוצים?

חתונה בכל מחיר איננה הפתרון. אישה צריכה להיות שלמה עם עצמה.

כל הקידמה וההתפתחות משנה את סידרי הטבע . האשה כבר לא אשה והגבר כבר לא גבר - כל הסדר הלך ויש רק בלגן וזה תורם לדרישות המופרזות של 2 הצדדים.
גם שיקולים כלכליים להכנס לתוך הבוץ הזה ...

אני גם חושבת שהיום יותר מדי שבויים במיתוס האחד או האחת שכמעט ולא קיימים. וגם כשמוצאים כאלו הנישואים לא תמיד מושלמים ועם האכזבה באים הגירושין. אבל כששני בני הזוג מודעים לכך שזוגיות היא חברות ומשפחה יש סיכוי רב שהעמידה על קרקע המציאות תועיל להם.

מצד שני כאשר מאיזושהי סיבה האשה לא נישאת או כאשר הנישואין קשים, אז היא לא צריכה להתפשר ויש לה הרבה יותר אופציות מאשר לחיות עם בעל שלא מתאים לה או שונא נשים כמו שרואים כאן, היא יכולה להתפרנס, היא יכולה ללדת בלעדיו, היא יכולה למצוא לה עיסוקים וחברים ואין עליה אות קין של אשה לא נשואה.

להתחתן עם מי שהוא ''טוב מספיק'', לטענתה של לורי גוטליב זאת הדרך לחיות חיים מאושרים, האומנם? מי טוב מספיק? איך נגדיר את זה? האם אהבת אמת נכללת בקריטריונים או שניתן לוותר עליה? האם ביסוס כלכלי חשוב יותר מסקס טוב או קשר בינאישי ונושאי עניין משותפים?
חבר שלי ואני בקשר כבר למעלה משלוש שנים, כרגע לא נראה לנו שנתחתן זה עם זו. כנראה משהו חסר בקשר, אני לא יודעת לשים עליו את האצבע (אחרת היינו משפרים את זה, או לפחות נפרדים בשל סיבה מסויימת), תחושת בטן שכזו. לפי המאמר, אני עכשיו אמורה להבין שתחושת הבטן שלי נובעת מהמדיה ששטפה לי את המוח וגרמה לי לרצות קשר מושלם, לחוש פרפרים בכל פגישה. האם המדיה היא זו שגרמה לנשים לחשוב שמגיע לנו את הטוב ביותר? לדעתי זה נבע קודם מהרצון הנשי.
האם ללמוד מטעויות של אחרים ולהתחתן עם גבר ''כמעט חלומותי''? בעיני חתונה ונישואין זה לחיים. איך אני יכולה לבחור להתחתן עם מישהו שכבר עכשיו אני לא בטוחה ב100% לגביו? לורי גוטליב טוענת שאין סיכון, נישואין או גירושין- הכל טוב יותר מאשר להיות רווקה. לפיה נשים כיום צריכות גבר כדי להרגיש טוב לגבי עצמן? לדעתי זו גישה מיושנת.

למה שנתחתן סתם?

מכל כוון אפשרי הגברים חוגגים בענק.
המבחר עצום, הסחורה יותר ממשובחת, הסקס חופשי וקל ומה לעשות יש עודף נשים. על כל זה נשים בגדול, זקוקות וכמהות יותר למסגרת המשפחתית

היום אישה יכולה להשאר רווקה (כמוני) עם ילד ולהיות מאושרת. למה אני צריכה טבעת?

הנשים המתוארות בכתבה לעולם לא יהיו מאושרות. בעצם הגבר לתפיסתן הוא יצור שמטרתו להגשים סטטוסים וריגושים אישיים, בדרך כלל מדובר בכסף. אני לא חושב שזה יהיה להן פשוט ''להתפשר'' כי לא מדובר בפשרה, מדובר בצורך להבין שנישואין זה לא חובה, זה רק במידה ואפשר ליצר עולם משותף. נשים שלא מסוגלות לכך לא יהיו מאושרות מתוך ''פשרה'' בלבד כי לא זאת הבעייה שלהן. יותר טוב להן להמשיך לבד רק עם המודעות שאין להן כל חובה לממש זוגיות במובן של לבנות משפחה, הן יכולות בעולם המערבי להסתדר לבד בלי הצורך לסבול ולקונן ולהתמרמר ולהציק בכך לסביבה.

תשובה: בחורה עם שני כלבים.

את בחורה וניחשת נכון? איזה פרס את רוצה?

ואם אתה גבר שרוצה פרס - מצטער, אני לא בקטע הזה..

לדעתי רוב הנשים שלא נישאות אינן עושות את זה מתוך הערכה עצמית גבוהה, אלא להפך, מתוך הערכה עצמית נמוכה:
1. הן שוכבות עם גברים רבים כי הן מאמינות שרק כך יוכלו למצוא אהבה, ולא מתוך תכונות אופי. כתוצאה מכך הן תמיד בין מערכות יחסים כושלות ושטחיות. אין להן אומץ להודות שהן רוצות מחוייבות, הן אינן מסוגלות לעמוד על שלן מול גבר.
2. רבות באות מבית פטריאכלי שבו מעמדן היה נמוך ביותר, והן חוששות לעבור את אותו דבר בבית הבעל. הן מאמינות שרק לבד תוכלנה לעמוד על זכויותיהן ולהצליח, ברירת מחדל עצובה, אך אולי הן אינן רואות אופציה אחרת ''שפויה''.
3. נשים אינן מקודמות מקצועית כמו גברים, מאבקן לצמרת הוא קשה ומייגע פי כמה, והן נתקעות מאחור פעמים רבות, ומתעוררות מאוחר מדי. בקיצור, נראה שהסוסים ברחו מהאורווה. אין להשיג את מעמד האשה אחורה, אלא להפך, לעודד ילדות מגיל צעיר להגשמה עצמית וצמיחה, כך שבבגרותן, ידעו מי הן, ויהיו פנויות ליצור קשר. אמן על כולן.

תני צ'אנס גם לבחור שחשבת שבחיים לא יעשה לך את זה. אם יש לך קליק עם מישהו, אל תפסלי אותו רק בגלל שאין לו מספיק כסף או שהוא לא עשה דוקטורט בתחום שמועדף עליך. תתפשרי על תכונות, אבל לא על איך שאת מרגישה כלפיו.

כמו שיש גברים שמחפשים את המושלמת, כך יש נשים שמחפשות את המושלם. ובאותו אופן יש כאלו (גברים ונשים) שמתאהבים ללא חוקים ויש גם כאלו שמתפשרים ומתחתנים ללא משיכה ו/או אהבה.
די כבר עם ההכללות, זה מתחיל להמאס.

הם מחפשים את המטפלת הכנועה והצייטנית.

עלוב, ובעיקר פתטי.
עדיף לחיות לבד עם חיים מלאים מאשר בנישואים אומללים בכל מחיר.

אמרתי לו כן והתחתנו לפני 40 שנה. אנחנו עדיין ביחד אבל איזה סבל!

כל המהות שלה היא באמת ''שק ביציות''. אחרת אין היגיון בדבריה. השורה התחתונה היא: ''כך תמכרי את עצמך למען נוחות גידול ילד''. ההסבר לכך שגברים פשרניים יותר במציאת בת זוג לנישואין, נעוץ בכך שהם פחות טוטאליים. קל יותר לגבר להחזיק עוד מישהי בצד, או להתגרש. סטאטיסטית יותר גברים עושים זאת. והדילמה של נשים היא לא בין גבר 9 לגבר 10. הטיפשות שמתפשרות עושות זאת גם עם גבר עם ציון 5. עצוב לחשוב שיש קהל כזה לאמירות המקוממות שלה.

אני לא מתפשר, או יותר נכון לא רואה עצמי מתפשר. אבל זה כשמדובר בעניינים עקרוניים.

לדוגמא, אני גבוה מאד, 1.94. ומרגיש נוח עם בחורות גבוהות, נאמר מ-1.80 ומעלה. אבל אם אמצא מישהי 1.65, עם כל התכונות האחרות שאני נמשך אליהן, והיא תרצה בי, אקח אותה בלי שום היסוס ולא אראה בך פשרה. ונראה לי תמוה איך הכותבת רצתה מישהו מעל 1.70, אבל לא מעל 1.85. כזאת בררנות קיצונית אני לא רואה אצל בחורות.

כל ניסיון לשנות את הכללים הללו (כפי שנקבות תמיד מנסות) יוביל לאכזבות מרות.

המכה של העידן המודרני זה שהנקבה רוצה גם קריירה וגם חיי משפחה - זה לא הולך יחד נקודה !!! מתכון מדויק לגירושים

הבחורות של היום פשוט מחפשות את הכול מושלם זה לא יאמן בדייטים על מה הן כביכול פוסלות את הבחור
בסופו של דבר שבחורה פוגשת מישהו שנחמד לה איתו גם אם הוא לא מה שהיא חלמה עליו בגיל 15 שתיקח אותו .דייטים כמו בסרטים יש רק בסרטים וחבל שבחורות לא מבינות את זה.
בסופו של דבר השעון הביולוגי שלהן עובד ואף בחורה לא נעשית בגיל 35 -40 יותר יפה מגיל 25.

לא גילית שום דבר חדש זה דבר ידוע רק חבל שסדרות כמו סקס והעיר הגדולה העבירו נשים על דעתן כשהציגה פנטזיה שהיוותה מודל חיקוי למליוני נשים בעולם ועכשיו המציאות טופחת על פניהן הקמוטים כאשר חוזרות הביתה לדירה ריקה עם ארבעה קירות.

נשים בארץ בטוחות כי הן נזר הבריאה וכי השמש זורחת מהגוף שלהן.
כל גבר אותן הן פוגשות לדייט הופך להיות הכספומט שלהן, נהג, מממן וכמובן ספונסר, כי הן צריכות ''ג'נטלמן''....
קודם תהיי את ליידי ואז תברברי לי על המקביל הגברי...
אני גבר שנראה מצויין, אינטליגנטי וחרוץ, יודע להשקיע בזוגיות טובה, עובד ומרוויח, בעל דירה ורכב, ללא חובות ועם רצון להכיר ולחיות עם אישה איכותית ברמתי- אך לא מוכן להיות המממן, הנהג והספונסר של כל אשה הבטוחה כי ''מגיע לה'' שאהיה העוזר הפיליפיני שלה, שאם אסרב להיות אחד מהמרכיבים הדוחים אותן ציינתי, היא כמובן תשתמש בביטוי ''קמצן''.
כמה פאתטי לראות כל כך הרבה נשים בארץ ממשפחת ''מגיע לי''....
השורה התחתונה היא כי לבסוף תהיו רווקות או גרושות ממורמרות המגדלות חתולים בבית, ולא חיות בזוגיות טובה עם גבר איכותי.

חישבו לרגע- הרי זו המציאות המרה, ואני כגבר לא מוכן לקבל אשה אשר מראש תגיע אלי עם דרישות מכאן ועד הודעה חדשה...

נשים היום מצפות שתהיה הכל מהכל. חזק אבל רגיש, חכם אבל חברותי, מאצ'ו אבל עדין, אסרטיבי אבל צנוע, רומנטי ומוכשר וסקסי ויפה...ומה לא בעצם? שתסחוף אותן מהרגליים באיזו אהבה קלישאתית שקיימת רק בקומדיות רומנטיות שנוצרו בהוליווד.
אין גבר מתחת לגיל 30 שלא נתקל בבחורה שהחליטה שזה לא מתקדם לשום מקום כי הוא כבר לא ''מרגש'' אותה, או שקר בסיגנון.

גבירותי, נתראה בסיבוב. אנחנו בסוף נמצא את האחת שמספיק טובה בשבילנו. כל אותן רווקות מושבעות שזורקות בחורים טובים על, אפעס, כלום, בסוף מוצאות עצמן רווקות ממורמרות גם בגיל 50. וכשהלוק כבר לא אותו דבר, וכל הגברים ה''טובים'' עם טבעת על האצבע, אתן בבעיה...

יום יום כשאני לוקח את שני הכלבים שלי לטיול של שעתיים בחוף של סן–פרנסיסקו שנקרא קריסי פילד, ומשום מה אני הגבר היחידי שמטייל עם כלביו בתוך ''ים'' של נשים לא כ''כ צעירות שלא התחתנו ולא הביאו ילדים לעולם וכל מה שיש להם כעת זה כלב שממלא את מקומו של הילד והבעל שאינם וכבר לא יהיו...
עצוב, אבל הן הביאו זאת על עצמן.