גברים בטייטס: מיא עשת תפסה אותם לשיחה צפופה
סביב גיל 40 נופל להם האסימון והם אורזים את הכרס בבגדי לייקרה, נוטשים את הכורסה ויוצאים לשטח. בגיל 50 הם כבר חיות רעות - רוכבים, שוחים, חותרים, מתחרים בטריאתלונים. אבל את מיא עשת מעניין בעיקר דבר אחד: האם הגברים הבנויים לתלפיות גם בנויים לקשר?
ובכן, הבנאדם שגר באיזה חור בארץ (כלומר לא ברדיוס של קילומטר מהבית שלי,( נהג להשכים מדי יום ולצאת לריצה קלילה של איזה חמישה-עשרה ק“מ. לאחריה נסע כל הדרך למקום עבודתו ההייטקי בקצה האחר של המדינה, שם עבד כמקובל עד שעות הערב המאוחרות, ובעלטה היה נוסע לביתו ועולה על יצועו מוקדם ככל האפשר לטובת ריצת הבוקר שלמחרת. פעמיים בשבוע גמר לעבוד מוקדם כדי לקחת את ילדיו הקטנים מהגן. בשישי-שבת התמסר לתחביבו המזוכיסטי ושילב שחייה, ריצה ואופניים לפעילות אינטנסיבית של חצי יום לפחות.
- ולאן, סתם מתוך סקרנות, אתה מתכוון לדחוף בת זוג בשבוע העמוס שלך?
"האשה הנכונה כבר תדע להתאים את עצמה,“ ענה לי בביטחון.
יה, רייט.
אותו דייט מוזר היה הראשון והאחרון. אבל אחריו כבר נפקחו עיני, ופתאום שמתי לב לכך שכל אתרי ההיכרויות, הרשתות החברתיות והפייסבוק מלאים בתמונות של גברים בטייטס, ולאן שלא אפנה לא אצליח להתחמק מהמראה המלבב של החבילה הגברית הארוזה בלייקרה נוצצת. אם פעם גברים העדיפו להציג את עצמם בחליפה, והעניבה הייתה הביטוי האולטימטיבי להצלחה, הרי היום תפסה הקסדה את מקומה - והיא שולחת מסר מורכב בהרבה: אני מצליחן שהגיע לשיא קריירתו, ולפיכך יש לי זמן פנוי להתמסר לתחביבי, וגם נמצא בכושר ושמור היטב ומתפקד פיזית ועומד באתגרים גופניים ככל שאדרש .HINT ,HINT -
אלן גפני, ,52 גרוש ובעל חברה לטיולי שטח, שגר באילת, נרשם
הרומן של גפני עם האקסטרים התחיל רק בשנים האחרונות. "העובדה שיש לי חברת טיולים, לא אומרת שאני המטייל. עד לפני שנתיים לא הייתי פעיל גופנית. הייתי גבר שמן: שקלתי 116 קילו על 180 ס“מ.“
- איך התחלת?
"התחלתי באופני כביש. אני אוהב מאמצים ואתגרים, וזה סוג של התמודדות, להגיד לעצמי: וואלה, אני יכול. צריך בשביל זה פסיכיות מסוימת. אתה רואה איך שומן הופך לשרירים, אתה נראה טוב, מסתכל במראה, מרוצה. זה לקח כמה חודשים, ממצב שלא יכולתי לרוץ שני ק“מ, היום ריצות של חצי מרתון ומרתון כבר לא מפחידות אותי, כי אלה דברים שכבר מאחורי. היום, כשאני יוצא לאימון של שעתיים-שלוש, זה אורח חיים כבר. למשל, מחר יש לי רכיבה בחמש וחצי בבוקר. זה בשבילי חלק מהיום. מישהו אחר יסתכל מהצד ויגיד: הבנאדם מטורף.“
- מישהו, למשל בת זוג?
"לא בהכרח. דווקא בת הזוג שלי לשעבר הביאה אותי לקבוצה הזאת - ופרשה בינתיים, אבל בקבוצה שלי, אילת-תים, שהיא קבוצת טריאתלון מהגדולות בארץ, 140 חברים, יש גם 13 זוגות. רוב רוכבי האופניים בארץ שייכים לאגודות, כי לרכוב לבד זו משימה סיזיפית.“
- מהי שגרת האימונים שלך?
"אני רוכב כל יום, בין שעה וחצי לשלוש שעות, ובשבתות מגיע גם לארבע שעות. אבל רק בבוקר המוקדם. כמובן משלב גם יוגה פעם בשבוע, חדר כושר, סאונה, ג‘קוזי. זה אומר לקום בבוקר, וכשהגוף רוצה לישון, הראש אומר לך: עוף מהמיטה. אין ספק שצריך המון כוח רצון לעשות כאלה דברים.“
- איך אתה מסביר את העובדה שבשנים האחרונות מי שגילו את האקסטרים הם גברים מגיל 40 וצפונה?
"קודם כל, בגלל שחייבים זמן פנוי. האימונים ארוכים, ואתה צריך שיהיה לך פנאי. שנית, אתה צריך שיהיה לך כסף - ציוד טוב עולה עשרות אלפי שקלים. לבחורים צעירים שבונים את החיים שלהם - חתונה, משכנתה, עבודה - אין המון זמן. לכן גם קבוצות הגיל של הגילאים הצעירים יותר די מצומצמות. המסה הגדולה היא בגילאי 40 פלוס.“
- זה קשור למשבר גיל ה?40-
"לאו דווקא למשבר, אבל זה נכון שאם היית אומרת לי בגיל 20 או 30 שאני ארוץ מרתון, הייתי מסתכל עלייך כמו על מטורפת. כשאתה עובר גיל מסוים, אתה אומר: עכשיו אפשר לעשות דברים שלא עשיתי קודם. אחרי שנסעתי בעולם, ראיתי מקומות, עכשיו אני רוצה לעשות דברים חדשים.“
- אז עכשיו תסביר לי בבקשה, איך בת הזוג משתלבת בעניין.
"מי אומר שהיא צריכה להשתלב? שתפרגן, זה הכל. האימונים שלנו מסתיימים כשאנשים נורמליים קמים מהשינה. זה לא מפריע לשגרת היום. ויש חמש-שש תחרויות בשנה - זה לא משהו שמפרק משפחות. רוב הגברים בקבוצה שלי נשואים.“
- והיו לך בנות זוג שלא פרגנו? שחשבו שהספורט בא על חשבונן?
"אין סיכוי שזה על חשבון יחסים. אין לי מצב להזדקן לבד. זה לא בריא לגבר להיות לבד. זה מצב זמני וזה יעבור. אצלי הספורט לא יתחרה במערכת יחסים.“
את הרומן שלי עצמי עם האופניים - עליהם דיוושתי מגיל שבע ככלי תחבורה עיקרי - קטעה לפני שנתיים היתקלות לא סימפטית עם אוטובוס דו מפרקי בצומת מרכזי בעיר. זה הוא שנכנס בי, ולא ההפך, ייאמר לזכותי, ועוד הייתי מספיק ערנית כדי להפיל את עצמי על המדרכה. כך, אפשר לומר, ניצלתי, פרט לחבלות מרובות בכחול אופנתי. אחרי ההתקהלות הבלתי נמנעת, ואחרי שבחור חמוד אחד התיישב לצדי על הארץ ואמר שישמור עלי עד שארגיש שאני מוכנה לקום, אספתי את עצמי מהמדרכה, צלעתי וקשרתי את האופניים המעוכים לתמרור הסמוך. מאז לא חזרתי לרכוב. רוכבי האופניים העירוניים, שעלו בשנים האחרונות מהכבישים למדרכות ודורסים זקן וטף ללא אפליה, גם לא עושים לי חשק מיוחד לקאמבק.
טל, מהנדס בן 50 מהרצליה, גילה לפני חמש שנים את אופני השטח, ולאחר שהתמקצע התחיל להדריך קבוצה של רוכבים במסלולים נידחים ומאתגרים בארץ. הוא נשוי ויש לו שתי בנות. "בהתחלה הן רכבו איתי,“ הוא מספר, "אבל כשהגעתי לרמות אקסטרים, הן הפסיקו. מדי פעם יש גם זוגות שרוכבים. בדרך כלל זה לא קורה, כי הסיכוי ששני בני הזוג ישמרו על כושר גבוה שמתאים לטיולי אקסטרים, לא גדול. לעומת זאת, בטיולים יותר קלים רואים הרבה זוגות רוכבים יחד.“
- נשים משתתפות בכלל בטיולים שאתה מדריך?
"אנחנו קבוצה פתוחה, והרעיון הוא שכל מי שמסוגל - שיבוא. המגבלה היא רק מגבלה של יכולת. הוצאה קלורית של מסלול ארוך היא בסביבות ה5,000- קלוריות, ברמה של ריצת מרתון פחות או יותר. אם אתה עושה מסלול של 80 ק“מ בנגב, ואין שום אפשרויות לחילוץ בדרך, אתה צריך לוודא שכל מי שיוצא גם יכול לסיים את המסלול. בדרך כלל אנחנו בלי רכב חילוץ, כי השבילים שאנחנו רוכבים בהם צרים מדי. יש נשים לבד, לא הרבה, כי לא להרבה נשים יש כושר כל כך גבוה, ויש קטעים שגם סוחבים את האופניים על הידיים.“
- מתי אתם רוכבים?
"יום שישי זה יום חופשי אצל החבר‘ה שרוכבים, אז רוכבים יום מלא, מזריחה ועד שקיעה, כשהמסלולים יכולים להיות בין 60 ל120- ק“מ בשטח. מסלול שלוקח שלושה ימים בהליכה אנחנו גומרים ביום. בשבת, כשאני יכול להרשות לעצמי, אני יוצא לטיולים קצרים יותר של חצי יום. בכל זאת, צריך לבלות לפעמים עם המשפחה.“
- יש גברים בקבוצה שבנות הזוג שלהם מתלוננות שהן אלמנות אופניים?
"בוודאי, במיוחד באופניים, שזה ספורט יותר ארוך ועוסקים בו בעיקר בסוף השבוע. ועם זה, אני לא מאמין שזוגות נפרדים בגלל אופניים. אולי ברמת התירוץ, אבל לא ברמת הסיבה.“
הרוכבים שאיתם דיברתי הדגישו בפני בעיקר את הפעילות החברתית סביב האופניים: המפגשים בשבת בבוקר, הרכיבה בקבוצה. איש מהם לא הודה בכך, אבל האופניים הם גם אליבי מצוין להיעלמויות סולו, ונשים דווקא כן ציינו בפני שתחביבים מאוד תובעניים שבעליהן סיגלו לעצמם, התגלו לימים כבילויי זמן מסוג אחר לגמרי.
חיים כהן, ,35 מנהל חנות אופניים גדולה בתל-אביב, מכיר היטב את הקליינטים שלו. "יש כאלה שאצלם בבית הרכיבה על אופניים היא באמת גורם למריבות - ואז מנסים בדרך כלל להכניס גם את האשה לתחום, אבל זה קצת בעייתי, כי לא כל הנשים רוצות או מסוגלות. לכן בקבוצה שלי, למשל, אנחנו משתדלים לצאת בשש וחצי בבוקר ולחזור עד תשע וחצי, כשהילדים מתעוררים, ואז לבלות את כל השבת עם הילדים.“ ויש לו ארבעה ילדים!
- זאת גם הוצאה רצינית, לא?
"בדרך כלל החדשים מתחילים באופניים שעולים בין 1,500 שקל ל4,000- שקל, ואז תלוי לאיזה כיוון זה לוקח אותם. ברוב המקרים, בקבוצות שבהן יוצאים בשבתות לטיולים רציניים - שטח, יערות - מחליפים לאופניים יותר רציניים, ואלה כבר עולים בין 7,000 ל30,000- שקל. רוב ההוצאה היא על האופניים. שאר הציוד כולו - קסדה, כפפות, בגדים - עולה 1,500 שקל. רוב המתחילים גם לא קונים בהתחלה את הלבוש, ולאט לאט הם מוסיפים.“
- וואלה? לא קונים בהתחלה את הבגדים? רוכבים בטרנינג הישן מהבית? כי אתה יודע, למסתכלות מהצד זה נראה שרק בשביל הבגדים הצמודים והמגוחכים האלה, גברים בכלל נתפסים לאופניים.
"לא, יש רוכבים שגם כשהם הופכים למקצועיים, אף פעם לא לובשים את הבגדים האלה. אבל כשנכנסים לתחום, יש בזה הרבה פוזה, ומתחילים להשוות בקבוצה למי יש אבזור יותר טוב. אבל זה גם תלוי מאוד בתקציב של הלקוח ובשטח שבו הוא מתכוון לרכוב.“
בתקופת הזוהר שלי רכבתי מהר וחזק, הרבה פעמים בעמידה, והצטיינתי ברכיבה עירונית מזגזגת, באין-כניסה וברמזורים אדומים, במטרה להגיע בדרך המהירה ביותר אל היעד בקצה האחר של העיר. לא פעם עמסתי על עצמי שקיות כבדות משוק הכרמל, ולהבדיל - את שני ילדי המפותחים גופנית, שנסעו איתי עד זקנה ושיבה. ובכל העלילות האלה לא עלה על דעתי להפנות את כספי מאפיק ההשקעה הבטוח והסולידי שאליו הוא מוזרם ברגיל (נעליים) לתחום האופניים. בתל-אביב גניבת אופניים היא מכה עירונית, לכן כשעוד רכבתי, לא קרה שקניתי אופניים מעל סכום של 400 שקל, וכשעשיתי פעם את השטות הזאת - גנבו לי את אופני ה2,000- שקל כבר למחרת מחצר הבית. את המנעול האימתני שלהם ניסרו כמו כלום במשור-דיסק. מזל שקיאקים לא גונבים כל כך מהר.
יוכי שטיין, ,54 מנהל בחברה, חותר כבר שמונה שנים בקיאקים במועדון "לב הים“ בחוף הילטון בתל-אביב. שלושה בקרים בשבוע הוא פותח בים, שעתיים חתירה באמצע השבוע ושלוש בשישי או בשבת, וגם הוא שייך לקבוצה. "הגילאים בקבוצה הם מ20- עד ,“65 הוא אומר, "והרוב .40-30 בחלק מהחתירות חצי מהמשתתפים הן נשים, והרבה פעמים שליש. יש לנו במועדון גם שני זוגות נשואים, ויש זוגות שהם לא נשואים.“
- איך הגעת לתחום?
"ראיתי כתבה בטלוויזיה שהדליקה אותי, וכבר למחרת נרשמתי לקורס בסיסי. היום אני חותר בשני סוגי קיאקים: קיאק ימי ארוך שמיועד לחתירות ארוכות, וקיאק גלים ונהרות, שהוא קצר יותר, וגולש על הגלים, או מונע בכוח הנהר.“
- מה נותן לך הקיאק?
"יום שאני מתחיל בים, אני מתחיל בחיוך. יש כאלה שעושים את זה יותר בשביל הנשמה, פחות לספורט. כי ברגע שאתה מתרחק אפילו חצי קילומטר מהחוף, יש לך שקט שאין בשום מקום אחר. אבל דווקא בימים שבהם הים סוער, החוויה יותר אתגרית ויותר מעניינת. יש בקיאקים גם הרבה פעילות חברתית. אחרי החתירה אנחנו תמיד מתיישבים לפיקניק קטן. בקיץ יוצאים לחתירות לילה, שאחריהן יש ארוחה, ואז באים גם ילדים ובנות זוג. יש אירועים, מסיבות. לפעמים נוסעים לחתור בחו“ל. במאי הקודם נסעתי עם קבוצה לסרדיניה, ובאפריל הקרוב נקיף בחתירה את האי היווני מילוס. בטיול במאי היינו שישה גברים ושתי נשים. שתיהן בנות ,43 חברות, ושתיהן נשואות עם ילדים, והבעלים לא קשורים לתחום, ובכל זאת הנשים האלה עוסקות בחתירה באופן מאוד אינטנסיבי. אז לפעמים אולי יש קצת חריקות בבית, אבל בדרך כלל זה עובר בשלום.“
- היו לך בנות זוג שהתמרמרו על העיסוק שלך?
"היה לי באמת מקרה אחד של מישהי שיצאתי איתה, שמאוד התרעמה, ובסוף היחסים שלנו נגמרו, אבל לא בגלל זה. בכל תחום צריך לתת ספייס לבן הזוג. אני מכיר אנשים שחוזרים מהעבודה הביתה והולכים לחדר כושר לשעה או לשלוש שעות, או משחקים טניס - זה לא מפריע? אם תהיה לי בת זוג, אוכל גם לחתור באמצע השבוע, אני לא חייב בסוף שבוע. במערכות יחסים צריך לוותר.“
אמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם