עבדים של ניירת: הרוחנו-אקטואליה של השבוע
יום פטריק הקדוש שצוין השבוע וגם 1200 ילדי העובדים הזרים שגורלם ייחתם בקרוב, הם הזדמנות להרהר קמעה בעבדים, חזירים, יהדות וילדים סינים שמייצרים פסלי בודהא. הסדר לא חשוב
פטריק הקדוש משתייך בעצם לאחת מתנועות הכיבוש הגדולות ביותר בהיסטוריה, זאת שהשליטה את הנצרות ברחבי אירופה ובהמשך בחלקים אחרים של העולם, תוך דיכוי הדתות הילידיות ומחיקה, לעתים מוחלטת, של התרבות המקומית. הכיבוש הזה והדומים לו מעלה שוב את השאלה: אם אתה רוצה להיות נוצרי (או יהודי או מוסלמי) למה כל כך חשוב לך שגם בכפר הסמוך לכפר שלך ובשאר הכפרים מסביב כולם יהיו נוצרים כמוך? האם דת היא מחלה מדבקת?
בימים אלה מתכנסת שוב ועדה בין משרדית שתקבע את גורל ילדי העובדים הזרים. 1,200 הילדים האלה, לחרדתם של גורמים מסוימים, מאיימים על צביונה היהודי של מדינת ישראל. במוצ"ש הקרוב שוב ייאספו בגן לוינסקי האנשים שאינם חוששים מזאטוטים שחומי עור ומלוכסני עין, וינסו לשכנע את היושבים במרומים (ירושלים) שלילדים האלה יש זכות לחיות במקום שבו נולדו, להמשיך לדבר עברית ולא להיחשף לסכנות שצפויות לחלקם במקומות שמהם באו ההורים שלהם.
הישראלים היהודיים האלה, שלא פוחדים מהשונים מהם, זוכרים, כנראה, שעם ישראל, אחרי כל שנות הגלות שעברו עליו, התמחה בשמירה על אורח חיים יהודי דווקא כשהיה מוקף בבני עמים אחרים.
לזכותו של פטריק הקדוש ייאמר, שמלבד גירוש כוהני הדת הילידית והפיכת התלתן לסמלה של אירלנד, הוא היה מהראשונים שדיברו על ביטולה של העבדות. על פי המעשייה, כאשר פטריק היה בן 16 הוא נחטף על ידי סוחרי עבדים, הפך לעבד באירלנד, ותפקידו היה לרעות את החזירים, כאשר הוא סובל חרפת רעב וקור. נראה שפרי הסבל היה הזדהותו של פטריק עם העבדים (ותיכף נגיע גם אל החזירים). אף בישראל פועלים לביטולה של העבדות – מגרשים את העבדים לאחר שנעשה בהם שימוש חד פעמי (אבל מבלי להבטיח שלא ייובאו לכאן עבדים חדשים במקומם). אין ספק, קל יותר להיטפל לחלשים מאשר להילחם בנחשים האמיתיים.
ילדי עובדים זרים המועמדים לגירוש
צילום: רענן כהן
כשאתה עבד אתה אוכל מה שנותנים לך
טיבי. עמוק במדיטציה פלאש 90
בתרגול הבודהיסטי-טיבטי היומי של צ'נרזינג (אוולוקיטשוורה בסנסקריט), התגלמות החמלה בפנתיאון הבודהיסטי, משננים את תפילת "הארבע שאינן ניתנות למדידה", שלעתים נקראות גם "ארבע האיכויות נטולות הגבולות". מדובר בארבע תכונות שככל שיועצמו בכל אחד מאיתנו, יהיה כאן הרבה יותר נחמד: אהבה, חמלה, שמחה ושוויוניות.
בחלק התפילה שמוקדש לשוויוניות, נאמר: "מי ייתן וכל היצורים בעלי התודעה ישהו בשוויוניות, משוחררים מהיצמדות ומשנאה, משוחררים מראיית זה קרוב והאחר רחוק". כשהיום הזה יגיע, וכולנו נתפקע מחמלה ואהבה כלפי כולם, אז מצד אחד כשידפקו את השחורים ידפקו גם אותנו, אבל מצד שני, כל ניצחון של קבוצה מוחלשת יהיה גם החגיגה שלנו.
אבל, יהודים כמו בודהיסטים, נוצרים ומוסלמים, מעדיפים להתעסק בבולט לעין (1,200 ילדים זרים, מיסוי על חזירים או פתיחת בתי כנסת חרבים במקרה שלנו) - במקום להתעסק בנחשים האמיתיים או להציץ ולראות מה יש שם למטה. אני יכולה לכסות את כל הקירות בבית שלי בתמונות של קדושים נוצריים או, להבדיל, בדיוקנאות של רבנים; אני יכולה להושיב על כל מדפי הספרייה שלי פסלונים של בודהא, צ'נרזינג וכל החבר'ה האחרים, להדליק סביבם קטורות ולמולל את המאלה שלי.
אלי ישי. בעניין הנחשים האוניברסליים צילום: ראובן קסטרו
אבל אני אזהר לא להרים את הבודהות הקטנים שעל המדף, כי למטה יש תווית קטנה שכתוב עליהMade in China, ואני יודעת שאם אראה אותה, אני מה-זה אתבאס. כמוני, הרב גפני יכול לפשפש בציציותיו של הבשר הכשר שלו, אבל לשכוח מאיפה הפילֵה בא באמת. הדת הממוסדת, ששליחיה הם פטריק הקדוש ומר אלי ישי שרוצה להיות חתום על גירוש הילדים, התמחתה בהפניית תשומת לבו של העם אל עלי תלתן וחותמות כשרות, במקום לנחשים האוניברסליים שמשותפים לטיבטים, לאירים, לחרדים מירושלים ולמנקי בתים מגאנה.
עוד משהו על עבדות, כי פסח מתקרב: לפני כמה חודשים ראיינתי את יוכבד בת ישראל, חברה בקהילת "האפריקאים בני ישראל העבריים" (המוכרים בשם "הכושים העבריים מדימונה"). כידוע, מדובר בקהילה טבעונית, שאצלה התזונה היא הדרך להתקרב אל האל. יוכבד חלקה איתי את התיאוריה של העבריים בנוגע לבשר: "כשאתה עבד", היא אמרה, "אתה אוכל מה שנותנים לך". בני ישראל, שהיו עבדים, התרגלו במצרים לסיר הבשר - לא דבר שקל להיגמל ממנו. באותו אופן בדיוק, האפרו-אמריקאים טבעו בתרבות הג'אנק- פוד. חוקי הכשרות התהוו לא כהמלצה לאכול פרות ועזים, אלא כשורה של הגבלות באכילת החיות האלה. אבל, כזכור, מי צריך להתעסק עם הנחש כשאפשר להתעסק כל היום בדיני שחיטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם