ההתנגדות ה'רועשת' להחזרת הזרים למדינותיהם (לעמם, לארצם, למשפחתם המורחבת, לארץ בו שלטת דתם הנוצרית או המוסלמית) היא פרי פעילות אידיאולוגית-פוליטית של פעילי שמאל ''רדיקלי'' – ו''תקשורת'' ''ממלכתית'' המשרתת את פעילי השמאל ורוצה להראות לממשלה (ולציבור שבחר בה) מי למעשה ''שולט במדינה''.
מתגברת מגמה של שמאל ''ליברלי'' לשבירת חוק השבות וערעור יסודות קיומה של ישראל כמדינת הלאום היהודי. דמויות ציבוריות כמו שולמית אלוני (ב''הארץ'') ויונתן גפן (ב''מעריב'') דורשים לאזרח זרים כעקרון, והגב' אלוני אף 'מכריזה' כי היהודים אינם עם אלא ''עדה דתית'' שמקומה בגולה, וכל המתאזרח בישראל (ניגרי, פיליפיני וכו') הוא ''ישראלי''.

האם זה מוסרי שעובד יבוא לעבוד זמנית בארץ לא שלו, יוליד ילד, וידרוש אזרחות לו ולילדו?
האם אין זכותה של המדינה המארחת לדרוש ממנו לחזור לארצו בתום התקופה על-פי חוק?
האם ילדו 'מגורש', או שילד הולך באופן טבעי לאן שילכו הוריו? רבבות ילדים עלו מרוסיה לישראל – האם זו 'טרגדיה' בשבילם? אז מדוע ילד תאילנדי או ניגרי לא יחזור לארץ הוריו, שם גרה משפחתו המורחבת, סבו וסבתו, ארץ עמו ודתו (הנוצרית או המוסלמית)? ואם ארץ היעד היתה ארה''ב או קנדה, גם אז היתה התנגדות ל''גירוש''? פשוט, הזרים לא רוצים לחזור למדינת העולם השלישי שלהם.

כל הכבוד.
פסלים של בודהה אפשר לקנות בדהרמסלה, מייד ביי טיבטן.

אם הקיצונים הדתיים היו כל כך בטוחים בדתם ובצדקתה הם לא היו מפחדים מבני דת אחרת. חבל שיש לנו בממשלה אייטולות, קסנופוביות ופרימיטיבים (ש“ס, ישראל ביתינו ויהדות התורה)!