הירוק עולה: הטיפים של אודטה
איך מחביאים באלגנטיות את המטאטא והמגב, איך מכינים מרק מהמקפיא בשתי דקות, איך לא מנקים את הבית עם תפוזים, ולסיום מפגש מעורר עם נסיכת הסטוצים
אהלן חברים, אתמול הייתה לי הברקה: שפכתי לסיר שקית שלמה של אפונה עדינה קפואה עם פיסות סלרי אמריקאי (רק הגבעולים, כי העלים יוצרים מרירות.( הוספתי מים ומלח ים אפור מלא “)מלח ים אטלנטי(” בכמות מדויקת, הבאתי לרתיחה , ולא דקה אחת יותר מזה, כדי שפריכות הירקות תישמר וחגגנו, פשוט חגגנו על מרק מלא תוכן ולא בכוונה גם דיאטטי. חלק מאיתנו שפך לצלחת האישית כף גדושה קוטג’ טרי ושמנתי, והשמחה הייתה רבה. רק שצריך להקפיד מאוד על הכמויות, ולא “להאריך” את המרק עם תוספת מים, כי הטעם המרוכז ילך לאיבוד. וצריך לכבות את האש מיד אחרי שכל קוטר הסיר מקציף ברתיחה. לא לבשל דקה נוספת מעבר לזה, כדי שפריכות הירקות תישמר. הם ממשיכים הרי להתבשל מחום המרק גם אחרי כיבוי האש. בכלל, אם מבשלים ירקות מעבר למידה, הם מקבלים בן־טעם מריר, אז בשביל מה?
משאירים את המרק שיתקרר בסיר לא מכוסה, ורק כשהוא פושר הוא מגיע לפריחת כל טעמיו. אם טועמים אותו לוהט - הוא סוג של סתם. בחיי. אחרי שהוא מגיע לשלב הפושר אפשר לחמם אותו מחדש, אבל חס ושלום לא להרתיח. ולעבודה.
חומרים:
600 גרם אפונה עדינה קפואה, שקית אחת
1 קילו נטו סלרי אמריקאי, רק ענפים בלי עלים, חתוך לפיסות של 2 ס”מ
ליטר וחצי מי ברז
1 כף מחוקה מלח ים אטלנטי
אופציות הגשה:
להוסיף לכל צלחת כף קוטג’ טרי ו/או קמצוץ פטרוזיליה/שמיר, קצוצים דק
אופן ההכנה:
שמים את כל החומרים בסיר ישר מההתחלה. מביאים לרתיחה על אש גדולה ללא מכסה, עומדים על המשמר, וכשכל קוטר הסיר מקציף בגלל הרתיחה - הופ! מכבים את האש. משאירים שיצטנן ללא מכסה, ורק כשפושר - אוכלים כמו חזירים, לא משמינים, ונהנים עד הגג.
כשהייתי בת עשר, אפשר היה לקנות במכולת של אברם קופסת שימורי דגים בשם “סלט ביצ’קי.” אין לי מושג מי המציא את החשמל הזה ולמה, אבל זה היה דג מרוסק ברוטב עגבניות ואפונה ירוקה. בהתחלה אנשים היו שונאים את הטעם, אבל אחר כך, הוא היה גדל עליהם והם היו מפתחים תאווה גדולה לשים פלאכטות ביצ’קי על החלה הטרייה שלהם.
יום אחד התעצלתי להכין לעצמי ארוחה, וקניתי לי קופסת “הרינג פילטס אין טומטו
מכל הכיוונים אני מקבלת במייל קטע שמזמין להכין “תחליף אקונומיקה ביתי וירוק.” מקלפים כמה תפוזים, זורקים רק את הקליפות שלהם לסיר, כך המייל הזה, מכסים אותן במים, מרתיחים - וה־ מים האלה אמורים להיות חומר ניקוי יותר טוב מאקונומיקה. הנסיין אפילו שפך אותם לכיור - והכיור שלו הבהיק.
אז הכנתי בדיוק לפי ההוראות, התחלתי לעבוד עם זה - כולל ניסיון של ניקוי כיור המטבח הלבן שלי - ואיזו חארטה. לא דובים ולא יער. סתם מים בניחוח תפוזים מבושלים. כל הכתמים בכיור נותרו כשהיו, כתמי השומן הקלים סירבו לרדת, ומה זה התאכזבתי. וזה מרגיז, כי בדיוק בגלל רעיונות הבל שכאלה, יוצא שם רע לאג’נדה הירוקה. ואם אתם מקבלים כזה אי־מייל - יאללה - לפח איתו.
בדירות גדולות, למטאטא ולמגב הספונג’ה בונים ארון אפסון צר וארוך. בדירות קטנות יותר צריך להסתדר עם מקומות מסתור כמו צדי מכונות הכ־ ביסה־ייבוש, או המקרר, שלשם - ברווח הצר שבין המכונה לקיר - מחליקים את האביזרים האלה. אבל מה עושים בדירות סטודיו קטנות, כשבאמת באמת אין שום מקום להחביא אותם? מוותרים על הקיבוע המוחי לפיו האביזרים האלה חייבים להגיע “עומדים ושלמים,” ומפרקים אותם. ברוב המגבים והמטאטאים המקל מתפרק בהברגה מהמברשת (או המגב,( וזה הכל. את המקלות מאפסנים בעמידה בארון הבגדים, ואת המברשת והמגב מתחת לברז הכיור. פעם או פע־ מיים בשבוע, זו ממש לא טרחה לחבר מחדש בהברגה תוך שתי שניות את החלקים האלה, וחייתה נפשנו. אגב, כדאי מאוד לקנות (בכמה שקלים, בחנויות הטמבור) מקלות מטאטא/מגב מתברגים ארוכים יותר (של מטר וחצי), במקום הסטנדרט שעומד על מטר ועשרים. לא ייאמן כמה שתוספת הסנטימטרים הזו מונעת את שבירת הגב.
ולמי שיש ארון שירות - שיתקע שם די גבוה, על הדופן שלו או על הקיר, שני מסמרי פלדה, שיעמדו במרחק 15 ס”מ האחד מהשני עבור כל אביזר. הם ישמשו כווים וניתן יהיה לתלות עליהם במהופך או בעמידה את החלק הרחב של המטאטא או המגב. אחלה חיסכון במקום קרוב לקרקעית, וניתן לנצל את הנפח שהתפנה עבור דליים ומכלי כביסה ענקיים.
לילי בנקל ברגמן היא עיתונאית מוכשרת שברזומה שלה, בין השאר, ראיונות בלעדיים עם מוחמד אל־פאיד (שבנו, דודי, נהרג עם הנסיכה דיאנה), עם הנסיך אלברט ממונקו, עם הנשיא האוסטרי לשעבר ד”ר קורט ולדהיים, ועוד רבים ומרתקים. השו־ בבית הזו התארחה יום שלם בארמון של פאהד, מלך ערב הסעודית, ובילתה בנשף הכי מפורסם בעולם (המתקיים פעם בשנה באופרה של וינה) בתא פרטי עם הנסיכה קרולין ממונקו ובעלה.
עכשיו היא כתבה בשפה קולחת רומן קריא להפליא שבולעים אותו בבת אחת: “נסיכת הסטוצים.” עיקרה של העלילה הוא ביחסים בין עיתונאית תל אביבית לרופא אמיד ובכיר מהרצליה פיתוח. שניהם נמצאים בטיפול פסיכולוגי, ובשיחות הטיפוליות שלהם נחשפים סודות אפלים. כל אחד יכול לקחת מהספר הזה תובנות לחייו, ואם לא - אז סתם להפיק ממנו כיף אדיר.
מה זו דאגה?
הנה הגדרה מצטיינת לדאגה, הרגש הכול כך מיותר הזה, הנגוע בעתידנות בלתי מבוססת: "דאגה - זה לכעוס על העתיד כבר מעכשיו, כי אתה בטוח מראש, שהוא לא יביא לך את מה שתצטרך." ענק
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל עבור אודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם