בתֵר לי כבשה: יש דבר כזה, קרניבוריות נאורה?
בחצרו של רבי אוהד אזרחי רועה כבשה אורגנית, ממתינה לשוחט הנאור שיגאל את עצמו מבורות האכילה שלא מסתכלת לבשר בעיניים. אז למה אף אחד לא מוכן להרים את הכפפה?
החברה הצרכנית שלנו מנסה לגרום לנו לא לחשוב על זה בכלל. החברה הצרכנית לא רוצה שתחשוב על שום דבר שמפריע לך לקנות עוד ועוד: אם לראות דם והרג וסבל של חיות יפריע לך לצרוך את בשרן וחלבן, היא תעשה הכול כדי להשכיח ממך וממני שה"עוף" היה תרנגולת שגדלה בתנאים מחפירים, נלקחה בניגוד לרצונה ונשחטה מבלי להבין איך ומה ולמה, באיזה בית מטבחיים תעשייתי שלא אכפת לו ממנה ומבת הדודה שלה מהלול. אנחנו נקבל בסוף עוף נקי וממורק, בלי נוצות ובלי דם, ארוז בצלופן על מגשית של קלקר (רע לסביבה), ונחשוב על הכול חוץ מעל התרנגולת. נחשוב שצריך לקנות גם צ'יפס, למשל.
בגלל כל זה אני אומר כבר שנים שאני רוצה ללמוד לשחוט, ולהגיע למצב שבו אוכל רק בשר שאני יודע שבא מבעל חיים שגדל בסבבה, אולי אפילו בקהילה שלי, ושאני עצמי לקחתי חלק מודע בהריגתו. לשם הפרוטוקול: יש להבין שאני טיפוס שוחר שלום, פצפיסט, אינני חובב דם ואני מאד אוהב חיות. לא יודע אם אני מסוגל "אפילו" לדוג.
בקיצור, מחשבה מתגלגלת למציאות, והנה לפני כשבועיים אני יושב לי בסך עם אברם ואנחנו מדברים על הא ועל דא ועל הצאן שלו. אברם הוא רועה צאן שמגדל צאן אורגני, שיוצא למרעה עם הכבשים כבר שלושים שנה ומוכר את העדר שלו לתעשיית הבשר, רחמנא ליצלן. והנה התגלגלה לידי ההזדמנות שלה ייחלתי וממנה גם חששתי: אברם מציע לי לקנות ממנו כבש טוב במחיר מוזל, כבש אורגני ושמח, ואף ללמד אותי איך לשחוט, כי הוא למד ויודע, ואיך לטפל בכבשה בכל תהליך המעבר מלהגיד מֶה ועד השיפוד.
היות ואינני יכול לאכול כבש שלם למרות אהבתי לבשר כבש, התחלתי לחפש שותפים לדבר השחיטה ומה יותר טבעי מלהציע את הדבר לאנשי קהילתי, הידועה בשם "השבט". לשבט המודרני יש פורום אינטרנט, וכך יצא שכתבתי להם הזמנה לקחת חלק בשחיטה מודעת של כבשה, ובחפלה בשרית עוקבת. מי בא?
אך הדבר עורר מהומה (חיובית). עשרות מיילים רצו הלוך ושוב בין הצמחונים לבין אוכלי הבשר, ובין אוכלי הבשר לבין עצמם. האם נכון הדבר לקחת את חייה של כבשה חביבה רק לשם גרגרנותנו? האם צריך לשם כך סיבה טובה ומוצדקת, והאם יש בכלל סיבה מספיק טובה כדי להגיד לכבשה שעכשיו ממש כדאי לה למות לכבוד המאורע? אולי כדאי לעשות טקס ותפילה מיוחדת, אולי להעלות קצת בשר כקרבן? ומה נעשה עם העור? כיצד נטפל בו? ואולי נוכל להפוך אותו לתוף שבטי קהילתי? היתה אף אישה אחת שאמרה: "תנו להדחיק בשקט. אני אוכלת בשר אבל לא מסוגלת להסתכל לזה בעיניים, בינתיים".
חבר אחר שלח את הקישור הנורא הזה שמראה לנו בסרט את מה שאנחנו לא אוהבים לראות: מה קורה באמת במשחטות ובתעשיית רצח בעלי החיים. היתה אישה אחרת שדווקא אוהבת בשר, לטענתה, אבל חיה כצמחונית ומתגברת כל הזמן על התאווה לבשר, גם בגלל שזה לא בריא לאכול בשר וגם בגלל שזה לא נכון בעיניה לנצל את החלשים (= החיות) ולגזול מהם הכול: צמר, חלב, ביצים וחיים כדי לספק צרכים לא הכרחיים של החזקים (= המין האנושי).
היא אף הרחיקה לכת ושמה אותי אישית בפינה, כשאמרה: "יש אנשים מסוימים, אוהד למשל, שהם מורים שלנו ולדעתי אנשים כאלו צריכים להיות חזקים יותר ומעל הסטנדרט של המיינסטרים. תבינו, רוב החברים שלי לא צמחונים. אבל הייתי רוצה לראות במנחים, במורים, באנשי רוח
וכמובן, לא פסחו החברים על דעתו המפורסמת של הרב קוק, שסבר כי הותר לאדם לאכול בשר רק בשל הירידה המוסרית של תקופת המבול. לכן, כאשר יתעלה העולם תיפסק גם אכילת בשר מן האנושות וכולנו נאכל שניצל סויה. תלמידו הגדול של הרב קוק – הרב הנזיר דויד הכהן, אכן פרש מאכילת בשר והיה צמחוני. אבל נדמה שכיום ההולכים עם דגל תורת הרב קוק בראש חוצות אינם צמחונים גדולים וגם לא דורשי שלום גדולים במיוחד, וזה חבל.
אולם שיטתו של הרב קוק אינה היחידה במיסטיקה היהודית. רבי נחום מצ'רנוביל, תלמידו של הבעל שם טוב, כותב בספרו "מאור עיניים" כי הסיבה שהותר לנח לאכול בשר איננה ירידה, אלא דווקא התעלות. ניצוצות הקדושה התפזרו בעולם והם נמצאים בתהליך מתמיד של עליה. כשיורד גשם והאדמה מצמיחה עשבים, עולים הניצוצות ממדרגת דומם באדמה ובמים למדרגת צומח, "וזה ממש בחינת תחיית המתים", כותב רבי נחום.
רבו של רבי נחום, הבעל שם טוב עצמו, היה בתקופה מסוימת שוחט. זה היה לפני שהתפרסם כמורה גדול, ונאלץ עדיין לעשות חלטורות כדי להתפרנס. מסופר בקרב חסידים כי לאותה עיירה בה שימש הבעל שם טוב כשוחט הגיע לאחר שנים שוחט חדש, צעיר ונמרץ ומוכשר. האיכרים הגויים היו מביאים אליו בהמות לשחיטה כדי למכור את בשרן בשוק היהודי. והנה ראה השוחט איכר אחד זקן, שבכל פעם שהוא שוחט את הבהמה שלו האיש מניד בראשו במורת רוח גלויה.
ניגש אליו השוחט ושאל אותו: תגיד, מה העניינים? אמר לו האיכר הגוי: אתה לא שוחט נכון. אמר לו השוחט הידען: ממתי אתה יודע איך יהודים צריכים לשחוט? אני למדתי והוסמכתי כשוחט, ואתה מה? אמר לו האיש הזקן: אני ראיתי איך היה שוחט השוחט היהודי שלפניך (הבעל שם טוב), והוא לא שחט כמוך. שאל אותו השוחט המבודח: נו, ספר לי, איך הוא היה שוחט? ענה לו הזקן ואמר: הוא היה מביט לבהמה בעיניים ומלטף אותה ולוחש באוזניה כל מיני דברים, עד שהיתה נרגעת. והוא היה בוכה. ואז היה לוקח את הדמעות שלו ומרטיב את הסכין ומשחיז אותו עם הדמעות, ורק אז היה שוחט. ואתה, אתה סתם שוחט ולא אכפת לך מהבהמה, וככה לא שוחטים.
בינתיים, מרוב דיבורים, הכבש עדיין מבסוט מהחיים ואוכל עשב ומעלה גירה. אני בטוח שירדתי לפחות פעם אחת על חומוס במקום על שווארמה רק בזכות הדיון הזה שלנו והתחושה הנוראה שהבשר שנכנס לפיתה שלי נשחט בדרך איומה ומגעילה, ואולי באמת עד שנפנים את הכבש הזה שלנו כדאי להימנע מלהפנים את כל הרצח הזה, וההורמונים והכימיקלים והאימה והזוועה אל תוכי. ובכלל, מה רע בחומוס?
רבי אוהד אזרחי עומד בראשהגן – בית הספר לאהבה וקבלה
באדיבות אתר מהות החיים.כתבות נוספות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם