נופל וקם: איך מזהים צדיק אמיתי?
הצדיק הוא זה שנופל, נופל הרבה - וקם. הוא לא מתייאש. הוא יודע טוב מכולם עד כמה הוא בקאנטים, אבל הוא מתגבר. איפה שכולם נשארים ומתייאשים הוא לא מוותר
הלא דמות הרב, המורה הרוחני, היא דמותו של מישהו שרוצים להישען עליו, לדעת שהוא לא כמו אחרים. מישהו שאפשר לסמוך עליו עד הסוף, לשתף אותו ולהתייעץ עמו בדברים הפרטיים ביותר. ובכל זאת, לך תדע. מהו המקום של הרבי, הגורו או המורה רוחני בחיים שלנו? מה משמעותה של אותה כריזמה רוחנית שיש לאנשים מסוימים? איך משתמשים בה לטובה, ומה עושים נוכח הסכנות שיש סביב כל האירוע הרוחני?
התורה הקצרה ביותר של רבי נחמן אומרת: "ראש בני ישראל (שמות ל') - ראשי תיבות רבי. ולהיפך: רשעים בחשך ידמו (שמואל א', ב') - ראשי תיבות רבי". רבי נחמן מסביר שבאותו מושג ישנן שתי אפשרויות סותרות: גם מנהיג של כל העם וגם רשע השוכן בחושך. לא מדובר כאן בשני אנשים שונים, אלא באדם אחד. הצדיק על פי רבי נחמן הוא אישיות אמביוולנטית, שיש לדעת באופן ברור כיצד לגשת אליה.
לפני הכול, צריך להבחין בין שני סוגי אנשים שאנשים קוראים להם צדיקים. רבי נחמן מדבר על כך שיש צדיקים אמיתיים, ויש "מפורסמים של שקר". המפורסמים של שקר הם אנשים שהתפרסמו בזכות אי אלו תכונות שלהם, שהילכו קסמים על הציבור, כאשר למעשה הם אינם נותנים להולכים אחריהם דבר ורק מובילים אותם לדמיונות והבל. לא קשה היום למצוא כל מיני טיפוסים המוכרים אשליות (תמורת כסף טוב) לאנשים תמימים, במסווה של רוחניות צרופה. מהם ודאי כדאי להתרחק.
רבי נחמן אמר שגם בעניין שלו, כלומר תורת ברסלב, יהיו מפורסמים של שקר. הכוונה היא לכך שאין שום תורה, שיטה או תנועה שחסינה מפני אותו שקר, אותו כזב ודמיון שבנאדם יכול ללכת שבי אחריו ולדפוק את הראש בקיר מבלי לשים לב לכך, וזה כולל גם את תורת ברסלב. אחד
אבל עיקר החידוש הוא דווקא אצל אותם צדיקים אמיתיים. אנשים בעלי יכולות מופלאות לעשות ניסים. אני לא מדבר על ניסים הכוללים מעשים החורגים מהטבע, אלא על חילוץ נפשות פצועות מהדיכאון שלהם, מהמקום הרע אליו נכנסו, על פתיחת האופק החדש ונטיעת תקווה היכן שכלו כבר כל התקוות. רבי נחמן מצביע על האנשים האלו ממש, ואומר שיש להם צד שהוא הופכי, של רשעים בחושך.
לי נראה שצריך להשתחרר מכמה דוגמות השולטות בתרבות המערבית בכל הנוגע לאנשי אלוהים. החסידים דיברו הרבה על כך ש"שבע ייפול צדיק וקם". הצדיק הוא זה שנופל, נופל הרבה - וקם. באחוזים, רוב הזמן הוא בנפילה. אבל הוא קם. הקימה הזו היא התכונה המייחדת את הצדיק: הוא לא מתייאש. הוא יודע טוב מכולם עד כמה הוא בקאנטים, אבל הוא מתגבר. איפה שכולם נשארים ומתייאשים הוא לא מוותר: הוא מתווה דרך חדשה דוקא היכן שהכול סתום ונראה שככה זה ואין מה לעשות.
אולי הכומר הקתולי הוא אחד שמתנזר מנשים ואולי היו גורואים הודים שלא אכלו שנים, אבל אצל החסידים זה אחרת: הקדושה אצלם מתרחשת במציאות של העולם ולא בבריחה ממנו. בברסלב מסבירים שעיקר האמונה היא עשייה גשמית, בעולם הזה, ושהצדיקים הם אלו שעוזרים לנו להשיג את האמונה. כלומר, הצדיק הוא לא מישהו שעוזר לנו לצאת מהעולם הזה אל מקומות עליונים ומדומיינים, אלא הוא הצוללן שבעקבותיו אנו חודרים עמוק אל תוככי העולם הזה, אל העשייה הגשמית, אל האמונה. (ליקוטי הלכות, הלכות עירובי תחומין, הלכה ה')
הצדיקים הם האנשים שנמצאים הכי גבוה והכי נמוך. להיות על ידם זה באמת סיפור לא פשוט. האבטיפוס הגדול של הצדיק המנהיג ביהדות, משה רבנו, נענש ולא נכנס לארץ ישראל. רבי נחמן מסביר את הטעות של משה בכך שהוא לא שיתף את הרשעים שבבני ישראל בתפילה שלו. הצדיק צריך לכלול גם את הרשעים בתפילה שלו. לא להתעלם מהרשעות שלהם, או למצוא בהם איזו צדיקות נסתרת, אלא כמו שהם, רשעים גמורים - להיות איתם, יחד עם כולם.
טוב, אז אולי נפתח כאן פתח להבין את המורכבות העמוקה עד לתהום של הצדיק ואת אופן הפעולה שלו. אבל מה אנחנו עושים איתו? איך מצליחים להרוויח ממנו מה שאפשר? נראה לי שהדבר הראשון הוא להבין שזה מה שעושים איתו: מנסים להרוויח. הוא לא נמצא בעמדה שלו כדי לפקד עלינו או לטרטר אותנו, או לרוקן את חשבון הבנק שלנו. הצדיק הוא כאן בשבילנו.
אם זה בתחום ההלכה ואם זה בתחום ההנהגה, הרב כאן בשביל לעזור לך. למצוא עצה לנפשך. אם לא טוב לך תעזוב כמה שיותר מהר, אבל תמשיך לחפש מי כן עושה לך טוב, מי מורה לך הלכה נכונה, מי נותן עצה שעוזרת. יותר מזה: בעומק העניין נראה שמוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו אחריות מהותית בנושא הרב. המשנה אומרת לנו, "עשה לך רב". את הרב צריך לעשות, ולא לבוא למשהו מוכן.
הכוונה היא לעשות את הרב עבור עצמי. לא לחפש איזו כפייה חיצונית לחיים שלי, אלא לבנות את הסמכות שמעליי באמצעות ההתנסות האישית שלי, בשילוב החכמה שיש לו, במידה שזו נמצאת. אסור להעריץ רבנים. הם לא עריצים ואסור להפוך אותם לכאלה באמצעות הערצה.
דמות הרב עשויה מהבעיות שלנו, מהסבל שלנו, מהמצוקות שלנו. הוא זה שיראה לנו את הדרך החוצה מהדמיון שלנו ויכניס אותנו אל המציאות, אל ההלכה האישית שלנו שתראה לנו איך לנהוג כפי שטוב לנו בכל סיטואציה. הוא זה שיפתח בפנינו את הספרים הישנים הפרטיים שלנו, הגלויים והנסתרים, ויצביע על הדרך הישנה – חדשה אל תוך המציאות. רק צריך להיזהר שלא להישען עליו יותר מדי ולא להעריץ אותו, כדי שאותו קובץ בעיות, מצוקות ודמיונות לא יירה בנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם