נחשו מי בא לסעוד: ביקור ב"אוליב ליף" הכשרה
מה עושים כשההורים שומרי הכשרות מגיעים לעיר הגדולה ומחפשים אחר מסעדת יוקרה מוצלחת? האופציה הנכונה: אוליב ליף במלון שרתון. התנאי היחיד: לא לפתח ציפיות גבוהות בגזרת הקינוחים
מסעדת היוקרה במלון שרתון בתל אביב כשרה ומציעה תפריט בסגנון ים-תיכוני ובניחוח צרפתי בראשות השף צ'רלי פדידה. המסעדה יפהפייה ובעלת נוף לים, אלא שכמו בשאר המסעדות בבתי המלון גם זו פועלת רק בערבים, בשעה שתפילת מנחה אינה רלוונטית עוד, וכך נמנע מאתנו נוף מפעים של שקיעה.
ההורים נבהלו מתפריט מנות הפתיחה, המבוסס על סוגי בשר נא, והזמינו טריו כבד אווז (75 שקלים). בצלחת מלבנים ארוכה ולבנה הוגש רביולי, פטה ומדליון צרוב, רוטב סברה וריבת עגבניות שרי. זו אולי מנת הדגל של מנות הפתיחה ווהיא מענגת חך, אך כנראה היה מקום לתת למדליון הכבד עוד שתי דקות על הגריל ולמנוע את צדדיו מלהיות נאים יתר על המידה. אנחנו בחרנו סשימי מוסר וטונה אדומה (59 שקלים), והיא הייתה רעננה להפליא. הדגים הטריים, שטעמם הנא והבסיסי עדין עד כמעט לא מורגש, שודרגו בעזרתו של התיבול החם והחמצמץ. אהבנו מאוד את הירקות הדקיקים-דקיקים, שנתנו למנה נפח ורעננות. מנת טרטר פילה בקר (45 שקלים) הייתה יפהפייה בהגשתה.
לא מעט מסעדות גורמה מזניחות את האלמנט הרפרזנטטיבי של המנה. ב"אוליב ליף" רואים שיד טובה ומאומנת משגיחה שלא תצא צלחת שהיא פחות מיצירת אמנות. עשר חתיכות עגולות של פילה בקר עם זיתים סוריים, בצל סגול, עירית קצוצה, סלט רוקט ורוטב חרדל מתוק. זה נראה נפלא, וזה טעים לא פחות.
פילה הבקר (140 שקלים) כיכב גם במנה העיקרית המרשימה מכולן: הפילה מכהן כאדון הבלתי מעורער של נתחי הבשר האנינים. נתח בעל טעם בשרי עז, נטול שומן, סחוסים ושאר מרעין בישין. בצלחת הונח נתח פילה סופר-סקסי, צלוי במידה, רך במידה וטעים להפליא. פטריות הירדן, תפוחי האדמה הצעירים, התרד והשעועית הטורקית שימשו רקע הולם ליצירה.
צלעות ספריבס הטלה (175 שקלים) נחתכו לרוחבן, ולפיכך כל חתיכה הכילה כמות שווה של בשר, שומן ועצם שמפרידה ביניהן. בשר הצלע היה רך וטעים, אולם כמות השומן הייתה גדולה מדי. תפוחי האדמה שהוגשו בצלוחית נפרדת היו רכים, אולם לוו בטעם לוואי קל של מרגרינה. גם מנת האוסובוקו כבש גדולה ומרשימה - טעם הבשר מעולה ונימוח, ו"נפל מהעצם", כמו שכתוב בספרים, אבל כולם יודעים שהחלק הכי טעים נמצא הכי קרוב לעצם, והוא משום מה, סירב לרדת באמצעים קונוונציונליים, כלומר מזלג וסכין. בלית בררה, ואחרי שהבטנו טוב-טוב ימינה ושמאלה, נעצנו בו שיניים טורפות. היה מצוין.
הקינוחים במסעדות כשרות הם לרוב עקב אכילס עקב אי-יכולת להשתמש בחמאה ובשמנת, אולם טעמנו כבר לא מעט קינוחי פרווה משובחים בלי להתחבא מאחורי תירוצי הכשרות. הפעם, לצערנו, ניצח התירוץ. מלבד המחירים השפויים (35 שקלים לקינוח), לא מצאנו מחמאות רבות לחלק להם. וולקנו השוקולד היה טעים, אבל קרס ארצה בביס הראשון והפך לשלולית שוקולד מביכה. מרקיז השוקולד הקרין יציבות והיה סביר, לא יותר ולא פחות, ואילו סברינת השוקולד העלתה קצת את רף הקינוחים, ושמרה בסופו של דבר על כבודם. ראוי לציין לשבח את השירות. ציפינו למסעדה צרפתית, אבל לא למלצר צרפתי. פרדריק שירת אותנו באדיבות, בחביבות ובמקצועיות נדירה.
האם נשוב לכאן? בהחלט, בביקור הבא של ההורים בעיר הגדולה. בשבת הבאה, על כל פנים, אנחנו קופצים לאכול קוסקוס אצל אימא.
"אוליב ליף", מלון שרתון תל אביב, הירקון 115 03-5219300
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם