האר"י מדבר: תקשור יהודי כשר
מירה כהן ודניאל נוראל רשמו לאורך שנים ארוכות תקשורים מישות המזוהה עם האר"י הקדוש. לבסוף הם ערכו וכרכו בספר "מסרים מן העמק". על צמיחה, התחדשות ותעתועי מציאות
שבת שלום, ברוכים הבאים למקומי, קבר האר"י בצפת. שבו נא והתבוננו על קו האופק. בקו האופק אנו רואים את אשר אנו רוצים לראות. קו האופק הנו מציאות המתחלפת על פי מה שאתם משליכים עליו. אין אני מחדש לכם דבר, אך דעו כי כמו שיש השלכה לגבי זהות זו או אחרת, כך קיימת השלכה גם לגבי שדה הראייה.
אין דבר קבוע בשדה הראייה, והמציאות בו מתחלפת לפי פועלכם. הנכם יוצרים ובוראים בכל רגע מחדש מה שהנכם חפצים לראות שם. השלכה זו נובעת מתוככם, מאותו כוח אלוהי אשר יוצר, אך מושפע ביצירתו מכוחות הנפש שלכם, הפועלים דרכו. איני מתכוון באופן סמלי, אלא להסתכלות אשר דרכה אתם חווים את המציאות שלכם. בקו האופק הנכם יכולים לפגוש מרחבים פתוחים של ים, הרים, זריחה, שקיעה, בניינים; אתם תחוו אותם ותתנו להם תוויות על פי מה שהנכם רוצים לחוות.
ברמה גבוהה של יושרה עצמית תשכילו להבין כי אכן הנכם מתבוננים על שברצונכם לפגוש, אך ברמה של חוסר חיבור עם האלוהי שבכם וחוסר יושר אישי תתבוננו על יצירתכם ותאמרו "או... הנה גורל... הנה דברים קורים... הנה שואה באה... הנה צרה... הנה קשיים..." ועוד ועוד. השתדלו לזכור כי כל יצירה שלכם היא אבן דרך לצמיחה והתפתחות. אתם צומחים ומתפתחים דרך החוויות אשר כביכול "נקרות" בדרככם, אך ההתפתחות והצמיחה מתרחשות רק בתנאי שהנכם קשובים ופתוחים – "מורידים" מודעות לכל יצירה סביבכם ומבינים כי היא נועדה לצמיחה אישית.
יש משהו מופלא ונסתר באלוהות כפי שהיא מוקרנת החוצה דרך ההתבוננות האנושית. כאן בעולם האנושי האלוהות מצטמצמת לתוך כלי מוגדר, מובנה, אשר קיבל תכנים ארציים, ודרכו היא מנסה לצמוח לרמה גבוהה יותר של תיקון ומודעות. אך בשיפוטיות שלכם תקשו ותשאלו – מדוע מקשה הבריאה על הנבראים ויוצרת עבורם מבחנים?
זכרו כי היותכם בגן העדן הייתה שלמות גדולה מדי עבורכם, החיבור האינסופי שהיה שם לאלוהות לא נקלט ולא עוכל, ודרשתם ירידה לתחתית החומר כדי לצמוח משם מחדש ולהגיע לאותה שלמות ואיחוד. כך היה וחוזר חלילה. קיימת מחזוריות שאינה פוסקת של סיום והתחלה מחדש, היווצרות חוזרת שוב ושוב, באותם מקומות. כל זה מתרחש בתפיסה שלכם במהלך מיליוני שנים, עד לעיבוד ומעבר ויצירה של חומרים חדשים.
בהתגלמות האלוהות הנקייה, כוח היצירה הנו אינסופי. היקום הפיזי אינו אלא פן של הסתכלות מבעד לנקודת מבט מאוד צרה ומסוימת, אך בעבורכם הנו מרכז היקום; באלוהות העוברת דרככם זהו גם מרכז הבריאה. תפקידכם להתעורר ולצאת מההסתכלות הזו, להרגיש בחוויה ולדעת כי אף שהיקום הפיזי הנו מרכז הבריאה שלכם, אין הוא אלא אטום בודד אחד ויחיד מתוך האינסוף. תפקידכם אינו רק לדעת זאת, אלא לחוות ידיעה זו ולהרגיש את הממשות ואת האמת שבה.
מגמת הבריאה הנה התפתחות. אתם הנכם החלקיקים הבלתי מפותחים של הבריאה אשר שוגרו ליקום הפיזי כדי להתפתח וללמוד. הדבר דומה לאוניברסיטה, אלא שכאן הציונים שונים. כאן אינכם מקבלים ציונים אלא מעצמכם, ולכן הקושי בקבלת ציונים טובים. כמו במטאפורה של האלוהות והשטן, המודעות הבלתי מודעת שלכם המורכבת מחסד ודין נמצאת במאבק מתמשך. לכן, כאשר במאבק הפנימי גובר ה"נֳגד", לא תמיד אתם זוכים לקבל מעצמכם ציונים גבוהים וטובים.
במערכת הזו ה"נגד" מופיע פעם כנחש ופעם כקול המצפון והמוסר. לכן הנכם מתבלבלים, ולא מבחינים בחסד האלוהי הנמצא שם וממתין לכם כל הזמן. דרך ההתגברות שלכם על אותם תכנים המהווים את מקום משכנו של ה"נגד", מצפה האלוהות להשתכלל, לנקות את עצמה ולהגיע למקום בו תהיו כלים לקבלת החסד האלוהי בשלמותו, כי אז תהיה זו גם השתקפותה של האלוהות.
אני חוזר ומדגיש – הנכם נמצאים כאן בכדי להגיע לרמה הזו של חסד וקבלה, והנכם מקבלים כלים לתרגל דרך זו ולהגיע לשם. זלזול בכלים ובדרך יותיר אתכם באותו מקום בו ה"נגד" מופיע בצורתו העכשווית (אגו), והוא בשמחה יעזור לכם להישאר באותו מקום בדיוק במשך מיליוני שנים, כאשר הוא מופיע פעם בצורה כזו ופעם בצורה אחרת. דרכים רבות לו להתחפש ולהופיע ולהישאר בלתי מזוהה. דוגמאות לצורותיו של ה"נגד": אגו, פיתוי, חוסר אמונה, בגידה, חמדנות, בצע, חוסר יושר, חוסר הכרת העצמי האלוהי, עצלות, קנאה וקטרוג.
שבו והתבוננו שוב על קו האופק. לפעמים תראו נוף יפה, אך יהיה זה בעבורכם מראה עיניים בלבד, ובפנימיותכם לא תתחברו למראה זה. למה הדבר דומה? להסתכלות על היקום הפיזי כעל "שם" ולא כעל "כאן". בהתבוננות ובהסכמה שלכם לכל היופי הנמצא "שם" (מחוצה לכם) קיימת סתירה, בגלל ההסתכלות על העצמי כנענש, אשר לא מגיעים לו האוצרות הנמצאים שם. בתפיסה הזו, ה"נגד" השתלט עד כדי הפיכת האדם לעבד נרצע.
במקום הזה כבר כבלה עצמה הנפש באזיקים אשר אינם מאפשרים לה אפילו לראות את העצמי הכבול שלה. בשלב הזה שכחה הנפש את צִדה האלוהי, איבדה כל תקווה ושקעה כל כולה אל תוך תחושת אובדן התקווה, הענישה העצמית וההסתכלות על עצמה כקורבן של הבריאה.
הסתכלו על קו האופק וראו את המרחבים, ראו את האינסוף הנפגש עם האדמה. קו האופק הנו מקום מפגש מדומה. למעשה, אין שם כלום. כך גם כל הדברים הקשורים אליכם. הנפש הנה תבנית; ברגע שהבנתם שהיא מראית עין בלבד, ומשתנה על פי רצונכם ועל פי מה שהנכם מבקשים שיהיה, תשחררו את כל אותם סמלים אשר דבקתם בהם כמעצבי חייכם, כמו ה"נגד".
רבותיי, הנה הבשורה: כל שעליכם לעשות הנו לדבוק באמונה, בערכים של טוב, אהבה ואמת. מעבר לכך לא נדרש מכם דבר. כה מעט נדרש בכדי להשיג את החופש, החסד, השחרור. צאו וראו כיצד הנכם יכולים ליישם זאת בחייכם. בכך תבנו את גן העדן שלכם. אחרת בחרתם בגיהינום וב"נגד", והדגש הוא על "בחרתם".
מתוך: הספר "מסרים מן העמק - סביב מעגלל השנה עם האר"י הקדוש".לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם