היי, הו'אופונופונו: ריפוי שמאני נוסח הוואיי
ההו'אופונופונו מגיעה ממסורת שבטית בהוואי, וגורסת שרוב מה שקורה לנו מקורו בזיכרונות ישנים שנדבקו אלינו בגלגולים קודמים, מהתודעה הקולקטיבית וכגון דא. הפטנט: אפשר למחוק, לנקות ולהפסיק לסבול
הו'אופונופונו היא שיטת ריפוי רוחנית. קשה מאוד להבין אותה דרך האינטלקט, כי היא יוצאת מתוך נקודת הנחה לפיה אנחנו זונחים את הרציונל ומקבלים את האמונה בתבונה עליונה, שהיא המקור המתגשם בכל דבר עלי אדמות. מקור השיטה במסורת השבטית של הקהונות בהוואי, ופירושה "לעשות את הדברים נכון", "לתקן שגיאה".
את ההו'אופונופונו הכיר למערב ד"ר אהליאקאלה היו לן, פסיכיאטר מהוואי. הסיפור על כך שהצליח לרפא חולי נפש במחלקה סגורה מבלי לראות כלל את החולים, הגיע לאוזניו של ג'ו ויטלה, מיוצרי "הסוד" שחקר את הסיפור התמוה. הוא גילה שד"ר היו לן השתמש בשיטת הריפוי של ההו'אופונופונו. הד"ר פשוט ישב במשרדו עם התיקים שלהם, וריפא בתוך עצמו את מה שהשתקף לו מתוך התיקים. ככל שהוא ריפא בעצמו את הסבל של אותם חולים, כך מצבם הלך והשתפר. בסופו של דבר המחלקה נפתחה כי הוא הצליח לרפא גם את החולים הקשים ביותר.
אנחנו מגיעים לחיים עם מטען של זיכרונות מדורי דורות, עם תכנות בתוך המערכת שלנו. הזיכרונות האלה מתנגנים שוב ושוב, כמו קלטת החוזרת על עצמה, ואנחנו כאן על מנת לתקן. הרעיון לא לגמרי זר לנו: ביהדות ובדתות אחרות מדברים על גלגולי נשמות. בכל גלגול אנחנו מתקנים משהו בעצמנו, ועד שלא נתקן נמשיך לבוא לכאן עם אותו תכנות ועם אותה הבעיה. הפסיכיאטר קרל יונג דיבר על הזיכרון הקולקטיבי, אותו תכנות שאנו נושאים בתוכנו מדורי דורות. אותו גורל שאנחנו משליכים עליו את הדברים שקורים לנו, ושכביכול אינו בשליטתנו - הוא בעצם אותם הזיכרונות שאנו נושאים בתוכנו.
אך להבדיל מתפיסת הגורל שמשחררת אותנו מאחריות על אותם זיכרונות, תפישת ההו'אופונופונו אומרת שההפך הוא הנכון: אנחנו אחראים ב-100% על אותם זיכרונות, וניתן פשוט למחוק אותם מתוך המאגר. כל דבר וכל אחד שאנו פוגשים בחיינו הוא רק זיכרון שמתנגן בתוכנו, ואנחנו יכולים למחוק אותו בדיוק כמו מחיקה של תוכנית במחשב. ברגע שמחקנו אותה, ששחררנו אותה, אי אפשר לנגן אותה שוב.
המהות הרעיונית שעומדת בבסיס שיטת ריפוי זו היא נטילת אחריות טוטאלית על חיינו: כל דבר שקיים בעולמך,
ככל שננקה יותר מסבלנו ומסבלם של אחרים, כך אנחנו חושפים יותר ויותר את האני הטהור שלנו, את הזהות האמיתית שלנו - ומפנים מקום להשראה האלוהית להיכנס לחיינו. זהו החופש והשלווה האמיתיים, כי רוב הזיכרונות שעל פיהם אנחנו מתנהלים שייכים לאבות אבותינו ולא לנו.
היופי בהו'אופונופונו הוא שלא צריך לראות את התמונה בשלמותה, גם לא צריך את האדם האחר, רק צריך לרפא ולנקות את החלק בפאזל שזיהינו כלא תקין וכל השאר מסתדר בהתאם. עלינו לבטוח בתהליך ולשחרר, והדבר מתרחש מעצמו. אנחנו לא צריכים אפילו לדעת את מה אנחנו משחררים: המקום המושלם, האלוהי שבתוכנו יודע בדיוק מה אנחנו מוכנים לשחרר מחיינו ומה עדיין לא. ומה שעוד יותר יפה זה שלא צריך להאמין בזה או להרגיש את זה. רק לעשות את זה: להגיד תודה, אני מצטער, בבקשה תסלח לי, אני אוהב אותך.
תהליך המחיקה והריפוי הוא פשוט וכמה עקרונות נמצאים בבסיסו.
1. לקיחת אחריות מוחלטת על כל מה שמתרחש בחיינו.
2. אין צורך להבין מה בתוכנו יצר את הבעיה, או להיות "צודקים", להאשים או לשפוט. התיקון לא נעשה ברמת המיינד והאגו, אלא מפנה מקום לאלוהות לעשות את עבודתה. פשוט לשחרר ולבטוח באלוהות, ביקום, ללא ציפייה למשהו ספציפי שיתרחש.
3. כולנו אחד ואין באמת הפרדה. כולנו רקמה אנושית אחת ולא בצורה מטפורית. אתה מרפא את החלק שבעצמך, שבתוכך יצר את הבעיה שלך או של האחר, ומאחר שכולנו אחד ואין בינינו באמת הפרדה - השינוי והניקוי מתרחש גם אצל האחר.
תהליך המחיקה והריפוי נעשה על ידי בקשת סליחה, אהבה והכרת תודה לאלוהות על כל מה שיש. הטכניקה מאפשרת לנו לוותר על האגו הצודק והיודע, ולהתייחס לדברים מתוך מקום של חוסר ידיעה, צניעות, בקשת סליחה על הטעויות, אהבה והכרת תודה. הפנייה נעשית לאלוהות כי רק לאלוהות יש הבנה לגבי מה שמתרחש.
אחת הדרכים הטובות ביותר לשחרר היא לחזור שוב ושוב ולשנן במחשבתנו: תודה לך, תודה, תודה לך, אני מצטערת, בבקשה תסלח לי, אני אוהבת אותך.
זו דרך מצוינת לשים את עצמנו במקום נקי. היא מונעת מאיתנו להיות בעמדה כלשהי, חיובית או שלילית, מונעת שיפוטיות או האשמה. כאשר אנחנו מביעים דעה מסוימת, חיובית או שלילית, אנחנו תקועים. העמדה שאנחנו נוקטים לגבי דברים אלו הן הקלטות הישנות שמתנגנות שוב.
היכולת להכיר תודה על כל דבר שמתרחש בחיינו, גם כשאנחנו לא מבינים את הסיבה להתרחשות הדברים, והיכולת לסלוח לעצמנו ולאחרים - הן הבסיס לניקיון, לחופש, לשלווה הפנימית וכמובן לריפוי.
וזה הולך כך:
"תודה לך" - על כך שניתנה לי ההזדמנות לנקות ולשחרר את הסבל הזה.
"אני אוהבת אותך" - לאלוהות, או למקום האלוהי של מי שאתם מתכוונים אליו.
"אני מצטערת" - על מה שבתוכי יצר את הקונפליקט, את הסבל הזה, את הבעיה. בכך אני לוקחת אחריות מלאה.
"בבקשה תסלח לי" - על מה שבתוכי יצר את הסבל הזה, ותשחרר.
אנחנו אמנם האחראים לכל מה שקורה בחיינו, אך לא האשמים.
מאבל כץ, מבכירי המורים בשיטת ההו'אופונופונו, מגיעה לישראל ותעביר סמינר יום מעמיק ב-7.1.10 ב-ZOA ת"א.פרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם