תיק תקשורת: רוחנית, שפה קשה?
שאלה: למה לרוחניים יש נטייה לדבר במשלים? תשובה: לאו דווקא בגלל שאין להם מושג על מה הם מדברים. גילבר רובננקו-דיין על פערים בתקשורת ועל שפה שחוצה גבולות מוכרים
לרוחניים באופן כללי יש נטייה לדבר במשלים. לפעמים זה באמת בגלל שאין להם מושג על מה הם מדברים והם מעדיפים להסתתר מאחורי דימוי סתום. אבל הרבה פעמים יש להם מושג טוב מאוד על מה הם מדברים והם נמנעים מאותה "האכלה בכפית" את אוזני המאזין.
יש בכך טעם. המוח הרציונלי-אנליטי תמיד רוצה עוד מידע. מטבעו, התייחסותו לדברים באשר הם, היא בעד או נגד. אך המתרגלים הרוחניים יודעים שבשביל צמיחה רוחנית לפעמים צריך להניח למידע; הם יודעים כי לבעד ולנגד אין סוף, ולכן מחפשים משהו אחר. באמצעות השפה הם מבקשים להיפתח להשראה, הם משתמשים במשלים כבאותו גירוי רגשי, לפתוח, לצאת את גבולות המוכר.
איש האקדמיה אומר אבולוציה, טבע, אינסטינקטים. איש הרוח אומר אלוהים, המוחלט, דפוסים נשמתיים. הפיזיקאי אומר אנרגיה ומתכוון למשהו שאפשר לכמת. הרוחניק אומר אנרגיה, צ'י או פראנה, ומתכוון למשהו שאפשר לחוש, ולאו דווקא באמצעות חמשת החושים.
בין כך ובין כך, שניהם מדברים על בינה נשגבת. שניהם מדברים על תופעות ענק. שניהם מסכימים שאין להם שמץ של יכולת להכיל את כל היופי הזה. שניהם זוכרים (או שוכחים) באותה המידה, שהאמת היא דבר חמקמק ביותר.
הרוחניק אומר למשל: 'היה כמו עץ'. בתגובה הציניקן מגחך, מניף ידיו לאוויר בתנוחה עצית מובהקת ושואל: עכשיו מה? איך זה קידם אותנו? וכך נמצא שגם אם יש מסר טוב באותו דימוי, עבור אנשים שאינם רגילים בשפה כזו אותו המסר אובד בתואנה שאינו רציני: מה הקשר בין עץ לבין מה שעובר עליי עכשיו?!
וכך, לומר לאיש עסקים חדור מוטיבציה בהשגת יעדים
בינינו, כמה פעמים במהלך היום אנו מנסים באמת להתמסר לאותו דימוי עץ עד תום? האם אנו מבחינים למשל מה קורה לנו בשיחה עניינית, מקצועית, כאשר אנו נטועים היטב בתוך עצמנו? איזו איכות ועומק אופפים דיון על כספים, על חשבונות שיש לשלם, על יעדים ומדדים, כאשר אנו חשים ומודעים לגופנו?
אילו פתרונות מעשיים, תכליתיים, נולדים כאשר אנו נושמים עמוקות כמו עליו של העץ, יציבים ברגלינו כגזע וקלים וגמישים בלבנו ובדעתנו כאותם ענפים הנעים ברוח?
או כשאדם מגיב בכעס כשלוחצים לו על כפתור, כשאומרים לו למשל: "אוי, אתה כזה קמצן!", והוא מיד קופץ ומגיב: "אני? לי אתה קורא קמצן? אחרי כל מה שעשיתי בשבילך!" - האם אנו מבחינים בשפת הגוף שלו?
שפת הגוף עשויה להסגיר אם הוא עץ מושרש היטב או קנה עבש שעומד להישבר. הנה, החזה יוצא קדימה ומתנפח, כל הדם נאסף אל פניו... אם היה זה עץ, הרי כל אותם חומרי הזנה כמו עלו אל רום הנוף ונטשו את הגזע והשורשים.
עץ כזה, לו היה כזה בנמצא, היה קל להפיל. כשם שאיש כזה, אם תכה בו באגרוף הישר אל תוך הבטן בדיוק ברגע שהוא ככה מתרגז - לא רק שהאגרוף יכניע אותו באחת אל הרצפה, הוא גם לעולם לא יבין מה פגע בו. הוא לעולם לא יבין, כי מעולם לא הבחין.
לעומת זאת, אדם שאתה מכנה קמצן בעת ויכוח ענייני אך לוהט - והוא נטוע היטב בתוכו - לא תצליח להפיל. הוא לא יתרגש מהפרובוקציה שזרקת לעברו. הוא יראה דרכה. אם הוא ממש נטוע, די במבט אחד מצדו ותמצא את עצמך נבוך על אותה ירידה ברמה. אתה תתנצל, תדייק את כוונתך, תעלה אל הסטנדרט שהוא קבע עתה, סטנדרט של שקט, שקט של עץ. וכך לשיחה שלכם יהיה עתיד.
מדי יום אנו נעים בתוך החיים. אותם דימויים רוחניים, אותם משלי רוח רבים הם, ואין בהם נכון או לא נכון. הם רק עשויים לתת לנו כיוון והשראה.
כמובן ששפות אחרות עשויות לשרת בהשאלה את אותם אלה שאינם בקיאים בהן במידה שווה. במילים אחרות, זה הולך לשני הכיוונים. לו רק נואיל להקשיב. לו רק נחדור מבעד לאותן מילים.
היו ברוכים. היו מבורכים לאחד.
גילבר רובננקו-דיין הוא מתקשר ומטפל הוליסטי (רפואה סינית שיאצו ועוד) מזה 15 שנה, פעיל במרכז הארץ. לאתר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם