סוהו ובוהו: המקומות הטובים לאכול בסוהו
מזדמנים בקרוב ללונדון? נסו את המסעדות הבאות בסוהו, הרובע השיקי ושוקק החיים של העיר, שמציע חדשות לבקרים בתי אוכל מצוינים. הנה כמה המלצות שכדאי לשמור ליום קר
הסוהו הלונדוני הוא האתר שבו מיקם רוברט לואיס סטיבנסון את עלילת “המקרה המוזר של ד”ר ג’קיל ומיסטר הייד”. הדוקטור והמיסטר מסמלים נאמנה את שני הפנים של המקום, הזוהר והאפל, מאורות הסקס והסמים לצד תעשיית פרסום וקולנוע משגשגת. אלה הם ה-So וה-Ho של השכונה, שחיקויים שלה צצים בכל עיר שמכבדת את עצמה, מהונג קונג ועד ניו יורק. מקור השם, אגב, הוא קריאת ציד עתיקה.
סוהו משמש מרכז תעשיית הסקס של לונדון כבר 200 שנה וכן המרכז של חיי הקהילה הגאה שמצאה שם מקלט. בשנות השישים של המאה שעברה הצטופפו כ־100 מועדוני חשפנות במייל המרובע והמיוזע הזה וכמעט על כל דלת היה אפשר למצוא שלטים קטנים שהציעו “שיעורים בצרפתית”. בשנות השמונים של תאצ’ר פשטה המשטרה על מועדוני ההתפשטות, ומה שכונה “רובע החלונות האדומים” הלונדוני התכווץ לאזור קטן יחסית סביב הרחובות Brewer וברוויק ופינה מקום לבוטיקים אופנתיים ומשרדים מהוגנים.
חוץ ממהגרים, גייז ועבריינים, סוהו שימש מקום מפלט לסופרים, אמנים ומוזיקאים. בריאן ג’ונס, ממקימי הרולינג סטונז, גר בסוהו תקופה מסוימת, וכמוהו גם אריק קלפטון, חברי הסקס פיסטולז ואפילו וולפגנג אמדאוס מוצרט, שגר ברחוב Frith מספר 20 בעת ביקורו באנגליה. בשכונה התגוררו גם קרל מרקס ואייזק ניוטון. התפוח, מתברר, לא נופל רחוק מהבורדל.
המהגרים הרבים שהגיעו לאזור העני פתחו בו אינספור מסעדות קטנות, שהציעו מגוון סוגי מזון, למעט פיש אנד צ’יפס או בייקד בינז מקופסה. המאה ה־21 והגלובליזציה רק היטיבו עם ההיצע הקולינרי של הסוהו, כולל פלאפלייה שנפתחה ברחוב אולד קומפטון. שיעורי צרפתית אמנם יותר קשה להשיג היום, אבל לא פחות קשה לתפוס מקום באחת מאינספור המסעדות הקטנות, ההומות אדם גם בימי מיתון בריטי עמוק. לחלק מהתפוסה אחראים המחירים: תמורת 40־60 פאונד תזכו ברוב המקומות, כולל השלושה שנסקרים כאן, לארוחה מלאה וטובה (כולל היין).
באחת הסמטאות הנידחות ביותר של הסוהו, רחוב ללא מוצא, מתחבאת מסעדת מלאטי המלזית. העיצוב קטלני, מה שאומר שהמסעדה אותנטית בכל רמ”ח איבריה. אף אנגלי לא היה מעצב ככה, גם לא בהשפעת סמים או איומי אקדח. הקירות צבועים בירוק־בית חולים ובסגול ועליהם שילוב הזוי של ציורים אנגליים קיטשיים, דרקון עץ, כובעי קש, מראות ענקיות, מסכות עתיקות, הרבה סחלבים ועציצים עטורי נורות ירוקות מהבהבות.
המקום אותנטי. וגם האוכל. מה שאומר שהחוויה מרתקת לחך, אבל לא תמיד פשוטה. המלזים, אתם מבינים, אוהבים מתוק. לא מתקתק ולא חמוץ-מתוק, כמו הסינים. מתוק. המשקאות שהזמנו, משקה ורדים ותה כריזנטמה, הגיעו בכוסות גבוהות והתהדרו בצבעים זרחניים, אולי כדי להשתלב באווירה העליזה. הם טעימים מאוד, אבל גם מתוקים. אולי ככה מרגישה דבורה כשהיא נבלעת בתוך שושנה עסיסית ומשתכרת מהצוף?
למנה
לעיקריות הזמנו טאהו גורנג (Tahu Goreng), שהתפריט מגדיר אותה כ”יוגורט שעועית” (ובעברית: טופו), עם ירקות ורוטב חמאת בוטנים, וסאיור טואגה (Sayur Tuageh), שהיא מנה של נבטים מטוגנים עם שום, בצל ופלפל. הטופו היה עדין, חתוך לרצועות ומטוגן. נהדר. הירקות היו בני לוויה נהדרים ורוטב חמאת הבוטנים היה, כצפוי, מתוק. הסאיור טואגה היתה עוד הפתעה מרנינה. קודם כל, היא לא היתה מתוקה. הנבטים המטוגנים משמשים מין תחליף, מוצלח ביותר, לנודלז, ועם הרוטב הבלתי מתוק זו מנה נהדרת.
אם מלאטי מתאימה לארוחת צהריים לא מחייבת בין בוטיק לבוטיק, מסעדת גופאל אוף סוהו ההודית היא כבר עניין לארוחת ערב מחויטת. זה אם אתם לא מאמא הודית כבדת משקל, עוטה סארי, שאוכלת בידיים ומלקקת את האצבעות, יושבת בשולחן הסמוך ונוסכת תחושת ביטחון על כל הסובבים - כן, גופאל היא לא סתם מסעדה הודית לבריטים נטולי חוש טעם, אלא הדבר האמיתי.
אין מה לעשות, יותר מכל פרס - וגופאל זכתה בלא מעט כאלה, כולל ההודית של השנה וציון לשבח מטעם Cobra Good Curry Guide - לקוח אותנטי שבולס בתיאבון הוא העדות הטובה ביותר לאיכותה של מסעדה.
הזמנו את התאלי ההודי, שהוא כנראה ההמצאה הקולינרית הכי מוצלחת מאז המן שנפל מהשמים: מגש גדול ועליו אינספור קעריות, שכל אחת מכילה תבשיל הודי אחר, ובין הקעריות ערימת אורז וצ’פאטי. בהודו המנות האלה מוגשות בשיטת “אכול ככל יכולתך” בידי מלצרים רגישים שממלאים כל קערית ברגע שהיא מתקרבת לסף המסוכן של “חצי מלאה”. למרות שהתאלי של גופאל אינו מהסוג שאינו כלה, הטעמים לא ביישו את מסעדות התאלי ההודיות למהדרין של קרנטקה, מקום הולדתו של השף.
חוץ מהתאלי הזמנו גם מנת ראיטה (יוגורט עם ירקות), שהיתה בינונית, אלו גובי (תבשיל כרובית ותפוחי אדמה) מופלא ובנארס קופטה (מין כופתה טבולה ברוטב עשיר) עזת טעם ואלילית. בירת קוברה הודית היתה מלווה נאמנה לארוחה, ואפילו שני מרובעי After 8 קולוניאליים שהגיעו עם החשבון התקבלו בברכה.
ידידה לונדונית המליצה על הסניף המקומי של פרינצ'י ממילאנו וטענה שמדובר בקפה הכי איטלקי בשכונה. ביקורים חוזרים ונשנים הובילו למפח נפש. התורים היו ארוכים מדי ביחס לפיתוי שהציבו שלל המסעדות הסמוכות. בפעם השלישית צדה עיננו מקום ריק. מיד השלכנו עליו את עצמנו ושלחנו נציג לדלפק המזון. הלונדונית אמנם אמרה במפורש שזה מקום לקפה ועוגה, אבל השורות הארוכות של פיצות במגשים גדולים, פסטות, סלטים ומאפים היו מסעירות מדי. מה גם שמי יודע מתי שוב יתפנה כאן כיסא. הזמנו פיצה מרגריטה ופיצת קישואים וגם פאסקלינה של ריקוטה וביצה, שהיו חביבות אך אכן לא מרגשות.
בין ביס לביס אפשר ליהנות ממקור הקסם העיקרי של הסוהו - האנשים. חוץ מהעוגות, שמיד נגיע אליהן, זו גם הסיבה העיקרית להגיע למקום. המקום מעוצב בהתאם - שולחן צר וארוך-ארוך במרכז החדר שמשני צדדיו מצטופפים המאושרים שזכו בכיסא. בר קטן צמוד לחלון הפונה לרחוב. הסטייל מטפטף כאן מהקירות, פשוטו כמשמעו: לאורך כל קיר המסעדה הארוך משתרבבים לחלל צינורות המזילים מים ואור. אפילו השירותים כאן מעוצבים בקפידה. קירות שיש אדום גבוהים ותאורה נמוכה, שנותנים תחושה של כניסה לקניון מדברי.
אבל לא באנו לכאן להתפייט. באנו בשביל העוגות. וטוב שעשינו כך. עוגת הטירמיסו קצפתית וקצת תפוזית, שמנמנה ומתוקה בדיוק כמו שאנחנו רוצים שתהיה. קרוסטטת האגסים היתה מתחרה ראויה על תשומת הבטן. בצק הטארט פריך ודקיק ומעליו עוד שכבה דקה של שוקולד עם ריבה משובחת, ועל הכל מונח חצי אגס מסוכר. So-ho!
Melati Restaurant, 30-31 Peter Street, Tel: 0044-20-74372011
Gopal’s of Soho, 12 Bateman Street, Tel: 0044-20-7434-1621
Princi, 135 Wardour Street, Tel: 0044-20-7478-8888
נא להמתין לטעינת התגובות
