תפנים, פיקארד: האנטרפרייז משנה כיוון
מאכזב משהו, אך לפי הקבלה האדם הוא צורת החיים התבונית היחידה ביקום. על כן, משימתה האמיתית של האנטרפרייז היא להפליג עמוק אל תוך מרחבי האינסוף של התודעה האנושית ולמצוא שם את אלוהים
"החלל. הגבול האחרון"... היו זמנים בהם הייתה נשימתם של מיליונים נעתקת בכל פעם שמילות הפתיחה הללו, של הסדרה "מסע בין כוכבים" הדהדו בחלל האוויר. ברקע הייתה מרחפת ספינת החלל האגדית, האנטרפרייז, מפציעה מתוך מסך הטלוויזיה השחור, בדרכה לעוד מסע חיפושים מפותל אחר עולמות חדשים ומוזרים. אך האנטרפרייז לא הפליגה לבד.
חקר החלל היה, עד לפני שנים ספורות, התקווה הגדולה של יצר הגילוי האנושי: הרפתקה אדירה שסחפה את כולנו. אחרי שהכול כבר נכבש, אחרי שלא נשאר עוד מה לגלות, נפתחו לפתע אופקים חדשים עת הפציע עידן החלל במחצית השנייה של המאה ה-20. מעבורות החלל הראשונות תפסו את מקומם של מסעות המחקר הנועזים של כריסטופר קולומבוס, מרקו פולו וחבריהם.
הירח הפך לפתע מסהר שמימי בוהק לאובייקט מוחשי ובר השגה. משהו שאפשר ללכת עליו, אפילו לנעוץ בו דגל. אחר כך בא גל של אסטרונאוטים, חלליות ולוויינים ששטף את השמיים. תחת השראתו רקמו חלק מהיוצרים הגדולים של התקופה, ביניהם אסימוב, קובריק, דייוויד בואי ואחרים - פנטזיות בדיוניות מסמרות שיער והמציאו דמויות ואימפריות חדשות.
אך למרות הכול, קשה להתעלם מהעובדה שתעשיית החלל עדיין רחוקה מלספק את התקוות שתלינו בה. מאגר המים שנחשף לאחרונה בין מכתשי הירח הוא בהחלט גילוי חשוב, אך מה עם החלום הגדול שרקמנו? מה עם כל אותם עולמות ויצורים משונים שכל כך קיווינו לפגוש? מדוע איננו מצליחים לאתר צורות קיום מעבר לעולם שלנו? האם יתכן שהכול היה לשווא, שאין שם כלום באמת?
או שאולי, רק אולי, אנחנו פשוט לא מחפשים במקום הנכון?
על פי הקבלה אין בכל היקום העצום צורות חיים תבוניות מלבד האדם. עד כמה שהדבר ישמע מאכזב, לא צפויות לנו בקרוב פגישות עם יצורים ירוקים ממאדים. מצד שני, קיים כוח עצום ומופלא שמקיף וממלא את כל המציאות, אותו יש בכוחנו להשיג. מהו אותו כוח?
באמצע המאה ה-16 נפתח בפעם הראשונה חלון להבנתו, עם בואו של האר"י הקדוש לצפת. רגע לפני שהאסטרונום האיטלקי הנודע גליליאו גליליי החל להדהים את העולם בתגליותיו המרעישות על החלל החיצון, פיתח האר"י "טלסקופ" מסוג אחר. טלסקופ המכוון פנימה, אל תוך מסתרי לבו של האדם. מבעד לעדשתו, חשף האר"י את הקוסמולוגיה הרוחנית השלמה של היקום, באמרו:
"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכול היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא".
במילים אלו, הפותחות את ספרו "עץ חיים", תיאר בפנינו האר"י את נקודת הבריאה הראשונית של היקום. בנקודה זו הוליד "הבורא", הכוח היוצר והנותן של המציאות, כלי קיבול לתחושות התענוג והאהבה האינסופיות אותן רצה להעניק. כלי
אך כדי שהנברא יוכל לפתח זהות עצמאית משלו, הוא מחליט לבצע פעולה מיוחדת המכונה "צמצום". מטרת הפעולה הייתה ליצור מסך המפריד בינו לבין זרימת השפע והתענוג. בעזרת הצמצום מצליח הנברא להרחיק עצמו בהדרגה מן הבורא, עד ליצירת ניתוק והסתרה מוחלטת ביניהם. מעתה והלאה, קובע חוק הצמצום, הקשר יתקיים רק לפי מידת הדמיון בין הנברא והבורא: ככל שהנברא ירכוש את תכונת הנתינה של הבורא, כך יתגלה הבורא בפניו.
התהליך כולו מתואר בשיטת האר"י כמבנה של עשר ספירות מעגליות, המקיפות זו את זו כמו גלדים של בצל מסביב לנקודה מרכזית אחת. הנקודה המרכזית מייצגת את הנברא, ואילו העיגולים שסביבה מסמלים את המרחב שנפער בינו לבין הבורא. בין כל העיגולים עובר מעין "קו דק" של אור, המגיע מתוך האינסוף ופורץ לתוך הנקודה המרכזית. ניצוץ האור הזה הוא היסוד שממנו התהווה היקום הגשמי המוכר לנו: יקום המהווה רסיס מזערי בלבד בתוך המציאות השלימה. אך זהו, כמובן, רק השלב הראשון בתהליך.
כדי שהנברא יוכל לחזור להכרת הכוח העליון ממנו התנתק אחר הצמצום, עליו לצאת למסע "הרפתקני" ממושך שנועד להרחיב את הנקודה הקטנה חזרה לצורתה המקורית, השלמה והאינסופית. אך בעל הסולם, המקובל שפירש והתאים את "עץ החיים" לזמננו, הסביר שלפני הכול עלינו להבין שאין מדובר כאן בהתפשטות גשמית במרחב הפיזי. ה"חלל" שבו אנו נעים הוא החלל הפנימי, שמפריד בינינו לבין הכוח העליון.
תנועה רוחנית פירושה שינוי צורה: ככל שאנו משנים את צורת השימוש ברצון לקבל המוטבע בנו בהתאם לצורת הבורא, כך אנו "חוצים" את החלל ומתקרבים אליו עוד ועוד. כמו טיל המשוגר מכדור הארץ וחוצה בדרכו את שכבות האטמוספרה, כך גם אנו עוברים דרך חמש שכבות ההסתרה של הבורא, המכונות "עולמות" (מלשון העלם): עשייה, יצירה, בריאה, אצילות ואדם קדמון. בשלב הסופי, המכונה "גמר התיקון", אנו חוזרים בעצם לאותו מצב של אחדות פשוטה ונצחית עם האור, ממש כפי שהיה לפני הצמצום, אך הפעם מתוך מודעות ובחירה. דווקא הניתוק והריקנות נהפכים לבסיס לבניית הכלי החדש של הנברא. כלי שדרכו מוכפל התענוג ראשוני פי אלפי מונים.
ועדיין, קשה להבין כיצד כל זה מתקשר לחקר החלל החיצון בזמננו. מה הקשר בין חלליות, לוויינים וחיים בכוכבים אחרים, לבין גמר התיקון?
הדחף העצום לחקור את החלל, לשאוף ולחפש עולמות חדשים, נובע מתוך תחושה פנימית עמוקה ומוצדקת, לפיה אנחנו לא לבד. אך במקום לחפש את שותפינו בדמות חייזרים וחוצנים, עלינו להתחיל במסע החיפוש האמיתי: המסע לגילוי הבורא. המקובלים, שעברו את המסע הזה בשלמותו, יצרו עבורנו מפתח באמצעותו נוכל גם אנחנו ללכת בעקבותיהם. הספרים שהם כתבו בנויים כמדריך מיוחד לאדם המעוניין לפרוץ לתוך ממד גבוה יותר של קיום.
אך במקרה זה לא מדובר במדע בדיוני. בשפתם המיוחדת מספרים לנו המקובלים על מצבים עתידיים אותם ירגיש כל אחד ואחד מאיתנו, בצורה המוחשית והברורה ביותר. מתוך הקריאה בספרי הקבלה ומתוך הרצון העז להרגיש על מה הם מדברים, אנו כמו "מושכים" מתוך מצבנו העתידי, המתוקן, את הכוח להתקדם לקראתו. פעולת הכוח הזה משפיעה על הרצון בהדרגה, והופכת אותו מנקודה קטנה וריקנית לכלי הקיבול המושלם לתחושת האור העליון.
אפשר כמובן להמשיך "להשתכשך" במי הירח הקפואים, או לרחף בחלל האפל של היקום יחד עם מייג'ור טום, האסטרונאוט האבוד משירו של דייוויד בואי. אבל אם נרצה בכך נוכל גם לעבור לצד השני, המואר, של המציאות. להפליג בעקבות האר"י ובעל הסולם אל תוך מרחבי האינסוף של הגלקסיה הפנימית ולהרגיש את השמיים נפתחים בתוך לבנו.
זמיר גולן, חבר בלהקת "הדור האחרון", זמר ויוצר שירים ותכנים בהשפעת חכמת הקבלה
נא להמתין לטעינת התגובות
