ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

הנזיר שהתעופף מתוך בקבוק: סיפור זן

נזיר זן הסתובב שלוש שנים עם קואן מטריד: אווז בקע בתוך בקבוק ואינו יכול להיחלץ ממנו. איך עוזרים לו? ניסים אמון מספר איך גילה לבסוף את הדרך לשבור את דפנות הבקבוק השקופות

 

"יש שער אחד. מהמזרח הוא נראה כשער מערבי, מהמערב הוא נראה כשער מזרחי. מדרום נדמה שהוא צפוני, מצפון נדמה שהוא דרומי. הבודהות כולם, משלושת הזמנים, הנזירים הנודדים והמורים הקדמונים, כולם עוברים בו בטבעיות, נכנסים ויוצאים דרך שער הפלאים.
ענו לי: כיצד תעברו בו אתם?"
[סיפור זן]

לימוד סיפורי הזן נמצא בשימוש נרחב במסדר הרינזאי ביפן ובמנזרי הזן בקוריאה. אלף ושבע מאות סיפורים קצרים יש באוסף הסיפורים, אשר הפכו להיות כלי העבודה השני בחשיבותו אחרי תרגול המדיטציה בישיבה. הסיפורים משמשים לעבודה אישית כדי להעמיק אל מקום אשר נמצא מתחת למחשבות, והם משמשים גם כדי לבחון את הישגי התלמידים. הנה סיפור לדוגמה על נזיר אחד, עקשן במיוחד, ועל השאלה שקיבל.

"מישהו הכניס ביצה של אווז לתוך בקבוק. הביצה בקעה והוא האכיל את האווז ימים רבים, עד שהאווז גדל הרבה יותר מפתח הצוואר של הבקבוק. איך אתה מוציא את האווז מהבקבוק מבלי להרוג את האווז, ומבלי לשבור את הבקבוק?"

שלוש שנים הסתובב הנזיר עם השאלה הזו. שלוש שנים דגר עליה יום ולילה, מנסה להבין מה, לכל הרוחות, הפתרון לאווז המסכן שבתוך הבקבוק. בכל פעם שנדמה היה שיש לו תשובה, הוא מיהר לחדר המורה ותמיד נכשל. אחרי שלוש שנים נגמרו לו כל התשובות והאווז עדיין היה תקוע בפנים, לא לבלוע ולא להקיא.

במנזרי הזן, השאלה הופכת לאתגר מתסכל של כבוד, והדחף להצליח לא נותן אפשרות להרפות. שלוש שנים של מנזר זה הרבה זמן כשהשאלה בוערת כמו גחל בבטן. יום אחד הייתה לו ההארה הראשונה בדרך לפתרון. הוא הבין שזה לא שהשאלה על האווז תקועה אצלו, אלא שהוא בעצם האווז שנמצא בתוך הבקבוק.

הוא האווז הסובל שרוצה לצאת החוצה אל החופש והבקבוק השקוף, המגביל, שאין לו צבע אבל יש לו נוכחות מעיקה, חונק אותו מכל הכיוונים ומקשה עליו את התנועה.

ההארה הראשונה היא ההבנה שאני בבעיה. לא האחרים שקל לבקר אותם על כל דבר, לא הבורים וחסרי ההשכלה, אלא אני, החכם, הנאור, המשכיל, השנון והמיוחד שכולם מעריכים - אני סובל ממחנק פנימי וחייב לנשום אוויר נקי.

ההארה הראשונה היא ההכרה במיקום הנכון של המחנק – לא בחוץ אלא בפנים. מכאן הדרך מובילה לשאלה הבאה: מהו הבקבוק השקוף שלי וכיצד אני יוצא לחופשי? מנקודה זו, למרבה הפלא, הדרך הרבה יותר קצרה.

אם דוגרים על השאלה החדשה ויושבים

הרבה במדיטציה, יום אחד פתאום קופץ מהזיכרון אחד המשפטים ששמענו אלף פעם, אבל עכשיו הוא נפתח בצורה בהירה כזו, עד כדי שלא מבינים איך לא הבנו את זה עד עכשיו. ביום שהתחיל בדיוק כמו כל הימים האחרים, הנזיר הבין פתאום שהבקבוק שמגביל אותו זה האופי שלו, הראש שלו, אמנם שקוף וחסר צורה, אבל בהחלט מעוות את התמונה.
זאת הייתה ההארה השנייה שלו. הוא רץ אל החדר של המורה, צועק כל הדרך "מצאתי, מצאתי", וכשנכנס לחדר שאל אותו המורה מה הוא מצא.

"הבנתי את מה שרצית ללמד אותי", אמר הנזיר בקידה. "אז איך אתה מוציא את האווז החוצה מבלי להרוג אותו או לשבור את הבקבוק?", שאל המורה. הנזיר פרש את שתי ידיו ואמר: "האווז כבר בחוץ –"! The goose is out

תשובות הזן שבאות מהראש לא מתקבלות. תשובות שכן מתקבלות הן כאלה שבאות מתוך חוויה וטרנספורמציה. כדי להתקדם בדרך הזו צריך לרצות מאוד את החופש הפנימי, וצריך לפחות פעם אחת לגעת בחופש כדי להיזכר כמה הוא יקר ונדיר.

למאמרים נוספים מאתר נומיינד

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...