תודה לך ניסים אמון שלמדתי ממך 'לשחרר' את 'המקור' שלי שהיה 'נעול' בתוך השכל-מוסריות,חינוך- ולרגש שלי אסור היה לפעול.
אז זה הציל אותי שהתחושות שלי פעלו,נושאת עלי מחלה חשוכת-מרפא,בשבוע שעבר עשו טעיות שתי רופאות שנתנו לי כדורים שאסור לתת לי,ביום השני ללקיחת התרופה הרגשתי כי יש משהו לא בסדר,פניתי לפרופסור 'בשיבא' והבינו כי הרופאות טעו ,זה 'נס' שנארתי בחיים. דפנה

לבוא לביקור
כי ישר ידעתי מה התשובה הנכונה.
יכול להיות שיש בי יותר זן ממה שחשבתי
תודה ניסים שחזרת לכתוב.
אשמח מאוד אם גם תכתוב בלוג .

דניאלה

אלה

אפשר להוציא את האווז מהבקבוק אבל אי אפשר להוציא את הבקבוק מהאווז.

התשובות של הזן מוגבלות , והקבלה של התשובות על ידי הזן מאסטר קבועה מראש.

אם האווז כבר בחוץ , מה כל כך הטריד אותו במשך שלושת השנים האלה? אם הוא היה כבר בחוץ , איך קרה שהוא סבל כל כך מבקבוק? אולי עצם השאלה הטרידה אותו? אולי השאלה , ולכן גם השחרור מהבקבוק , גם הוא בעצם , תקוע בתוך בקבוק ואינו אמיתי? ואם כן , מה הנזיר בעצם עשה בשלושת השנים האלה? אם בכלל עשה משהו.

הזן כל הזמן חוזר לנקודה הזו , כמו התשובות לקואנים שאמורות להחזיר אותנו לקרקע ההוויה , אבל מגיעות אליה רק בבנאליות.

האווז כבר בחוץ , מחיאת כך היד האחת.

אני מקווה שזה לא מה שבבודידהארמה דיבר עליו שהסביר שהבודהא אמר שהוא מעולם לא באמת לימד דהארמה.

כל חיי אני צועד בנתיבי הזן , ואני מבולבל מאי פעם. החמלה שלי מפוצצת את לבי בסבל אינסופי שהמודעות רואה , והראש מבין שהתשובות של הבנאלי מגחיכות את עצם החיפוש , והן אינן נותנות לו מזור.

ניסים , מה היה אומר על זה מישהו מואר?