השף אומר שירה: ביקור במסעדת פושקין
בלי ששמתם לב התברגה לה מסעדת פושקין בתל אביב לחמישייה הראשונה ועל הדרך היא תקטוף גם כוכב מישלן או שניים. יעל פז-מלמד הלכה לבדוק במה דברים אמורים ונכנסה לעולם אחר
יוקרה אירופאית. מסעדת פושקין צילום: דרור כץ
פושקין היא מהמסעדות שהיו יכולות בקלות לזכות באיזה כוכבון נחמד ממישלן, אילו היו אנשי המדריך הזה מבינים כבר שתל אביב היא בהחלט מקום שצריך להכניס אותו לדירוגיו.
הלכנו לשם בתחילת השבוע בעקבות המלצה של קולגה. לא ידענו כלום. "מקסימום תהיה נפילה", ניחמנו מבעוד מועד איש את רעהו, רגילים להפתעות ולאכזבות למכביר. הרי בסוף, הכל עניין של טעם. מה שהאחד אוהב, השני הרבה פחות.
מרגע שפתחנו את הדלת ובאנו אל היכלי המסעדה המושקעת הזו - שמדיפה ריח נפלא של מסעדות פאר אירופאיות, עם כיסאות מרופדים בקטיפה שחורה, שאנדלירים על התקרה, מפות צחורות ומעומלנות, מוזיקת אולדיז נעימה וקבלת פנים חמה של מיכאל, מנהל המסעדה - משהו אמר לנו שנפילה לא תהיה כאן. את גודל ההצלחה הבנו רק בסוף.
פושקין צילום: דרור כץ
פושקין זה מקום אחר. אקס טריטוריה בתוך עולם תל אביבי שמרבית מסעדותיו, ודאי החדשות, מעוצבות כבבואה עכשווית לעולם הייטקיסטי, פתוח ונטול אינטימיות. יש לה היופי שלה, אבל אין בכך כל ייחוד. ראית אחת - ראית את כולן.
פושקין, ששני המשקיעים שלה הם ישראלי ורוסי בעלי אורך נשימה כלכלי לא מבוטל, החליטו שלא להתחבר לסצנה התל אביבית, והלכו על יוקרה אירופאית שכמעט אינה קיימת אצלנו. זה בעניין העיצוב: האוכל לגמרי עכשווי, אבל ברמה שגם היא אינה מצויה הרבה במקומותינו. גם זה, דרך אגב, הרבה בזכות אותו אורך נשימה כלכלי.
כמה וכמה גלגולים עברה פושקין בתשעת החודשים שהיא קיימת. בתחילה הובא מצרפת שף שנחשב שם להצלחה גדולה, אבל איכשהו כאן לא ממש הסתדר, והרומן נגמר די מהר. בעיתוי מוצלח חזר לפני כארבעה חודשים בחור ישראלי בשם גלעד פלד מעבודה מטורפת שנמשכה כמעט שנתיים במסעדת הדגל של השף האנגלי הידוע גורדון רמזי. מעטים מאוד, אם בכלל, מצליחים להחזיק מעמד תקופה שכזו במטבח המטורף והאלים של רמזי. רובם מחזיקים בממוצע שבועיים, אבל גלעד, בחור צנום וגבוה, מסביר שנשאר כי רמזי הוא גאון של ממש.
לגלעד לא חסר. יש לו יד מדהימה, יצירתיות שעפה לשמיים, וידע רב בבניית תפריט מרתק וטעים בטירוף. לעזרתו באים חומרי גלם שאין משובחים מהם. כשמיכאל, מסעדן שנקרא על ידי הבעלים להציב את פושקין במקומה הראוי, סיפר לי היכן הם קונים את הבשר שלהם, סירבתי להאמין: אצל הקצב הכי טוב בתל אביב, שפעם היה גם הקצב שלי עד שמחיריו האמירו לרמות שאינן מאפשרות קנייה. בפושקין לא מתפשרים, וכשמגיעה מנת סטייק הפילה, מבינים בדיוק למה.
למה אני אוהבת אויסטרים
דג על פפרדלה צילום: דרור כץ
אחר כך הגיעה שלישיית אויסטרים עם רוטב מוקרם (75 שקל), שהבהירה סוף סוף לזוג שישב איתנו בשולחן למה, בעצם, אני כל כך אוהבת אויסטרים. עברנו למה שהיה נדמה לנו כמנת הדגל, אבל ככל שהצטברו המנות, הבנו שקשה יהיה לבחור מנה כזאת, וחדלנו לנסות. זאת, בכל אופן, הייתה כבד אווז שיושב על רול וממולא בקונפי ברווז, ולידו שוכבים חבושים
ואגסים ברוטב פורט (110 שקל).
עוד לא אמרנו די. הזמנו ארבע מנות ראשונות, כמספר הסועדים, ולכן קיבלנו מנה מדהימה של רביולי לחי שור ברוטב מורייל מדהים. הבעל, שלחי שור היא אהבתו הגדולה, זמזם ניגון של שמחה גדולה. מעט מאוד מסעדות מכינות את מנתו האהובה באופן כה מושלם (70 שקל). לכל זה הוספנו יין אהוב של יקב יתיר 2006, בלנד של מרלו, שיראז וקברנה, שהצליח להעניק לנו הנאה עצומה תמורת 130 שקל. ככלל, מחירי היין בפושקין הוגנים עד נמוכים, בעיקר כשמדובר ביינות ישראלים.
בשלב המנות העיקריות החלטנו להסתפק בשתיים. הייתה כבר שעת לילה מאוחרת, אנחנו נינוחים, רגועים, שמחים בחלקנו, ולא רצינו לדחוס. כל מנה מהשתיים הייתה חוויה, כולל פילה העגל, בשר די משעמם בדרך כלל. לא כאן. שפתיים יישקו. אליו נוספו בעיצוב מרהיב, כמו בכל המנות, פירה שורש סלרי, פאי תפוחי אדמה וזנב שור ורוטב פורצ'יני (170 שקל).
פושקין צילום: דרור כץ
אני, חובבת הדגים, התענגתי על פילה לוקוס צלוי שנח על פסטת פפרדלה כוסברה נפלאה, תחת רוטב עדין של פסיפלורה ושמפניה (130 שקל). כמו שאמרנו, יד נפלאה יש לו לגלעד, והרטבים שמצטרפים לכל מנה הוכיחו זאת.
ומובן שלא ויתרנו גם על שתי מנות אחרונות, שהספיקו בקלות לארבעה סועדים והמשיכו את הרמה הגבוהה של כל מה שאכלנו - בעיקר פנקוטה שוקולד לבן ולמון גראס, פירות יער וגלידת בזיליקום (50 שקל). אבל לפני המנות האחרונות הניחו לפנינו את עגלת הגבינות, כמקובל במסעדות הטובות ביותר בחו"ל, וכל אחד מאיתנו בחר לו את הגבינות האהובות עליו, שנוספו להן טוסטים מלחם תאנים וצימוקים וצלחת של תאנים חיות, ענבים ואגוזים (80 שקל).
החשבון שלנו הגיע לכ-200 שקל לאדם, כולל יין, בארוחה שבה חלקנו את העיקריות ואת האחרונות. יקר לכל הדעות, אבל הרי לכל אחד יש חגים ומועדים לשמחה שהוא מעוניין לחרוג בהם במקצת מתקציב הבילוי הרגיל, בתנאי שמדובר באמת בחוויה קולינרית. הערב שבילינו בפושקין, שציין חג פרטי שלנו, אכן היה חוויה שהעלתה חיוך של הנאה גם כל היום שאחרי.
פושקין, רחוב מונטיפיורי 27 תל אביב, טלפון: 03-5251501, פתוח רק בערב, למעט שבת, אז יש עסקית בצהריים.
נא להמתין לטעינת התגובות
