קפיצה לירדן בלי דרכון
אתר נהריים נמצא בשליטת ירדן, אך פתוח לביקורי ישראלים. תחת עינם הפקוחה של החיילים הירדנים תוכלו להסתובב בתחנת רכבת נטושה בסגנון הבאוהאוס, ובתחנת החשמל העתיקה שנבנתה על שני הנהרות
נקפוץ לשנת 1994, אז הוחזר השטח לירדן במסגרת הסכמי השלום. באותם הסכמים, נקבע לו מעמד מיוחד במינו: האזור מתפקד כבועה ירדנית בישראל, והגישה אליו חופשית לאנשי קיבוצי האזור, המעבדים את האדמות ומנהלים את התיירות. על המקום מפקחים כיום חיילים ירדנים, ומבקרים משטח ישראל יכולים לטייל בו לזמן מוקצב במהלך שעות היום, ללא צורך בוויזה או דרכון.
אך ההרמוניה במקום הופרה ב-1997, אז חייל ירדני רצח שבע תלמידות מבית שמש שביקרו במקום במהלך טיול שנתי. כיום יכולים המבקרים הישראלים לראות בכניסה למקום את אתר ההנצחה המרשים, שהקימה לזכרן ארנה שמעוני. אתר ההנצחה, ששמו "גבעת הפרחים שנקטפו", בנוי כגזע עץ אדום שממנו מסתעפים שבילים בצורת ענפים שחורים-שרופים, ובראשם 7 גבעות עם שמות הבנות בפרחים אדומים. בסמוך מתנשאת תצפית שמאפשרת להשקיף על אתר ההנצחה, כמו על הנוף המוריק שמסביב.
הסיורים באי השלום נערכים בכלי רכב ובאופן מודרך בלבד. בכניסה אפשר לראות את דגלי ישראל וירדן מתנוססים זה לצד זה. התחנה הראשונה באי השלום היא גבעת התצפית, שם נחתמו הסכמי השלום. עמדת השמירה הירדנית שנמצאת עליה, ושממנה נורו היריות לעבר 7 הבנות, משמשת עדות זיכרון מצמררת לאירועי אותו היום. בנקודה זו אפשר לצפות היטב במפגש הנהרות ובמערכת העצומה שנבנתה לצורך הפעלת תחנת הכוח, זו שהפכה למציאות את חזונו של פנחס רוטנברג: חשמול ארץ ישראל.
רוטנברג, הלוא הוא הזקן מנהריים, ייסד את חברת החשמל. הוא היה מהנדס במקצועו, שהפך ממהפכן רוסי בצעירותו לאחד ממנהיגי הישוב הציוני. ב-1919 הגיע לארץ עם תוכניות גרנדיוזיות: לרתום את מי הנהרות והנחלים ליצירת כוח חשמלי. טוב נו, הוא לא יכול היה לדעת אז שמקורות הנחלים ייגזלו לטובת שימושים אחרים, ואפיקיהם יתכווצו בתוך זמן לא רב.
בתום שנים של מאבקים החל בהקמת המפעל הגדול עליו חלם: תחנת הכוח בנהריים, בשטח שהיה בעבר הנהר ובשליטת עבדאללה מלך ירדן. העבודות ארכו כ-5 שנים ובמהלכן הוקמה מערכת תעלות וסכרים מרשימה, שאפשרה להטות את אפיקי הנהרות לעבר אגם מלאכותי גדול ממדים. משם הוזרמו המים לתחנה ההידרואלקטרית, שכללה 3 טורבינות חשמל בעלות כושר ייצור של 18 מגה ואט.
בסמוך לתחנה הוקם הישוב תל אור נהריים, הישוב היהודי היחיד בתחומי ירדן, בו התגוררו עובדי התחנה ובני משפחותיהם.
מאז ועד 1948 סיפקה התחנה, באמצעות ניצול כוח הזרימה הטבעי של הנהרות, את רוב צריכת החשמל בארץ ואפילו את זו של הישובים הירדנים בעבר הירדן – בלי פחם ומבלי לזהם את הסביבה. התחנה פעלה בדו קיום מוצלח עם השכנים ממזרח עד למלחמת העצמאות, אז כבשו הכוחות העיראקים את המקום, המפעל נהרס וחלק מתושבי תל אור, שלא הסכימו להתפנות קודם לכן, נפלו בשבי.
מנקודת התצפית אפשר לראות היטב את המערכת המרשימה של התעלות והסכרים, את אגם נהריים לשעבר המכוסה בצמחייה ואת אפיק הירדן ממערב. בהמשך מגיעים לנקודות נוספות, שמאפשרות להתבונן במבנים נוספים של מפעל החשמל, בתחנת הכוח עצמה ושרידי הישוב תל אור שלצידה, כמו גם חיבור הנהרות ותוואי השבר הסורי-אפריקני.
נקודה מעניינית נוספת בסיור היא תחנת רכבת העמק המיתולוגית, שעוצבה בסגנון באוהאוס. רכבת העמק, שחיברה בין חיפה לסוריה, היתה שלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית, שהקים השלטון התורכי בתחילת המאה שעברה ושחיברה בין דמשק למדינה. הרכבת נהגה לעצור בסמוך לנהריים, בתחנה מאולתרת שסומנה באמצעות שלט בלבד, עד שב-1937 הוקם מבנה התחנה.
בגובה של 246 מטר מתחת לפני הים, תחנה זו נודעה כתחנת הרכבת השנייה הנמוכה ביותר בעולם, אחרי תחנת הרכבת של גשר הישנה, הנמצאת בסמוך. כיום עומדת התחנה שוממת לצד מסילת הברזל הנטושה, אך אפשר עדיין למצוא על קירותיה כתובות של נוסעים מלפני יותר מ-60 שנה, המתלוננים שהיא אינה מגיעה בזמן.
לצורך סיור באי השלום יש להגיע עם כלי רכב. הכניסה כרוכה בתשלום ובמסירת מספר תעודת זהות ומספר הרכב. הסיורים מאורגנים על ידי קיבוצי אשדות יעקב ואורכם כשעה. הם מתאימים וגם לילדים, קשישים ובעלי מוגבלויות. מחיר: קבוצה של עד 5 אנשים תשלם 120 שקל בסך הכל. מ-5 אנשים ומעלה: 25 שקל למבוגר ו-22 שקל לילד וגמלאי.
אפשר לשלם ולהירשם לסיורים במשרדי האתר שבכניסה (שנמצאיםף אגב, במבנה בית המכס - מבנה מתקופת המנדט הבריטי, ששימש כמעבר הגבול בין ישראל לממלכת ירדן). כדי להימנע מהמתנה מיותרת, מומלץ להירשם מראש לסיור, בטלפון: 04-6709143. למידע נוסף באתר נהריים.
אם התוכניות יצאו אל הפועל, יבוא היום ואי השלום יהפוך לפארק שלום אקולוגי עצום ממדים. הפארק, המתוכנן להשתרע מעבר לשני צידי הגבול, עתיד להרחיב משמעותית את שטח אי השלום ולאפשר גם לתושבי ירדן הכניסה לתחומו. הוא מבוסס על מחקר ראשוני שבוצע על ידי מתכננים מהסקטור הפרטי בירדן וביוזמת "ידידי כדור הארץ המזה"ת".
במסגרת התוכניות, תהפוך תחנת החשמל למרכז מבקרים ולמוזיאון, ומבני המגורים של עובדי התחנה, שנבנו במקור מבוץ, יהפכו בקלות לחדרי אירוח אקולוגיים. גולת הכותרת היא הצפת האגם המלאכותי מחדש והקמת אתר צפרות בינלאומי ורשת שבילי אופניים סביבו.
מנהל ארגון ידידי כדור הארץ, גדעון ברומברג, מעדכן כי החלו כבר צעדים ממשיים לשיפוץ המקום, וגוייסו כספים כדי להתחיל בשיפוץ תחנת הרכבת, בה יושם שלט המסביר בעברית ערבית ואנגלית את חזון הפארק. בנוסף המקום מתחיל לקבל תשומת לב בינלאומית, לאחר שסוכם מול סוכנות תיירות גרמנית על הבאת אלפי תיירים מגרמניה למקום.
ב"ידידי כדור הארץ המזה"ת" סבורים כי הקמת הפארק תשמש גם צעד ראשון להחייאת הירדן הדרומי הגווע, שמצבו בכי רע: חלקים שלמים מתוכו התייבשו לחלוטין תודות לניצול והסטת כל מקורותיו הטבעיים על ידי ישראל, ירדן וסוריה, ואילו במעט המים שכן מוזרמים לירדן, יש רמות גבוהות של מזהמים. כל אלה הביאו לפגיעה ממשית בנחל ולהכחדת חלק לא מבוטל מהצמחייה שאפיינה בעבר את הערוץ.
אז איך פארק יביא לשיקום הנהר? בארגון מסבירים כי התשובה טמונה בשחזור המתוכנן של האגם המלאכותי, שיחייב שימוש במים נקיים – דבר שיאפשר להתחיל בהחייאה של הזרימה בירדן ובירמוך, גם אם חלקית.
אפשר לקיים סיור רגלי עצמאי של כ-30 דקות בשביל הסכרים שבתחומי ישראל. מדובר בשביל מפותל לאורך נהר הירמוך, במהלכו אפשר לצפות במה שנותר מזרימת הנהרות, בגשרים מעל קניוני הבזלת ובחלקים ממפעל החשמל המרשים.
בכניסה חוצים גשר מעל תעלת האפס – תעלת בטון שנבנתה ללא שיפוע כדי לאפשר למים לזרום בה לשני הכיוונים – מהירדן לאגם נהריים כדי לאגור את עודפי המים שהצטברו בכנרת בשנים גשומות, ומהאגם אל הירדן – כדי לשחרר עודפי מי שטפונות מהאגם. השביל מסתעף ימינה ומגיעי לתצפית: מימין סכר העודפים וסכר הרכבת. ממול - שרידי גשר הרכבת, ששימש את קו הרכבת בין חיפה לדמשק ושפוצץ ב-1948 על ידי כוחות חטיבת גולני, כדי למנוע את פלישת הכוחות העיראקים לאזור.
פונים שוב ימינה וממשיכים לאורך הירמוך, עוברים מתחת לגשר ביילי ומתחת לגשר עתיק עשוי אבני בזלת: השכבה הראשונה מהתקופה הממלוכית (המאה ה-13), השנייה מתקופת השלטון העותומאני (המאה ה-15), והשלישית מתקופת המנדט הבריטי (1917-1948).
ממשיכים עם השביל עד לנקודת תצפית נוספת, בסמוך לסכר הירמוך עצום הממדים, ששימש לאגירת מי הנהר, ומאחוריו אפשר לראות 1,000 הדונמים עליהם השתרע בעבר אגם נהריים. בדרך חזרה עוברים ליד הפילבוקס: עמדת שמירה ירדנית עם סמל הכתר הירדני מוטבע באדום.
הסיורים בשביל הסכרים כרוכים בתשלום של 8 שקלים לאדם מגיל 6 ומעלה. במשרדי האתר שבכניסה אפשר לשלם ולקבל הסברים ומפה.
הגעה: נוסעים על כביש 90 לכיוון צמח ומול הפנייה לקיבוץ מנחמיה עוקבים אחר השילוט לאתר.
עוד בסביבה: חצר גשר הישנה – אתר הכולל תצפית אל נהר הירדן, נופי עבר הירדן ותחנת הכוח, 3 גשרים היסטוריים, חאן מהמאה ה-14, מופע אורקולי ועוד הפתעות רבות. אפשר גם לקפוץ לקיבוצי הסביבה, וכמובן - לטבול במוצא הירדן מהכנרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
