הנעלמים: תופעת הגברים המתאיידים
אם פעם פרידה חד צדדית ממישהו, בלי נימוק או התנצלות, נחשבה כמעשה חסר נימוס מינימלי, הרי שהיום זוהי כבר נורמה: שניים-שלושה דייטים והופ, הבחור פשוט התפייד. החדשות הטובות הן שגם את יכולה לעשות אותו דבר
האם גם לך זה קרה? את פוגשת בחור, יוצאת איתו, הוא מוצא חן בעינייך (או שאת סתם נואשת והחלטת להתפשר,( מתחילה איזושהי מערכת יחסים, אתם נפגשים, שוכבים (או לא,( הכל זורם ואחלה ואת כבר בונה מגדלים - ואז הוא פשוט נעלם. לא מתקשר, לא מסמס, ואם אין לך כבוד עצמי בלירה ולכן את זו שמתקשרת לברר מה נהיה - הוא גם מסנן.
כן, כשזה אירע לחברה של חברה של חברה שלי - היא באמת טלפנה לכל חדרי המיון בארץ. הייתה בטוחה שהמסכן שוכב מגובס בכל גפיו כמו בקומדיה צרפתית סוג ז,‘ קשור במערכת גלגילות לתקרה - וזאת במקרה שלא החזיר כבר את נשמתו המעונה לבורא לאחר אירוע רב נפגעים לא עלינו (שמשום מה לא דווח באמצעי התקשורת,( תאונה אווירית בין שני צפלינים (אה, הוצאו משימוש בשנת 1937 לאחר אסון ההינדנבורג,(? או דריסה תחת עדר זועם של בופאלוס בטיול שגרתי בגולן.
ובכן, הבחור לא "נפל בתעלה“ כפי שאני קוראת לזה, ולא איבד את הסלולרי, ולא טבע בשירותים, ולא לקה במחלת השכחה, ולא פקדו אותו עוד מיני אסונות בדיוניים. הוא פשוט עשה מה שבעבר לא היה עולה על הדעת ואילו היום הפך לנורמה: התאדה, התפייד, נעלם. אל תצפי להסבר, כי סביר שגם לא תזכי לו במועד מאוחר יותר. פשוט שכחי מזה והמשיכי בחייך. למה הם עושים את זה? הנה, קבלי תשובה אחת כללית לכל הפעמים שזה קרה לך ועוד יקרה.
אוריאל, בן ,35 הוא גבר מחוזר מאוד, שמגדיר את עצמו "מניאק לשעבר“ ונמצא היום במגמה של שיפור עצמי. לא מעט בחורות חוו ממנו את החיתוך: "אם הייתי נעלם, זה לא היה קורה אחרי עשרה דייטים. זה היה בשני-שלישי, כי לא אהבתי להתמודד עם השיחה. ההסבר היה צורך ממני המון אנרגיה, ופשוט העדפתי לא להתקשר ולא להסביר, ולתת לזמן לעשות את שלו. לרוב בדייט האחרון הייתה תחושה של סבבה, שלא השתנה שום דבר, ונדבר מחר, אבל בפנים הרגשתי שלא בא לי להמשיך".
- למה?
"או כי מיציתי בשלב הזה, השגתי את המטרה של לשכב איתה, או שראיתי שאין תקשורת. אין משהו שעושה לי את זה מספיק כדי שארצה להמשיך לתקשר וכאלה. בזמנו, בגיל 28 כזה, לרוב זה היה קטע של כיבוש. יוצאים עם בחורה חמודה, דייט, שניים, שלושה, מגיעים למיטה, ולאחר מכן יש נפילת אנרגיה כזאת ואתה לא יודע יותר אם בא לך. כי ידעתי שאם אני אמשיך, הן היו מצפות ממני להתנהגות של בויפרנד, ולא הייתי במקום הזה. ואז עובר יום ואתה יודע שאתה צריך להתקשר, אבל לא בא לך להתקשר. אז אם היא מתקשרת, אני זורם בשיחה, אבל לא קובע פגישה נוספת. אומר: נדבר מתישהו ומשאיר את זה פתוח, כשהמתישהו לא נקבע. ואם היא לא מתקשרת, אז אני לא מתקשר, ואחרי יומיים היא כנראה יודעת שזהו.“
אחת מחברותי הטובות יצאה פעם עם בחור מקסים. שבועיים נפלאים ארך הרומן איתו - ובסופם הוא נעלם, משאיר אחריו רק אפטרשייב סגול משובח. שם המותג כבר נשכח ממני, אבל אני זוכרת שחורף שלם התבשמתי באותו אפטרשייב מעודן ומתקתק, כי חברתי העניקה לי אותו לאחר שלא יכלה לסבול כל זכר לאותו יצור שהפך בשנייה ממקסים למרושע-ימח-שמו-וזכרו-טפו.
הטקסט המכונן שדן בתופעה נקרא "תעלומת אי הגברים האבודים.“ תלמה ולואיז, שכתבו אותו במדור יחסים ב,YNET- אבחנו ש“אי הגברים האבודים הוא משולש ברמודה של הקשר הכי טוב שלעולם לא יהיה לך. את האי מאכלסים הגברים המקסימים שפגשת פעם-פעמיים (שלוש מקסימום) לפגישות מדהימות, שבהן מצאת עצמך נהנית כפי שמעולם לא נהנית, ולראשונה זה זמן רב חשבת שהנה הגעת אל המנוחה ואל הנחלה. "רוב תושבי האי,“ כתבו, "הם גברים בני 25 ומעלה, בעיקר מאזור תל-אביב, כולל גברברים שהגיעו מהפריפריה אל העיר הגדולה והושחתו בה, שהצליחו לפתח חרדות (מה חרדות, נוירוזות(!
אבל - הפתעה הפתעה - מאז שנכתב המדור ההוא עברו שלוש שנים ואי חדש צץ באוקיינוס היחסים. אי הנשים האבודות. גם הן ממהרות להתאייד מחייהם של גברברים, וגם הן מותירות אחריהן שובל של לבבות תועים ותוהים. נעה הכפר-סבאית, סוכנת מכירות רבת עלילות בת ,32 היא אחת מהן. "אני כמו הגברים בקטע הזה,“ היא אומרת, "אני לא מסוגלת להגיד לבנאדם שהוא לא מתאים לי ואני לא רוצה להיות איתו בקשר. אני לא רוצה לפגוע בו. בסוף אני כמובן משיגה את המטרה ההפוכה. אני עוד יותר פוגעת בו. יש לי בעיה. אני ממצה אנשים בכלל וגברים בפרט מאוד מהר. אני יכולה לצאת עם מישהו פעמיים-שלוש והוא ירגיש שזה הכי כיף בעולם. גם בגלל שאני בתחום המכירות ואני יודעת מה להגיד, אז הבחור תמיד מרגיש טוב איתי. אבל מבחינתי, ארגיש שזהו, מיציתי - יופי, סבבה וביי. בשלב הזה מתבקש להרים טלפון, לשלוח אס.אם.אס, אבל אני לא מסוגלת. אז אני נעלמת.“
- לא עונה לטלפונים?
"לא עונה לטלפונים, לא עונה לאס.אם.אסים, נעלמת. שיבין."
- ואם הוא צד אותך ממספר טלפון אחר?
"אני ישר חושדת, אז אני פשוט לא עונה למספרים לא מוכרים תקופה ארוכה מאוד, מהפחד שזה הוא, אחותו, סבתו, דודתו, אמא שלו וכו.‘ האמת היא שפעם דיברתי על זה עם פסיכולוגית, והיא אמרה לי שבגלל שבעבר נתקלתי ב‘לא‘ כזה חזק ממישהו וכל כך נפגעתי, יש לי פחד להגיד ’לא‘ לאחרים. אבל אני בעצמי יודעת שזו בריחה, השתפנות."
- וזה קורה לך הרבה?
"האמת, כן. פחות בחיים, יותר באינטרנט, במיילים. אני לא עונה, נעלמת. זה לא מהסיבה שאני לא רוצה לפגוע בבנאדם, אלא גם שפשוט נמאס לי מהר - תעזבו אותי, באמ‘שלכם.“
אז מהם הכללים, נכון לעכשיו? אלת האש, בבלוג שלה נקודת הג‘י, חד משמעית: "הייתם מבולבלים, לא בטוחים, עסוקים, טסתם לחו“ל במפתיע (לפגוש את אובמה,( הייתם חייבים לבדוק עוד אשה או שתיים בדרך, האקס התקשר, נרדמתם במעלית, קראו לכם למילואים ואתם ביחידה סודית ללא סלולרי, הבוס בעבודה טחן לכם את הצורה (המזכירה באה עם מיני בלי תחתונים,( וכל מה שעולה על הדעת וגם מה שלא, תתקשרו ותגידו את האמת. זה לא חייב להיות ארוך ומייגע, יש שם עוד אדם (חוץ מכם) עם לב ורגשות ומחשבות שממתין לטלפון או לפחות לשיחת ’הנימוס‘ של ’זו לא את זה אני, או זו את וממש לא אני.‘
לא נעים? הבנאדם מהצד השני מרגיש הרבה יותר גרוע מסתם לא נעים. אז תתגברו על הקושי ועל מיסטר לא נעים, ותעשו את הדבר הקטן הזה, תשחררו את הבנאדם מלהמתין לשווא. אז בפעם הבאה שזיינתם למישהו את הראש ואת הלב - ועל הדרך גם שפכתם את כל שק המחמאות הקיימות על ראשו הנלהב, ואיכשהו משהו בדרך השתבש, תהיו בני אדם ותזכו את אותו בנאדם נהדר ומקסים והורס עד אתמול, בשיחת טלפון אחת קטנה, המעדכנת אותו על היעלמותכם בטרם עת, ותנוחו על משכבכם בשלום. אה, ואם לא קשה לכם - שהשיחה (לא האס.אם.אס) לא תהיה בעוד שבוע, אלא באותו יום ממש".
אוריאל, המניאק-לשעבר החוזר בתשובה, קיבל את העצה הזאת בשתי ידיים. "היום אני נוהג בנשים כמו שאני רוצה שנשים ינהגו בי,“ הוא מספר, "זה אומר שאם אני רואה שלא מתאים לי, אני מטלפן ואומר - את נחמדה והכל, אבל לא מתאים לי. ואחרי פגישה רביעית אני כבר אפגש כדי להגיד את זה. אני אומר בצורה הכי מתוקה ובסדרית שיכולה להיות, אבל זה אף פעם לא כיף. אני משתדל להיות הכי ברור והכי נקי שיכול להיות. היום עולמי פתוח יותר להרגיש ולחוות אנשים אחרים. הפכתי להיות כן יותר.“
- קרה לך שבחורה לא הבינה שאתה עוזב אותה?
"הייתה מישהי שיצאתי איתה חודש וחצי, שמההתחלה עשתה לי את המוות, אבל הייתי מחובר אליה באיזשהו אופן. זה הסתיים בטלפון ואמרנו המון דברים לא נעימים. אחר כך עמדתי והתקלחתי חופשי ומאושר, והבית שלי במושב לא נעול - ופתאום אני מסתובב ורואה אותה עומדת בתחתונים וחזייה ואומרת: הגעתי! אני זוכר שבהתחלה ביקשתי שהיא תלך, אבל היא נכנסה עירומה למקלחת, ושם כבר קרה מה שקרה.“
- בסוף נפרדתם?
"ברור.“
- טוב, אני כבר לא יודעת.
"כן. למחרת כבר נפרדנו.“
ומה איתי? כן, גם לי זה קרה. זה קרה, ונעלבתי, ובגלל שאני בנאדם שלא שומר כלום בבטן החטובה שלו, גם חיכיתי טיפה ואחר כך התקשרתי ונזפתי וצרחתי על הפציינט ואמרתי לו שזו התנהגות מגעילה
- ומהצד השני הייתה כמובן היתממות, ואפילו נאמר לי שכך הוא נוהג תמיד, ומעולם אף אחת לא התקשרה לנזוף בו כמוני... אבל היום כבר לא אעשה את זה, ואפילו לא אתפלא אם מישהו יחתוך ממני בלי לומר דבר. למה? כי ויטה שכנעה אותי שלא זו הדרך.
ויטה קייריס, כולה בת ,27 וכבר אוחזת בתיאוריה מוצקה בעניין הזה כמו בעניינים רבים אחרים. במקצועה היא מנהלת תוכן באינטרנט, וגם לה יש בלוג מצליח (כוסאמק. גם אני רוצה בלוג, שמו.( היא קטנה, ויפה ומבוקשת ורוצה להתפרסם. וזה מה שהיא אומרת:
"יש הבדל בין מצב שבו נוצרה מעורבות רגשית היסטרית לבין כמה פגישות. במקרה הראשון, היעלמות היא לא מוסרית. במקרה השני, היעלמות היא הדרך הטובה ביותר. אני מהנעלמים, כי לא נעים לדחות בנאדם, ולכן גם מקבלת בהבנה שנעלמים לי בחזרה. סיבה שנייה היא שאני רואה את השיטה הזאת עדיפה על ’השיחה.‘ כי כשהוא יתקשר הוא יגיד משהו לא אמיתי. התשובות הן כל כך מטומטמות ובנאליות. משהו כמו: אני נמצא עכשיו במקום הזה בחיים שלי שטוב לי לבד, יש לי תסביכים לפתור עם עצמי. או שהם ממציאים איזה אקסית שלא הייתה קיימת עד אותו רגע, או שפתאום יש להם איזה עבר לא פתור שצריך לטפל בו. רק מעטים יגידו שזה לא מתאים.“
"לאו דווקא, אפילו לא הגעתי למצב של סקס. לפעמים אחרי שני דייטים, שלושה דייטים, אני מגיעה למצב של ’השיחה‘ עם כל התירוצים והכל. ואני יודעת שזה חרטא - ’אני אחרי מערכת יחסים ועוד לא פנוי רגשית, וכאלה. כשמישהו רוצה מישהי, הוא רוצה אותה וזהו. ואז ברגע שהוא נתן לי את התירוץ הזה, לי זה גורם לחפור עוד יותר, בגלל שאני אומרת לעצמי: מה הוא ראה בדייט השלישי שלא ראה בראשון - שן ירוקה שצמחה לי? פתאום עלה על זה שאני לחוצת חתונה.“?
- ואם הוא נעלם?
"אם הוא פשוט נעלם, אני מבינה לבד שהוא פשוט לא בעניין שלי, ואני מסוגלת להפיל עליו את כל התירוצים - הוא אטום רגשית, מפחד ממערכת יחסים, אם הוא לא יודע להיפרד יפה, בטוח יש לו עוד תכונות רעות, אז הוא ממילא לא מתאים לי. כל מה שאנחנו הבנות אומרות לעצמנו. בשורה התחתונה, ברגע שהבנאדם נעלם אני חושבת על זה יום, מקסימום יומיים, וזה עובר לי, אבל כשבנאדם כן עושה לי את ’השיחה,‘ אני יכולה לחפור אפילו שבוע. אני יכולה ללכת ברחוב ולדמיין איך אנחנו נפגשים ואני מעלה טיעונים נגד וחושבת אם אני אראה אותו עם מישהי מהעבר שלו, וזה לא נגמר.“
- מסקנה?
"גברים חושבים שנשים לא יודעות לקבל דחייה, לכן ממציאים תירוצים בנאליים. אנחנו יודעות שזה שקר, ולכן מנסות להבין מה באמת קרה. פתאום לא נראיתי לו טוב מספיק, הסקס לא היה טוב מספיק. אלף ואחד דברים. מבחינתי, בזה שמישהו נעלם זה אומר הכל כבר: זה לא אני, זה הוא.“
חתמתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
