מסתירה טפח מגלה טיפוח
תספורת, צבע, מניקור, פדיקור, גבות, בתי שחי, מפשעה, מכון שיזוף, הלבנת שיניים, כושר, דיאטה - משאבי כסף וזמן אינסופיים מושקעים בפרויקט הפיכתנו לנשים שנוכל להסתכל עליהן בראי ולא להיבהל. שגרת הטיפוח הנשי, כן מה שחשבתם
הפער בין מי שאת לבין האשה שהיית רוצה להיות, קשה לפעמים מנשוא. אני, למשל, רואה את עצמי כאשה דקת גו וחלקת עור, שזופה, ארוכת ציפורניים, משורטטת גבות, רכת פסיעה ובעלת שיער המתנחשל ברכות על צווארי. הבעיה שבפועל אני לבנבנה-צהבהבת, בעלת נטייה להשמנה, סוליות של קרנף - ושערי הבריא והמלא אומנם מתנחשל, אך המפלצת מלוך-נס, אלוהותי החביבה, חננה אותי בשפעת שיער בכל חלקי גופי, בלי עין הרע. לגבי הציפורניים - עד שהמראה הכסוס לא יחדור לאופנה, כנראה שהלך עלי בעניין הלוק הטבעי.
הפער הבלתי נסבל הזה בין המצוי לבין הרצוי בשילוב אישיותי הפרפקציוניסטית דן אותי זה שנים לשגרת יופי שאינה מביישת את בנות האלפיון העליון, אף על פי שאני עצמי רחוקה מאוד מהמעמד הכלכלי הזה. משאבי כסף וזמן רבים מושקעים בפרויקט הפיכתי לאשה שאוכל להסתכל עליה בראי ולא להיבהל, וכל זה כאמור - למראה הטבעי (!) בלבד, שהרי אני כמעט לא מתאפרת, מלבד פס כחול סמלי בעיניים, ולא צובעת שיער.
כקארי בראדשו בשעתה, שהבינה יום אחד שהכסף שהוציאה לאורך השנים על קניית נעליים היה עשוי להספיק לתשלום מקדמה לדירה בניו יורק, כך גם כספי הטיפוח שלי - אני ממש ממש לא רוצה לעשות את החשבון איזה נדל“ן או נופש בחו“ל או רכב יוקרתי היו יכולים לממן. אבל מה שווה ג‘יפ יוקרתי אם את נוסעת בו ג‘יפתית, מוזנחת, שעירת-גבות, מקולפת-לק ובעיקר - מאוד ממורמרת?
מדי שבועיים אני מתייצבת אצל המניקוריסטית/פדיקוריסטית הנאמנה שלי לשעתיים של בניית ציפורניים בידיים והפיכת רגלי למעודנות כשל תינוק ברגע היוולדו, ופעם בשבוע אני מבקרת אצלה להחליף את צבע הלק, כסגולה נגד הרוחות הרעות. את מכון השיזוף אני פוקדת גם בקיץ כדי שלא יהיו לי סימנים מהבגד ים, וגם בחורף, כשאחי ואחיותי לפולחן הם בעיקר טראנסים וצרפתיות בגיל העמידה משוחות בליפסטיק ורדרד-מטאל ותיקי שאנל תואמים. אז מה אם התברר ממש לאחרונה שמיטות השיזוף מסרטנות? למי אכפת?
שיער רגלי הוסר בלייזר בהשקעה של אלפים, ולתחזוק עור פני אני מבקרת אצל הקוסמטיקאית בקביעות. היא עושה אומנם ככל יכולתה, אבל הקמטים המסתמנים בצדי פי מבשרים לי שגם הפלסטיקאי ישמע ממני בקרוב מאוד. גבותי העבותות לשעבר הן סיפור בפני עצמו, וכיוון שלא נוכל להקדיש להן כתבה שלמה וחבל - אמסור רק שהן נמרטות עד דק בידי אמנית גבות שהיא בת דודתו של טייגר הנודע, האיש והתופעה, שהעלה את הגבות למודעות הלאומית כאשר מלכת היופי במיל‘ אילנית לוי הצהירה ברבים שבלעדיו אין לה חיים (או משו כזה.( טייגר אומנם עזב אותנו לאל.איי כדי לטפל בגבותיהן של כוכבות הוליווד, אך מתברר שהכישרון נשאר במשפחה.
בנטייה להשמנה אני נלחמת בדיאטת נצח משמימה של חסה ודיאט קולה, באימונים כמעט יומיומיים במכון הכושר ובעתות החום של יולי אוגוסט - גם באמצעות מאמנת פרטית שמחמרת בי בסלוני, משם אין לי באמת לאן לברוח.
לאחרונה נתפסתי לשיגעון חדש - הלבנת שיניים - ואת שיניי הלבנות ממילא החלטתי להלבין עד מראה מסמא ממש. כמובן שעם כל כוס דיאט קולה או תה שאני שותה האפקט מתעמעם, ולכן יש לחזור על הפעולה באמצעות סד חינני שמרכיבים בבית ובו משחה מחמצנת - מעין אקונומיקה לשיניים בצבע אדום, כך שהמראה הערפדי המלבב לא נועד להיחשף לעיני מי שאת מעוניינת שאי פעם יחשוק בך.
ובכן, רק אחרי כל אלה אני יכולה לקום כל בוקר, להביט במראה, לחייך בסיפוק מסוים ולקבל את עצמי "כמו שאני.“ ואני כמובן לא לבד בסיפור הזה.
לימור שחר, ,32 הייטקיסטית מתל-אביב, אוחזת בהופעה מוקפדת, לבושה תמיד באופנה האחרונה, כשעל ראשה מתנוססת תספורת גזורה בתחכום של שיער שחור חלק במראה קליאופטרה עדכני. עמיתיה לעבודה לא מעלים על דעתם שמקור ההופעה המתוחכמת הוא חצר אחורית ברמלה, שם נבחשת על האש עיסה מסתורית ומבאישה.
"שנים עשיתי ניסויים בשיער שלי,“ היא מספרת, "קצר וארוך, חום וג‘ינג‘י, הייתי גם בלונדינית חודש וחצי מזוויעים - ואז נתקעתי על השחור. השיער שלי במקור גלי או מתולתל או אלוהים יודע, אני כבר לא זוכרת. העניין הוא שלא אהבתי אותו כמו שהוא, ואף פעם לא הייתי מרוצה מהתוצאה. לפני שמונה שנים סיפרו לי על מישהי ברמלה שעושה טיפול לשיער שגורם לו להיות חלק באופן קבוע. מאז אני מכורה.
- איך את חוזרת הביתה?
"לחזור הביתה זה החלק הקל.“
- מז‘תומרת? זו פדיחה לא נורמלית לחזור עם גרב על הראש.
"תקשיבי, לא מעניין אותי. אני קמה בבוקר עם שיער שחור חלק, וזה מה שאכפת לי.“
- או.קיי, אז מה החלק הקשה?
"בערך חצי שנה אחרי שהתחלתי לעשות את זה, וצריך לחזור על התהליך כל חודשיים, הייתי אמורה לעבור לגור בפירנצה לתקופה בלתי מוגדרת, והייתי בסטרס לא נורמלי. דיברתי איתה על זה. היא אמרה לי: ’כפרה, אל תדאגי, אני מביאה לך את החומר בצנצנת ומסבירה לך איך לעשות את זה שם בעצמך.‘ הבעיה היחידה הייתה שכל הסיפור של החומר והגרב היה על הראש שלי, והייתי צריכה להביא לה עוד
- ואת מאושרת? ועד המוות תלכי עם הסברה המצחינה הזאת?
"כן. עד המוות. ולא מעניין אותי שזה מסריח, ושזה כל הלילה ומשאיר כתמים שחורים על הידיים. אני הולכת לים, יוצאת מהמים, והשיער שלי חלק.“
- לימור, גם בלי סיפור השיער את הרי נורא משקיעה בטיפוח: ציפורניים, בגדים, תכשיטים - את לא מקנאה לפעמים בגברים שאין להם את כל הסיפור הזה על הראש, תרתי משמע?
"להפך, אני מרחמת עליהם. נשמע לי מדכא להסתובב כל החיים שלך איך שנולדת. אני החלפתי סגנונות שיער וסגנונות לבוש. הייתי בלונדינית, הייתי ג‘ינג‘ית. אני יכולה להיראות כל יום אחרת. זה נורא כיף. כל החיים שלי אני עובדת בעבודה של מבוגרים ורציניים. הקלולס הזה הוא חלק מהפאן שלי.“
דורית, אמנית בת 47 שחיה על קו פריז-רעננה, מעריכה, ממש כמוני, את המראה הטבעי. כשהיא בפריז היא מחויטת בשחור ומתנייעת על עקבים, בחום של הארץ היא נוחתת לכפכפי אצבע וכורכת פריאו סביב גופה המתוחזק. כדוגמנית לשעבר היא מקיימת את הקלישאה ובאמת "לא יורדת למכולת בלי איפור,“ אבל איפור עדין מאוד, ואיש לא מעלה על דעתו לא את גילה ולא שהיא כבר סבתא לבן שנתיים. העניין מאחורי הקז‘ואלית עם הפריאו הוא שכבר עשר שנים דורית עוברת מגוון עשיר של ניתוחים פלסטיים כדי לקיים את המראה הטבעי והזוהר שלה.
"את המנתח שלי בפריז אני לא מחליפה תמורת שום הון שבעולם. כל מה שעשיתי, כאילו לא עשיתי,“ היא אומרת כשאני מתפעלת מהתוצאה ומחפשת לשווא את הצלקות. "כשרואים על מישהי שעשתה משהו, זה הכי גרוע בעולם. לי יש נתונים טובים, וכל המטרה שלי היא להיראות עשר שנים צעירה מגילי, לא להוסיף מה שהטבע לא נתן לי.“
- מה עשית?
"המון שאיבות שומן בכל מיני מקומות - בטן, קרסוליים, ירך פנימית - כי בפריז יש המון מסעדות טובות... יש שאיבות דרסטיות ויש שאיבות קלות, שאת עושה בבוקר, ובערב את יכולה כבר לצאת לסרט. שיפצתי את החזה, הרמתי עפעפיים עליונים ותחתונים.“
- כבר בגיל כזה? (אוף, גם אני צריכה.(
"כן, החוכמה היא לתפוס לפני שזה נופל.“
- ומה זה נותן לך?
"פשוט להרגיש טוב עם עצמי. אני מעדיפה להשקיע את הכסף שלי בניתוחים ולא בבגדים או בקוסמטיקה, כך שאני אראה טוב בלי קישוטים עלי. זה לא בשביל בעלי, אני לא מפחדת שהוא יחליף אותי במודל צעיר או משהו כזה. אני מאוד פרפקציוניסטית, ביקורתית, וזה פשוט חשוב לי. אני לא מרגישה בת ,47 ואני רוצה שהמראה שלי ישקף את ההרגשה שלי.“
- ותמשיכי עם הניתוחים?
"כן. כל פעם שמשהו יפריע לי, אני אנתח. את יודעת, מגיע שלב שבו אשה מסתכלת בראי ואומרת לעצמה: זהו, אני גמרתי. גברים כבר לא יתחילו איתי, זה כבר לא יקרה לי שוב. ולי זה נורא מחמיא שמתחילים איתי גברים צעירים שבכלל לא מנחשים את הגיל שלי, למרות שאני נשואה ולא עושה עם זה כלום. זה בפירוש רק בשביל האגו. בסופו של דבר, כשאת עומדת מול המראה, זה רק החשבון שלך עם עצמך, אם את מרוצה ממה שאת רואה או לא. ואני רוצה להיות מרוצה.“
"הידיים הן כרטיס הביקור של האשה,“ גורס "היי יפה 1,000 - עצות ורעיונות לטיפוח החן והיופי,“ ספר ישן שמצאתי בחנות לספרים משומשים. "רבות הן הנשים הדואגות לתסרוקת, לאיפור, לשמלה ולגזרה, אך שוכחות את ידיהן. היזהרי משיכחה זו! רבים הם הגברים המסתכלים בראש ובראשונה על הידיים50 .“ שנה, וכלום לא השתנה.
במשך השנים הקפתי את עצמי בנבחרת של מטפלים, שכולם אנשי מקצוע מחוננים ושופעי חוכמת חיים. הפדיקוריסטית שלי היא על תקן של פסיכולוגית אצלי. מדי שבועיים אנו נפגשות לסשן טיפולי, שבמהלכו אני משיחה לה את קורותי בימים שעברו מאז פגישתנו האחרונה וזוכה מפיה לניתוח שכלתני, לביקורת בונה ולעצות לעתיד.
יום אחד הצטרפה אלי חברה שעברה בסביבה, והייתה עדה לטיפול כולו. עוד באותו ערב צלצלה החברה לפסיכולוג שלה וביטלה את הפגישה הבאה עמו. "אני משלמת לו כפול,“ הסבירה לי, "הפגישה שלנו נראית בדיוק אותו דבר כמו שלך עם הפדיקוריסטית, העצות שהוא נותן לי פחות טובות, ובסוף אני גם לא יוצאת עם רגליים יפות יותר,“! אמרה ואימצה את הפסיכולוגית/ פדיקוריסטית שלי בהצלחה רבה - ורק הפסיכולוג ההוא המשיך לרדוף אחריה עוד זמן מה בטלפונים, דרש הסבר מדוע נעזב וקיטר על כך שהמסע הטיפולי לא הושלם.
כן, אני יודעת שאפשר לחיות אחרת, בשלווה ובנוחות, פשוט לזרום עם הגוף נטורל ולא לעשות עניין מטיפוח. יש לי חברה כזאת, שפעם, כשישבנו יחד, חבורת הבנות בבית הקפה, והנ“ל קיבלה אס.אם.אס ממאהב מעוניין, היא התחילה לעשות בקול רם את חשבון ההכנות לפגישה: גילוח רגליים, בתי שחי, מפשעה, תספורת אינטימית, אולי איזה פדיקור מניקור עצמוני קטן באבן לרגליים שהוזנחו תקופה ארוכה... בקיצור, המיזם היה מורכב כל כך עד שהיא ויתרה על המפגש.
רוני היא חברה בקבוצה של אצניות מרמת אביב, ומשתתפת ארבע פעמים בשבוע באימון ריצה מפרך שמתחיל בחמש בבוקר. העניין הוא שרוני, הבולטת בהופעתה המרשימה, עם השיער הארוך הגולש, הרגליים הכי ארוכות שראיתי מימי וחיוך התמיד, לא קמה ברבע לחמש לאימון. היא קמה כבר ברבע לארבע, כדי להתאפר ולעשות פן לקראת היציאה מהבית. "אני לא יכולה בלי זה. אין מצב שאני אצא מהבית, לא משנה לאן, בלי מקלחת וחפיפה, גילוח של הרגליים, מריחת קרם בשתי שכבות - קרם מיוחד אחרי גילוח וקרם גוף, ואחר כך פן ואיפור טבעי.“
- טבעי, כלומר?
"בלי צלליות צבעוניות. רק קונסילר, מייקאפ, צללית בגוון טבעי, סומק, עפרון עיניים, תוחם שפתיים, שפתון בהיר וגלוס שקוף למראה הטבעי.“
- אבל הזיעה לא ממיסה את הכל?
"זה כבר לא אחריות שלי. לפני זה אני צריכה להיראות טוב. אחרת אני פשוט לא מסוגלת לסבול את עצמי.“
- כי מה? מה באמת יקרה אם תצאי מהבית בלי שתעשי את כל ההכנות האלה?
"אם לא הספקתי לעשות את כל הדברים האלה ואני חייבת לצאת מהבית, אני פשוט לא מוכנה שאנשים יתקרבו אלי או ידברו איתי.“
- את מודעת לזה שיש לך שגרת טיפוח מטורפת?
"בארץ זה נשמע מטורף, אבל באל. איי כל החברות שלי ככה. אני חיה עם זה מגיל .11 מגיל 13 אני עושה פן 20 דקות ביום, ושעה אם אני יוצאת בערב. השיער שלי מזעזע בלי פן, חלק ישר וחלק גלי. וזה משהו שכולנו באמריקה חיות איתו. אם, למשל, אני אבוא לחברות שלי שם יום אחרי יום עם אותו בגד או עם תיק שהוא לא פראדה, הן יהיו בשוק, הן לא יאמינו עלי.“
- ומה זה נותן לך, כל הטיפוח הקפדני הזה?
"המון ביטחון עצמי. זה נותן לי הרגשה טובה ומעלה לי את ההערכה העצמית, ואני מאמינה שאני משדרת את זה לאחרים. כשהייתי קטנה הייתי ילדה ממש שמנה. בגיל עשר אמא שלי לקחה אותי לשומרי משקל, והייתי בחוג יחד עם נשים מבוגרות. מאז שירדתי במשקל זה נושא כאוב אצלי. אף פעם לא לגמרי מבריאים מזה. הכל נשאר בראש. אני מאוד מאוד מקפידה על מה שאני אוכלת, והיום אני נחשבת רזה, אבל חוסר הביטחון נשאר. לכן חשוב לי להיות טיפ-טופ בכל דבר. בגוף, בציפורניים, בשיער, בהכל.“
- יש איזה טיפול יופי שעוד לא עשית ואת רוצה לעשות?
"כל החברים של ההורים שלי באמריקה עושים ניתוחים פלסטיים אצל אותו מנתח, אז הלכתי אליו להתייעץ בעניין השתלת סיליקון בישבן.“
- לא...
"בחיי. בקיצור, הוא הוריד אותי מזה. הוא אמר לי שזה ניתוח נורא מסוכן, כי בגלל שיושבים על המקום אין אספקת דם לשם ויכול להיות נמק. אז ויתרתי.“
- אבל רגע, אם את ישנה עם בחור הוא הרי רואה אותך בבוקר בלי האיפור והפן.
"לא. אני קמה שעה לפניו, הולכת לחדר האמבטיה, מתקלחת, עושה פן, מתאפרת וחוזרת למיטה.“
- ממש כמו בסדרות האמריקאיות.
"בדיוק.“
- אז בעצם אולי היה מתאים לך כבן זוג מישהו שגם הוא מכור לטיפוח כמוך.
"חס וחלילה. בחיים לא הייתי מסוגלת להיות עם גבר שמשקיע בעצמו כמוני. זאת פריבילגיה ששמורה רק לנשים. זה פתטי אצל גבר. גבר שעד כדי כך עסוק בעצמו? זה מגעיל.“!
נא להמתין לטעינת התגובות
