סימנים של קנאה: תסמונת האח הבכור
הכועס, המקופח, המשתלט, המתעלם והרגרסיבי – לא משנה כמה עבודת הכנה תעשו עם הילד לקראת לידתו של אחיו, סביר שתיתקלו באחת התגובות הבאות. ילקוט עצות
לדבריה של ד"ר נטע רבהון דמתי, חוקרת רגשות בקרב ילדים, וראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית בית ברל, התגובות של האחים הגדולים שונות ממקרה למקרה.
ישנם ילדים, היא אומרת, שהולדתו של תינוק חדש במשפחה תביא אותם למצב בו ירצו לקחת חלק בטיפולו של הפעוט החדש, בעוד שאצל אחרים יתעוררו תחושות כעס, בכי ותסכול. ישנם ילדים המגיבים בצורה של התעלמות כביטוי להכחשה של השינוי הגדול ותופעה מוכרת נוספת היא הרגרסיה, ובה האח הגדול מגלה דפוסי התנהגות תינוקיים שאינם תואמים את גילו.
"בכל אחד מהמקרים חשוב לזכור שמדובר בטלטלה ובשינוי גדול מאוד עבור האח הגדול, וככזה, הוא נמצא במצב של איום או חוסר ודאות", אומרת ד"ר רבהון דמתי. "על ההורים חלה המחויבות לזכור, שהשינוי עבור האח הגדול בתפיסתו את עצמו, אינו מיידי. אותו אח גדול בן שלוש, לצורך העניין, הוא עדיין פעוט עם מסוגלות המאפיינת את בני גילו. אין זה אומר שאם נולד לו אח או אחות חדשים הוא מעתה גדול יותר או בוגר יותר".
" הביטוי החיצוני של הרגשות חשוב מאוד", מדגישה שרית סגל, פסיכולוגית קלינית וראש המרכז לפסיכולוגיה במכללת לוינסקי לחינוך. "מטרתנו היא לעזור לילדים לבטא את עצמם בדרכים לא מציפות ולא מסוכנות.
אנחנו, כהורים, חייבים לזכור שמשהו בסיסי השתנה בחיי הילד ודבר לא ישוב להיות כפי שהיה קודם. זהו תהליך לא פשוט להורים רבים וישנו לא מעט קושי בהכלת הכאב והכעס, האנטגוניזם, ההשתלטות והמשא ומתן שהם חלק בלתי נפרד מתהליך הקבלה של אח חדש למשפחה. בכל מקרה שבו מתעוררת בעיה כלשהי בהתנהגותו של הילד הגדול מומלץ לשמור על ערוץ תקשורת פתוח ולתת מקום לכל היבטי השינוי.
עדיף שהילד יבטא את כל רגשותיו ולא ינסה להסוות אותם או להתכחש לקיומם. הדרך הטובה ביותר להורים לשרוד תקופה זו היא לנסות עד כמה שניתן, מצד אחד, להתעלם מהתנהגות מרגיזה, מעייפת ומקוממת, ומצד שני - לתת הרבה מקום לרגשות שעומדים מאחוריה".
גם אם הכנתם את הילד להצטרפותו של התינוק החדש, תיאלצו להתמודד עם תגובות שונות ומגוונות שעלולות לצוץ במהלך הזמן. ד"ר סגל מציגה את התגובות המוכרות ואת הדרך היעילה ביותר להתמודדות איתן.
הכועס: הוא מביע זעם וכעס על התינוק, זעם כלפי ההורים, התפרצויות בכי, משיכת תשומת לב, טענות כלפי הסביבה, שינויי מצב רוח ואולי אף שינויים פיזיים. חשוב לזכור רגש הקנאה הוא רגש טבעי בסיטואציה הזו. זהו רגש מורכב מאוד וקשה להגדירו באופן מדויק. הילד הגדול מרגיש שהוא מקופח, שנלקחה ממנו האהבה, ההתפעלות, תשומת הלב והטיפול ההורי, ובאופן טבעי הוא כועס על מי שגרם לו להיות.
המקופח: הוא חש שאחיו הקטן הוא המתחרה שלו וגם ושההורים הם ש"בגדו". הוא מרגיש עלוב, מושפל ואולי גם ראוי לרחמים, אך יחד עם זאת חושש לאכזב או להכעיס את הוריו, וחש אשמה על קנאתו ועל אי שביעות הרצון מהמצב. הוא יכול לבטא אותות קנאה בגלוי - לדבר על כך, לצעוק, לבכות, או לעשות זאת באופן סמוי - להיות עצוב, מדוכא ומופנם.
במקרה זה אחד הדברים שהורים חייבים לזכור הוא שמאחר שרגש הקנאה הוא טבעי במקרים של הצטרפות אח למשפחה, אין אפשרות למנוע אותו לחלוטין. יש להדגיש בפני הילד שמותר להרגיש ולבטא כל רגש, אך לא כל התנהגות מקובלת.
בד בבד יש לנקוט אמצעי זהירות ולהשתדל לא להשאיר את הילד והפעוט לבד, כדי שהתקף הקנאה לא יהווה איום עבור התינוק. אפשר ורצוי לשבת עם הילד ולשוחח איתו, בהתאם לגילו, על התחושות הלא נעימות שהוא חווה ולהסביר לו שזה לגמרי בסדר וטבעי שכך הוא חש, כל עוד אלימות היא מחוץ לתחום.
המשתלט: הוא מעניק עודף תשומת לב לתינוק. רוצה כל הזמן לחבק, לנשק, לטפל, הוא דואג, בודק ומתעניין. מדובר באחת הדרכים של הילד להדגיש את יתרונו כילד גדול לעומת התינוק תלותי, הקטן, שאינו יודע לעשות שום דבר. הוא מנגד פועל על תקן הגדול המבין, המדבר המטפל והדואג, זה שגורם הרבה נחת להוריו. זוהי גם דרך להפגין שליטה ובעלות.
כשאח גדול מגלה נדיבות או חיבה לתינוק הקטן מומלץ לחזק אותו על כך, לעודד את עזרתו בטיפול בתינוק ולהדגיש את יתרונו כ"שותף הוותיק במשפחה". עם זאת, עליכם לזכור כי חשוב לתת
כדי להסביר לו זאת בלי לערער את מוטיבציית העזרה שהוא מפגין, אפשר לשלב את השיחה בהקשר של שמירת הילד הגדול על עצמו, ומה ההבדל בין ילד גדול לבין תינוק, תוך כדי הדגשת הגבולות שאתם מציבים בביתכם. יחס הילד לתינוק לא חייב להיות עקבי. לעתים, בשלושת החודשים הראשונים, הילדים מקבלים את השינוי ללא התמרדות ורק לאחר מכן מגיעים התקפי הזעם. בכל מקרה, מדובר בתגובות שכיחות וטבעיות.
המתעלם: הוא מתעלם בצורה מוחלטת מקיומו של התינוק החדש בבית. הילד לא מוכן לעזור, לא רוצה לחבק, לא נוגע בתינוק ומתנהג כאילו שום דבר בבית לא השתנה. צריך להבין שילדים רבים מגיבים באדישות מסוימת לתינוק החדש.
זו כמובן אינה תגובה שלילית ואין בה כדי לנבא את התנהגותו של הילד בעתיד. זוהי פשוט עוד דרך להתמודד עם השינוי הגדול שקורה בבית. במצב כזה חשוב לאפשר לילד לבטא רגשות שליליים ולא להתרגש משאלות אופייניות, כגון "מתי אפשר להחזיר אותו לבית חולים או לבטן? ". נכון , כואב להורה לשמוע שהילד שלו "שונא" את התינוק החדש, אך רצוי לאפשר את ביטויי הכעס והכאב, כל עוד הם מילוליים, ואף לפתח על כך שיחה. בדרך כזו תגלו כי הילד, מיוזמתו, יאמר שהוא גם קצת אוהב את התינוק החדש.
בשיחות מהמ סוג הזה כדאי להדגיש את יתרונו כילד גדול, ולבקש ממנו, כשותף של "עולם הבוגרים", לעזור בטיפול ואף לחזק את הצורך בנוכחותו, אך כמובן לא להכריח. כדאי גם להראות לאח הגדול כמה הקטן אוהב אותו, מחייך אליו או רוצה אותו. והנה טיפ חביב, דברו אל התינוק על אודות אחיו הגדול: "תראה איזה אח יש לך! הוא עוזר לי בטיפול בך", וכך שני הצדדים יצאו מורווחים.
הרגרסיבי: הוא נמצא בתהליך רגרסיה וחוזר להיות תינוק. למרות גילו הבוגר של הילד הוא רוצה שוב שיחליפו לו חיתול, מבקש מוצץ, רוצה "על הידיים" ודורש עודף תשומת לב.
ההתמודדות עם רגשות סותרים מתמקדת, בין היתר, בשאלה: "האם אני רוצה להיות קטן או גדול?". במקרים רבים אחים בוגרים יתחילו לחקות התנהגויות תינוקיות כמו בכי, מציצת אצבע, זחילה, הרטבה, בקשה לינוק מהשד, לאכול מבקמ בוק וכד'. מדובר בתהליך טבעי שאין צורך לחשוש ממנו, מאחר שהכוחות ההתפתחותיים אדירים ותמיד מתקדמים לכיוון הגדילה.
מוטב לאפשר לילד לחוות את תהליך הרגרסיה ולפתור בעדינות את הקונפליקט שבו הוא מצוי בלי לשכנע אותו שעדיף לו להיות גדול; כך הוא גם עלול לחשוב שלהיות "בוגר" זה הפסד וידבוק בהתנהגות ילדותית. כדאי ורצוי לשקף עבורו את רצונו בדרך של משחקי דמיון, שבהם הוא יכול לבטא את המשאלות הרגרסיביות בצורה בטוחה ללא בושה.
נא להמתין לטעינת התגובות
