ארון הבגדים היהודי: מה מותר ומה אסור
בעד או נגד מראה השכבות ומה בכלל עושים עם השרוולים. לקראת יריד המעצבים לאישה הדתית יצאנו לבדוק מה מותר ומה אסור - על פי ההלכה וגם על פי האופנה

אלה, וגם נשים אחרות שרוצות לחשוף טפח ולכסות טפחיים, יוכלו לחדש את המלאי בארון ב"הוד והדר לבושה-יריד המעצבים לאישה הדתית", שיתקיים בשבוע הבא (15-12 בספטמבר) בגני התערוכה בתל אביב, זו הפעם השנייה. יריית הפתיחה לחגיגות המלבושים נרשמה כבר לפני פסח האחרון, אז הגיעו למעלה מעשרת אלפים נשים ורכשו מחלצות מהודרות ומעוצבות להן ולמשפחותיהן.
כשכולם היו כבר מסובים סביב שולחן הפסח והגיעה תורה של השאלה המסורתית "מה נשתנה? " התשובה הייתה גלויה לכל דורש: הבגדים, רבותיי, הבגדים. מארגנת האירוע נורית כהן, ראתה כי טוב והמשיכה לחג הבא. בקרוב אפשר יהיה לדבר על זה במונחים של מסורת.
"הדתיות צריכות יותר בגדים, בעיקר לפני החגים", פוסקת כהן, שחווה זאת על בשרה, כמי שמשתייכת לזרם הדתי לאומי. "בכלל יש למגזר הזה יותר אירועים. יש שבתות, יש חגים, הולכים לבית כנסת הרבה וכל פעם יש צורך בבגד אחר. גם לפני חתונה, למשל, יש כל מיני אירועים שלא מסתכמים רק בטקס עצמו. אנחנו צריכות מבחר יותר גדול בארון. צריך להיות יפים, חגיגיים ומיוחדים. אי אפשר לפתור זאת בג'ינס וגופייה לבנה".
וזה נכון גם לגבי חרדיות, שכידוע לא נהנות ברובן ממצב כלכלי שמאפשר רכישת בגדים כאלה?
"היריד פונה גם לחרדיות, אבל חרדיות מודרניות או חרדיות לאומיות )חרדל"ים(. אנחנו לא פונים לאוכלוסייה של מאה שערים. אבל גם אצל החרדים מה? שכבות הכי חלשות-אין מצב שהם לא יתחדשו לק? ראת החגים. בנוסף לכך, צריך לדעת שכל המעצבים מתחייבים בחוזה להנחות, גם בקולקציות חדשות שהם מציגים
לא רק העיצובים פונים לקהל הדתי, אלא גם אופי האירוע כולו. כניסת גברים למשל אסורה, ורק במתחם שמחוץ ליריד הם יוכלו לחכות בסבלנות לבחירות לבם. "ההפרדה הזו יוצרת חוויה נשית אמיתית, כמו רצף נשי כזה. מגיעות אמהות עם הבנות, אחיות או חברות ויש משהו מאוד רגוע בזה".

המעצבת קרן מזרחי, שהכירה את המגזר מקרוב רק ביריד הקודם ותשתתף לצד מעצבות מוכרות יותר או פחות גם בנוכחי, הרגישה תחושה דומה. "התאהבתי בקהל הזה במבט ראשון", היא מספרת. "לא ציפיתי לזה. אפשר להגיד שהייתי בהתרוממות רוח טוטאלית. לא נתקלתי באנרגיות חיוביות כאלה".
מה הפתיע אותך כל כך?
לא ציפיתי להצלחה כזו. באתי עם ציפיות נמוכות כי אני לא מכוונת לקהל הזה באופן ממוקד, אבל ההתנסות נראתה לי מרתקת. הופתעתי לגלות שהן מעודכנות ושיש להן תשוקה ענקית לאופנה. מהפעם ההיא גם למדתי יותר על הצרכים המיוחדים של הדתיות ועיצבתי לקראת היריד מיני-קולקציה מיוחדת".
ועל איזה צרכים את עונה בה?
"אני מעצבת להן דברים מיוחדים, אבל יש צרכים פיזיים אחרים כמו למשל גזרה, אורכים, גדלים שונים של מחשוף. אילוצים מהסוג הזה. אחת הבעיות של הקהל הזה הוא שכדי להיות אופנתיות הן צריכות ללבוש שכבות. כי אם מישהי למשל רואה גופייה יפה היא לא יכולה ללבוש אותה בלי חולצה למטה. אני ממש לא אוהבת את זה ובארץ אין מספיק חשיבה על ברירות אחרות".
אז מה הפתרונות העיצוביים שאת מציעה?
"לא עיצבתי קולקציה במראה דוסי. עשיתי דברים מגניבים, דברים שאני שמה בחנות שלי. עשיתי דברים שנחשבים אופנתיים באופן כללי, עם האדג' המתוחכם. לא צריך להיראות כמו דודה. למשל שמ?לות פרחוניות עדינות הן פתרון טוב וראיתי צעירות שפשוט שיוועו אליהן".
מהי תפיסת הנשיות שמנחה את העיצובים?
"אני מעצבת דברים נשיים, בלי סקסיות בוטה. כל הקו שלי נקי. זו סקסיות מרומזת במינון".
גם רעות פיקאר, שמעצבת עם אמה צילה בגדים במותג לציבור הדתי שאליו הן גם משתייכות, "הטעם שלי", מסכימה שהלקוחות שלה לא רוצות להיראות ממאה שערים ("אני לא אגע במשהו לא אופנתי"). עם זאת, בניגוד למזרחי, היא מאוד תומכת במראה השכבות, שלשיטתה מאפשר מרחב בחירה גדול מאוד.
שמלה עם שרוול קצר בתוספת שרוולון היא נוסחה מנצחת בעיניה. "עם אקססוריז מתאימים זה פצצה", אומרת פיקאר, שהספיקה להציג את מרכולתה ביריד הקודם ומתרגשת לקראת הבא. "כל החברות שלי אמרו 'איך לא חשבנו על זה קודם'", היא מספרת ומוסיפה: "טוב שאין שם גברים שמסיחים את הדעת או מפריעים".
את בר גרינוולד, סטייליסטית לציבור הדתי, היוזמה הזו בכלל לא מפתיעה. "כבר כמה שנים אנחנו הולכים לקראת זה. המעצבים הבינו שיש כאן ציבור שלם שלא הולך בסחבות וסמרטוטים, אלא רוכש בגדים בכמות גדולה. להקים יריד כזה לקראת החגים, גולת הכותרת של השנה, זה פשוט מתבקש, שווה וכדאי להשקיע".
מה צריך לעשות מעצב שרוצה להצליח במגזר?
"הכי חשוב זה לעצב כמו לחילונים, אותם בדים, אותן גזרות, רק במגבלות הצניעות. העיקר שזה יכסה".







נא להמתין לטעינת התגובות