ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

תתעוררו, מוכרים לכם עידן חדש

כמובטח, אחרי שנים של שוטטות בשוק הרוחני גיליתי את האמת. היא היתה שונה בתכלית מהמובטח: לא אושר אלא שוק, המוכר פתרונות אינסטנט לכל מחדל בריאותי או נפשי שבטוח יש לנו. בני פייביש מנסה לברר איך לא שמנו לב שהחברה המודרנית הכניסה את הרוחניות תחת כנפי תרבות הצריכה

 

הנה שאלה שמאד מעניינת אותי: אולי תוכלו לעזור לי ולהסביר מה זה ניו אייג', לעזאזל?! גם אחרי הסתובבות של שנים בעולם הרוחני אני עדיין לא יודע, ולפעמים זה בדיוק הפוך – ככל שאני שומע אחרים מדברים על העידן החדש בצורה כל כך משכנעת – כך אני פחות מבין. מה זה "ניו אייג'"?! איפה הוא נמצא? למה הוא כל כך נפוץ? מה הוא רוצה ממני? מי מנהל אותו? למישהו יש את המספר של שירות הלקוחות שלו? אני רוצה ליצור איתם קשר ולהחזיר את המוצר. הוא מקולקל.

ולמה הוא מקולקל? אני לא יודע להגיד בדיוק: הוא נראה מצוין, הוא מגיע עם הרבה הבטחות והמלצות, הוא עושה נעים ומשפיע לזמן מסוים – אבל אחרי תקופה מסוימת הוא מפסיק לעבוד ואני מתחיל להשתעמם ולחפש את הדבר הבא, את ההבטחה הבאה. וכשאני מסתכל לאחור, על ההתנסויות שלי עם הניו אייג', אני יכול לומר שברוב הפעמים הוא פשוט לא עבד, אז למה לי להחזיק בזה?

זה לא תמיד היה כך. ההתחלה, כמו ברוב הסיפורים, הייתה אחרת. בהתחלה הכול נראה יפה וורוד.  כשרק נחשפתי לעולם הזה הייתי מלא בהתרגשות ובציפייה לצלול אל תוכו. עצם הביטוי "עידן חדש" נשמע כל כך טוב! מה רע בהתחלה חדשה, בהתנסויות חדשות, בחיים עם משמעות, סיפוק ואושר? זה נשמע מצוין.

אז הלכתי על זה, ודווקא היה מאד נחמד בהתחלה, כי חוויתי דברים רבים שלא הכרתי קודם, פגשתי אנשים חדשים, רכשתי מיומנויות ויכולות מגניבות. זה נתן לי להרגיש טוב עם עצמי, נעים.

לאט לאט נכנסתי לעולם המופלא של העידן החדש. לא מיהרתי: סדנא פה, פסטיבל שם, ספר לפני השינה מדי פעם, סוף שבוע פעם בכמה חודשים. עשיתי מדיטציה, למדתי על תזונה, תרגלתי יוגה, הכרתי מורים מעניינים, אפילו הצלחתי לשלוט באנרגיה המינית למשך כמה שעות. היה מעניין אז המשכתי, ולאט לאט זה התגבר, עד שיום אחד,

מבלי ששמתי לב, זה מילא את עולמי: הפכתי להיות "רוחני".

כבר לא הייתי מוכן לחיות את "החיים הנורמליים". כבר לא רציתי לחיות במעגל של עבודה, משפחה ובית. זה לא מספיק עבורי. זה אפור ומשעמם. אני רציתי משהו אחר! גדול יותר, משמעותי יותר, מיוחד יותר, רוחני יותר. זה מה שהבטיחו לי!

וזו הייתה הבעיה: זו הייתה רק הבטחה. הבטיחו לי אושר וסיפוק, הגשמה והארה, אבל לא הבטיחו לקיים. אז נכון שלאורך הדרך קיבלתי הרבה דברים, רק לא את הדבר היחידי שבאמת רציתי – את עצמי.

מה שגיליתי בהדרגה הוא שההבטחה הזו הייתה אשליה מתוקה שלא ניתנת לקיום, מכיוון שרוב הגישות והדרכים בניו אייג' הכילו הנחה בסיסית סמויה, שידרו מסר אחיד אך שגוי – שהאושר שלי נמצא במרחק נגיעה, ושאם אני רק אצליח להושיט את ידי ואת ארנקי ולגעת – אני אוכל להשיג סוף סוף את מה שתמיד רציתי: אושר.

  
וכמו בכל אשליה ההתרסקות היתה קשה, משום שאחרי שנים של שוטטות ב"שוק הרוחני" גיליתי שזה בדיוק מה שזה: שוק. ובדיוק כמו בכל שוק גדול,  סופרמרקט נוצץ או קניון זוהר – יש מגוון אינסופי של גישות, טכניקות, מורים, סדנאות, פסטיבלים, סרטים וספרים ששונים מאד זה מזה בעטיפה אך נושאים כולם מסר זהה: "משהו חסר בך, בֶּני, ולנו יש את הדבר הזה שאתה רוצה, את הדבר הזה שישלים אותך, אם רק תבוא אלינו".

ואני האמנתי, כי רציתי להאמין שהניו אייג' ייקח אותי אל עולם שכולו טוב, אבל בסופו של דבר נשארתי באותו מקום והאושר תמיד נשאר במרחק נגיעה ממני - נגיש אך חומק ממני ברגע שאני מגיע לשם.

האם זוהי רוחניות? האם זהו "העידן החדש" המובטח? תרבות של אין סוף מבחר שבעיקר מבטיחה אך לא מקיימת? מגוון עצום של אפשרויות שבעיקר מספק פתרונות מהירים אך יוצר עוד ועוד תלות? ואיך זה שלא שמנו לב כיצד החברה המודרנית הכניסה את הרוחניות תחת כנפי תרבות הצריכה של "להשתמש ולזרוק", ובכך הוציאה את כל המהות מן העניין?

הרי רוחניות היא לא משהו שנותן פתרונות אינסטנט, אבל זה מה שקורה היום: יש לך דיכאון קליני? קח לך תמציות פרחים שיעבירו את זה. אין לךְ משמעות בחיים? קראי את המדריך הרוחני החדש שמעניק סיפוק לחייך בארבעה שלבים מהירים. המשפחה מתפרקת? עשו סדנא בגליל למשך שלושה ימים וחייכם ישתנו. זה לא עובד ככה. אם זה היה עובד אז כבר היינו מגיעים לאיזשהו מקום, אבל לא הגענו, מפני ש"רוחניות" אמיתית היא לא פתרון רגעי; היא דרך חיים.

אז מה אני אומר בעצם? האם המסקנה היא שהניו אייג' כל כך גרוע ושצריך לזרוק אותו לפח? ודאי שלא. אין לי שום דבר נגדו והוא יכול להיות מדהים. עצם קיומו פותח אפשרות שיכול להיות אחרת, שאולי החיים הם משהו קצת יותר גדול מלקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור, לאכול, לראות טלוויזיה, להזדיין וללכת לישון עד ליום המחרת. עצם קיומו מציע משהו שכולנו כבר יודעים: שהחיים הללו יכולים להיות בעלי אושר ומשמעות, ולא רק החיפוש האינסופי אחריהם. שיש כאן משהו יותר גדול מאשר העיסוק האובססיבי בעצמי ובאפשרויות שיהיה לי טוב ונעים.

אבל זה לא יכול לקרות כאשר הניו אייג' מעביר מסר של משהו שחסר, של יעד שאפשר להגיע אליו בעתיד. כי אני יודע שהאושר לא נמצא בעתיד, הוא כאן מתחת לאף, ואין שום יעד שניתן להגיע אליו, כי אחרת כבר היינו מגיעים אליו. היעד הוא תמיד כאן, בכל רגע ורגע של חיינו, וכל מי שטוען אחרת מנסה למכור משהו והופך את הניו אייג' למה שהוא היום ברובו – צורה אחרת ומתוחכמת של חומרנות, של קפיטליזם וצרכנות, של פתרונות אינסטנט לבעיות חמורות, של פרסומות נוצצות ושל הבטחות שאי אפשר לקיים.

הן אמנם נראות ונשמעות מצוין, אבל נכשלות בשאלה החשובה ביותר: "האם זה עובד?"
הרי אם זה לא עובד – למה שנרצה את זה? למה שנסכים לקבל הבטחות על "עידן חדש" כשבפועל לא הרבה משתנה וזה אותו עידן ישן, רק בעטיפה אחרת? אם בשביל זה הניו אייג' קיים, נראה לי שעדיף כבר לפתוח טלוויזיה ולראות קצת פרסומות: לפחות שם השקר גלוי בפני כולם.

אני לא יודע מה העתיד צופן בחובו. מה אני, נביא? אם הייתי יודע כבר הייתי מיליונר, ואני לא. דבר אחד אני כן יודע: נדרש שינוי מהותי בצורת התפיסה שלנו, כי "הבעיה" היא לא בעולם או אצל מישהו אחר – "הבעיה" היא אצלנו.

אני מרגיש שהגענו, כחברה, לנקודה של התפכחות, שאנחנו כבר מתחילים להבין שהמרדף והחיפוש אחר עצמנו ואחר האושר או הסיפוק הוא מאמץ אינסופי, מתיש ומתסכל, ושהגיע הזמן להפסיק לחפש ולהתחיל לחיות מתוך מקום רחב יותר, של היכרות עם עצמנו ועם העולם סביבנו, ומתוך יצירה ועשייה משותפות למען מטרות גדולות יותר מהנוחות האישית שלנו.

לתחושתי, ניו אייג' חדש מתחיל להפציע, והוא מתחיל להתרחש בכל העולם. אבל זה עידן חדש "קצת" אחר: הוא לא שייך לאנשים "רוחניים" אלא לכל אדם שזה מעניין אותו. הוא לא קשור לשום גישה, מורה או טכניקה מסוימים, הוא אפילו לא קורא לעצמו ניו אייג'. זוהי רשת עולמית של אנשים שמתחילה להיווצר, אנשים בעלי ראייה רחבה שלא רק מדברים אלא גם עושים, שלא רק מבטיחים אלא גם מקיימים, שלא דואגים רק לעצמם אלא גם לאחרים, שרואים מעבר להפרדות ולרעיונות.

ואלו הן חדשות מצוינות, מפני שרשת כזו יכולה ליצור את השינוי הגדול ביותר, זה שבעידן החדש הישן היה יכול ללכת על כל הקופה בתחרות קלישאות הניו אייג' של כל הזמנים: השינוי שמתחיל בעצמי ומחלחל לכל העולם. בקרוב אצלכם.


בני פייביש­­יוצר ומנהל פרויקטים שמחברים בין הרוח לחומר - כי אין באמת הבדל ביניהם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...